דוגמא למטלת ביצוע בנושא רצון לצמיחה

רצון לצמיחה

שחר מנדל, כיתה י"א אולפנת ראש צורים

מבוא

לפניכם מטלת ביצוע בנושא "רצון לצמיחה". בעבודתי עסקתי ברצון לצמיחה של האדם. בבחירה של האדם לשנות את אורח חייו ולשוב אל עצמו, אל פנימיותו ומתוך כך להצמיח ולגדל את הכוחות הטמונים בו. כיצד לראות ולהתמודד עם קושי, חטא ומכשלה אשר ניתן ואפשרי לגדול ולצמוח מהם.

העבודה כוללת שלושה חלקים. חלק ראשון- עיוני, בו  עסקתי והעמקתי בסיפורי תשובה בתנ"ך ובגמרא.  בסיפור התשובה של דוד אחר חטא בת שבע, ובסיפור של ר' מאיר וברוריה המתמודדים עם דיון עקרוני ומהותי אודות כוחה של התשובה. בחלק השני ראיינתי שתי נשים שעברו תהליך של שינוי מהותי, פנימי ומחשבתי בחייהן. שמעתי מהן איך הן התמודדו עם אותו תהליך, במה הוא הצמיח בהן, ואיך הוא משפיע על  מהלך חייהן כיום. בחלק השלישי הצגתי בצורה יצירתית את  הרעיון המרכזי והמשמעותי שעלה לי בתהליך עשיית העבודה. אודות כוחותיו ויכולתו של האדם. 

הקדמה

 בספר דברים פרק ל' פסוק ט"ו כתוב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע" ובפסוק י"ט כתוב: "ובחרת בחיים" כלומר החיים מזוהים עם הטוב, ואנו מצווים לבחור בחיים, לבחור בטוב.

פעמים רבות בחיינו אנו ניצבים מול הדרישה לבחור. לאדם ניתנה אפשרות לבחור בחייו, ניתנה לו בחירה חופשית. על האדם לבחור בחיים הטובים, בחיים מתוך שמחה. הקביעה אילו חיים יהיו לאדם היא בראש ושבראשונה בחירה שלו. הוא יכול לבחור בטוב ובחיים או במוות וברע.                                             

פעם כתבה לי אמא- "אנחנו בוחרים בימים שמחים" כלומר ניתנה לנו האפשרות על ידי ריבונו של עולם לבחור. בכל מקרה בחיים אנו יכולים לשקול כיצד להגיב, האם בכעס ותסכול או להחליט כי במקרה זה ניבּנֶה נצמח ונגדל, נבחר לשמוח. נאמר במסכת אבות- "איזה הוא עשיר, השמח בחלקו". לא נאמר שעשיר הוא זה המכוסה בכסף ובזהב אלא, גם אם יש לו מעט הוא בוחר לשמוח בכך. למשל פעם כששאלו את ר' זושא, שהיה עני מרוד, כיצד הוא שמח כל כך גם כשיש לו מעט כל כך? ענה: " לא הגעתם אל האדם הנכון לי יש כל טוב". האדם צריך להיות בעמדה נפשית של ראיית הטוב, בחירה בחיים. ההחלטה לחיות בשמחה היא בחירה, היא כח להתמודד עם המציאות כפי שהיא ועם קשיים. היא החלטה היא השקפת עולם, היא קביעה של האדם כלפי עצמו. שכך הוא רוצה לראות את המציאות בשמחה, בקבלה ובהשלמה.

 כך כתב הרב קרליבך על הבחירה בחיים, בשמחה:

" שמחה נראית כעניין ילדותי, האמת היא הפוכה. שמחה היא ביטוי לבגרות ליכולת שלנו ליטול אחריות על חיינו. תמימות היא חכמה עמוקה הרבה יותר מהחכמה עצמה. לא מפני שהעולם אינו מתנהל כראוי אנו עצובים, אנו עצובים ולכן דברים אינם מתנהלים כראוי. שמחה איננה רק תוצאה נעימה של מציאות מאירה וטובה. שמחה היא האנרגיה והכח להתמודד עם המציאות ועם קשיים. שמחה איננה רק הרגשה היא השקפת עולם. שמחה איננה ההפך מן הצער היא ההפך מהעצבות. אתה יכול להיות עצוב לפעמים אבל צריך לזכור שגם כשעצובים אסור להפסיק את השמחה."

