קריאת התורה

המאמר עוסק במפגש בין האדם לתורה, לדבר ה' המתגלה בה ובהקשבה המתבקשת לקריאה שקוראת התורה לכל אדם ואדם.

מהו לימוד תורה עבורי? התשובה הראשונה שמתיישבת על דעתי היא :לימוד תורה הוא האופן בו אני יכולה להקשיב לדבר ה', ניסיון להבין מה ה' דורש ממני.
קריאת התורה הנה הזמנה למשהו חדש , קריאה שאחריה אהיה שונה במשהו מזו שהייתי לפני הקריאה.
הנחת היסוד שלי , שעל מנת שאוכל להקשיב לדבר ה' הוא חייב לעבור דרכי, על מנת שדברי התורה יהפכו ממילה כתובה למילה חיה, נושמת, בועטת , נושמת מצווה... עלי לפתוח את הספר ולתת למילים לעבור דרכי. לצורך כך עלי גם להיות מודעת לעצמי, ולמה המילים הללו עושות בי, ומה הן חורטות בי.
נסיון חיי הראה לי כי יש לימוד שמעיר אותי, ואחר שעובר לידי, ולא משאיר בי חותם, וכי כל אדם חווה חווית לימוד אחרת גם אם מדובר ב'אותו חומר לימודי'.

כותב האדמו"ר מפיסאסצנה:
" וכעין זה רואים בגמרא שאמרו לינוקא-'פסוק לי פסוקך'. אבל הפסוק לי פסוקך ופתיחת הספר לסימן , לא באופן מקרה בעלמא קאמרינן, שיכול לפגוע בפסוק אחר גם כן כאשר יכפל להסתכל בספר או כשיאמר לינוקא אחר 'פסוק לי', כי בכלל לא בהכתוב בספר בלבד קאמרינן, רק כמו הכהן ששאל באורים ותומים אף שכל האותיות היו נחרתים לפניו מכל מקום רק אחדים מהם היו מתנוצצים לפניו לפי צורך תשובתו , כן שפותח את הספר, אף שרואה את הכל, מכול מקום דבר זה וזה מתנוצץ לנגד עיניו ומנענע את נפשו, והוא כבר מרגיש מה הדבר שנוגע אלי. וכן כשעולה לתורה וקוראים את הפרשה לפניו, שומע הוא כל הפרשה ואיזה תיבות מגרים ומרגשים אותו והוא יודע כבר איזה דרך מרמזים לו מן השמים, הן לצורך עבודתו והן בעיניני העוה"ז שמסתפק בהם"

נראה לי כי כל קריאה באשר היא, קל וחומר קריאת התורה אליה אני באה באוזניים אחרות,ובעיניים אחרות ובלב הרוצה להתחדש , היא קריאה אישית, סובייקטיבית המזמינה אותי לבוא אל הכתוב מהמקום שאני נמצאת בו. כמו שבעת הציירים המציירים עץ אחד, ולכל אחד העץ שלו כך גם בלימוד, כולנו יוצאים ממקור אחד אך קוראים בו קריאות אחרות.
והשאלה הקשה איך לא אחטא , איך לא אטעה ואקרא את התורה ולא את עצמי. אכן שאלה קשה עליה אין לי תשובה ברורה. תורה נתנה בערפל.

אולם עלי לחדד את חושיי להקשיב בכנות, לנלמד, להקשיב בכנות לעצמי ולראות מה קורה במפגש הזה.
אני רואה את המטרה העליונה של הלימוד כיוצר מפגש אמיתי וחי בין הלימוד ללומד. (בשונה מטיפול, או סדנאות מודעות שהם אינם מחוייבים לצד הלימודי) .

ולצורך כך יש לשים לב בשלבי הלימוד השונים שאנו ערים למטרה זו. גדמר שהיה פילוסוף חשוב אמר כי כל קורא, לומד, בא עם אופק הבנה ללימוד, לא דומה צבר שנולד לפני 18 שנה, הלומד את פרשת לך לך, לניצול שואה המטלטל בספינת מעפילים בדרכו לארץ. לא דומה לימוד של גבר את פרשת דינה ושכם ללימוד של בחורה שלא עלינו חוותה אונס ולומדת פרק זה. נרצה או לא נרצה ניסיון חיינו, התרבות בה גדלנו, העידן שלנו משפיע על הקריאה. איש איש ואופק ההבנה שלו. אולם גם לטקסט אופק, ובבואי ללמוד עלי לנסות לראות מה פותח בפניי אופק ההבנה של הטקסט, מבלי להתעלם מהאופק איתו באתי.
נקודת המפגש היא המולידה את החדש, החי, והנושם.