הרצון לצמיחה של האדם הוא בראש ובראשונה בחירה שלו. הבחירה שלו בטוב ובשמחה. התנועה הנפשית של האדם הבוחר לעשות תשובה ולצמוח היא תנועה של בחירה בחיים ובטוב.

בעבודתי אעסוק ברצון לצמיחה של האדם. בבחירה של האדם לעשות שינוי בחייו, לצמוח ולשמוח.

אני מקווה להפיק את המרב מעשיית העבודה. שתהיה לה השפעה על חיי ועל התהליכים שאני עוד עתידה לעבור. שתמלא אותי בכח, אמונה ושמחה. ושאצא מחוזקת ובידיעה ברורה שכל מה שאני מתמודדת איתו בחיי יש לי הכח והיכולת לעבור אותו ומעבר לכך לצמוח ולגדול ממנו. וכל שעלי לעשות הוא להחליט ולהתחיל לצעוד..

חלק ראשון - עיוני

ר' מאיר וברוריה-

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה לי' ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב (תהילים קד) יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה: (ברכות י' עא)

הגמרא במסכת ברכות מספרת מעשה, שליד ביתם של ר' מאיר וברוריה היו מספר בריונים שהיו עושים מעשים רעים והם שקועים בהם מאוד והיו מצערים את ר' מאיר. התפלל ר' מאיר שימותו. אמרה לו ברוריה אשתו: מדוע אתה מתפלל עליהם שימותו? משום שכתוב: "יתמו חטאים מן הארץ"? ואתה מבין מפסוק זה שצריך להמית את החוטאים? אילו היה כתוב: יתמו חוטאים- כלומר האנשים שחוטאים , הם שימותו ויפסקו מן העולם- היית צודק, אבל כתוב: יתמו חטאים- שהחטאים שהם עושים יתמו ויפסקו, ולא שהם ימותו, כי העיקר שיפסיקו לחטוא ולא שימותו הם. ועוד, אם תתבונן בסוף הפסוק תראה שכתוב בו: "ורשעים עוד אינם", ופירוש הפסוק הוא כך: שיתמו החטאים, כלומר כשיפסיקו אותם אנשים לחטוא, אזי כבר לא יהיו רשעים, ויתקיים "ורשעים עוד אינם", ולא צריך שימותו לשם כך. לכן עשה זאת: התפלל עליהם שיחזרו בתשובה, וכך וודאי יתקיים הפסוק: ו"רשעים עוד אינם". שמע ר' מאיר בקולה של ברוריה, והתפלל על אותם בריונים שיחזרו בתשובה- וחזרו בתשובה.

בסיפור אנחנו רואים שתי גישות שונות לגבי התשובה. גישתו של ר' מאיר וגישתה של ברוריה. ברוריה מאמינה בכוחה של התשובה, ביכולת של האדם לקחת אחריות על חייו ולשנות את דרכו ולא משנה באיזה מצב הוא נמצא ועד כמה הוא שקוע בחטא, תמיד יש לו דרך חזרה ויכול לשוב בתשובה. "שערי תשובה לעולם פתוחים" (דברים רבה, ב, ו) ברוריה מאמינה שהאדם ביסודו הוא טהור, שהחטא נפרד מהאדם ולכן תמיד יש אפשרות של חזרה בתשובה. … "כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללימוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שיעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה, ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים  צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני קדושתם היא להם טבעית. רק בני האדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזוייף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם".(מאמרי הראי"ה). לעומתה ר' מאיר מאמין שעדיף לאותם בריונים שימותו משום שלדעתו אין להם דרך לצאת מהמצב בו הם נמצאים, ומהחטאים בהם הם שקועים.

ניתן ללמוד מסיפור זה רבות על הזוגיות של ר' מאיר וברוריה. מחד ברוריה לא מקטינה את עצמה בפניו, ואומרת את דעתה. ומאידך היא מאמינה בכוחו של ר' מאיר ובכוחה של תפילתו. היא מעצימה אותו ומצפה ממנו ליותר, גם אם קשה יותר להתפלל שיחזרו בתשובה היא דוחפת אותו לעשות זאת מאחר והיא מאמינה בו ובכך שיש לו את הכח לעשות זאת. ברוריה לא סותרת את דבריו של ר' מאיר אבל מאחר והיא לא מסכימה איתו היא מעמידה אותו על טעותו ומכוונת אותו לדרך הנכונה. וכך ר' מאיר שמבין את טעותו מקשיב לברוריה ועושה כדבריה, ובסופו של דבר בזכות תפילתו של ר' מאיר חזרו הבריונים בתשובה.