"כדי להכניס את ידיעת ה' דרך כלי הגוף אל נפשו , ולקשרו בנפשו פנימה, צריך האיש ישראל בכל עת שזוכר את ה' לחברה עם עצמו"
(האדמו"ר מפיסעצנא).

עתה יש לגשת לפרקטיקה. איך עושים זאת באופן שאינו מרדד את הלימוד ואינו מוציא את הדברים מהקשרם. לא סוחט את מיץ הרגש ומגייס את הטקסט לצרכיי.
נדמה לי כי יש לתת את הדעת על התהליך. יתכן ושלב ראשון הוא רגשי. והוא המחבר אותנו לטקסט, או לחומר, או לעבודה על נושא מסויים, משם יש להמשיך ול'דבר' עם הטקסט. לבחון את הדיאלוג שנוצר בין הלימוד ובין היצירה. מה בין היצירה שלי ובין מה שכתוב, האם זה שם, האם כופפתי את הטקסט לצרכיי ?

היצירה, על מנת שתעבור, שתהיה משמעותית, ודאי צריכה לנבוע מעולמו של היוצר. וודאי צריכה להעלות קונפליקטים.
היצירה מתכתבת עם עולמנו, והייתי רוצה להנכיח את החלק המשמעותי, שהוא לימוד תורה ביצירה.
נראה לי שעולמנו הדתי בעידן הזה , עשיר בקונפליקטים, ואותם הייתי רוצה לפגוש ביצירה של אומנים יראי שמים.
עוד חשבתי על 'דבר ה' '. ה' הנגלה לאדם בתקופות אחרות,אינו נגלה לנו בצורה ברורה. אך לי נראה שגם דבר ה' דאז, ניתן להבנות שונות, ודבר ה' לא בהכרח משחרר אותנו מלבטים ומפרשנויות.

למשל בפרק כ"א בבראשית – ה' אמר לאברהם לשמוע בקול שרה. האם היתה זו הנחיה כללית, בכול דיבור ודיבור, או שמא נכון הדבר לגבי גירוש הבן? האם דבר ה' חסך מאברהם כאב לב של אב? וכו'
ובפעם השניה, מה רצה להגיד לנו ה' בכך שהוא מתגלה להגר, ופוקח את עיניה לראות את הבאר? האם הוא חזר בו? אולי הוא רוצה להגיד לנו משהו בהתגלות הכפולה,שאינו חד משמעי,ושוב נכנסנו לערפל. הפרק משאיר אותי עם שאלות רבות ועלי להכנס לעומקו כדי להבין מה הוא אומר לי.

כשאני קוראת את הפרק נראה לי כי הוא מדבר על ההכרח של גירוש , של הגדרה מה אני ומה לא אני, אולם הוא מדגיש, אולי דווקא באי הנחת שהוא יוצר , את היחס הנדרש מאיתנו לזר. ואני מוצאת תימוכין לכך בציווים השונים על היחס לגר.
אין זה אומר שזו ההקריאה הבלעדית, הלימוד בקבוצה יכול להאיר זויות שונות, תובנות שונות, מאפשר דיאלוג בין הבנות שונות ואופקי לימוד שונים.

אני מאמינה שלימוד תורה הוא כניסה לערפל , וההתבהרות היא תהליכית ומשתנה בהתאם לעיתות. וגם את זה לימדונו חז"ל , והפרשנים. שבעים פנים לתורה, שבעים המתפצלים לששים ריבוא. הפרשנים פנו לכיוונים שונים. אולי כמותם עלינו לבסס דברינו על הכתוב, לעגן את הפרשנות. וגם אם נאיר חלק קטן , שנראה שולי, נשמח באור זה, הבוקע גם הוא מהתורה.
ואולי בכול פעם שבאים לפתוח את התורה צריך להתפלל שאקרא ואשנה ואלמד מתוך יראת שמים לדבר ה' המתגלה לי היום בפרק מסויים זה. מתוך קשב כפול – קשב למיתר הנע בתוכי וקשב לצליל שעובר אלינו מדברי התורה, הלא הם דבר ה' בעולם.

הדפסה

שיתוף