בסיפור ישנו גם מעין תהליך תשובה, של שינוי, שחווה ר' מאיר. לאחר שמתפלל על אותם בריונים שימותו וברוריה מעמידה אותו על טעותו הוא מבין את חטאו ומשנה את דרכו ואת תוכן תפילתו. תהליך זה מתאר פאן נוסף לדמותו ולגדולתו של ר' מאיר.

נשאלת השאלה: מדוע ר' מאיר לא התפלל עליהם מלכתחילה שיחזרו בתשובה? יש לצאת מנקודת הנחה שר' מאיר לא רצה להרע להם, הוא חשב שהוא פועל לטובתם כשהתפלל שימותו, הוא עשה זאת מתוך רחמים וחס וחלילה לא מתוך רוע. ר' מאיר באמת האמין שאין שום דרך אחרת בשביל אותם בריונים ושאין להם שום דרך ואפשרות לצאת מהמקום הרע בו הם שקועים. ולכן התפלל שימותו. תירוץ נוסף הוא שיכול להיות שר' מאיר נפגע מהם ומהתנהגותם אישית ולכן לא התפלל עליהם שיחזרו בתשובה. כאן נכנסת ברוריה ומסיחה את דעתו של ר' מאיר מהפגיעה האישית ומכוונת אותו להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה ולא שימותו. אפשרות נוספת לכך שר' מאיר לא התפלל מלכתחילה על חזרתם בתשובה של הבריונים היא שקשה יותר להחזירם בתשובה מאשר לגרום להם למות. אולם ברוריה מאמינה בכוחות הגדולים של בעלה ודוחפת אותו לעשות יותר. ברוריה לא עומדת בתפילה במקומו של בעלה, משום שהיא מאמינה בכח תפילתו, אבל היא מכוונת אותו בדרכה לשנות את תוכן התפילה.

הסיפור מעורר שאלה לגבי התשובה- איך תפילתו של ר' מאיר השפיעה על אותם בריונים שיחזרו בתשובה והרי לא היה להם שום "מגע" איתו, הם לא ידעו על תפילתו וכו' וכן כתוב ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" כלומר התשובה היא עניין פרטי ופנימי של האדם . היא היכולת שלו לקחת אחריות על חייו. אם כך כיצד  השפיעה תפילתו של ר' מאיר על אותם בריונים שיחזרו בתשובה? השאלה מובאת בשו"ת "ציץ אליעזר" והוא מביא בתשובתו את השו"ת "מעיל צדקה" שאומר שישנם מספר עיקרים שאם הם מתקיימים יכולה תפילה של אדם אחר להשפיע על חברו. העיקרים הם: א. כאשר נגרם למתפלל צער מהם ומהתנהגותם. ב. כאשר הם בורים ועמי הארץ והם עשו את מה שעשו מתוך חוסר ידיעה. ובמקרה זה אפשר להתפלל עליהם כעל חולים ומוכים.ג. אב המתפלל על בנו, מאחר שאב הרואה את בנו במצב כזה יש לו צער גדול מכך. ד. תפילה על יתומים, שהרי אנחנו כאביהם.שאין מי שיתפלל עבורם. ה. כאשר יש להם כבר הרהור תשובה בלב, ומתפללים שישובו בתשובה שלמה, הם פתחו בתשובה ומתפללים שיסיעו להם מן השמים. ו. כאשר החוטאים נחשבים כאנוסים. משום שגם אבותיהם חטאו והם נוהגים כמותם.

על פי תשובה זו של ה"מעיל צדקה" תפילתו של ר' מאיר הועילה כנראה לבריונים לחזור בתשובה משום שנגרם לו צער מהתנהגותם ומשום שהיו בורים ועמי הארץ ועשו זאת מחוסר ידיעה.

לפי דעתי עניין זה שלאדם יש השפעה על חזרתו בתשובה של חברו מראה על הערבות ההדדית הגדולה והשותפות בעם ישראל, אנחנו ערבים זה לזה, יש לנו אחריות והשפעה על מעשיהם של חברינו וזו אחת המעלות הגדולות של  האומה הישראלית. מעבר לכך ישנו פאן נוסף המתבהר כאן, תשובה מאהבה. תשובה הנעשית מתוך דאגה ואהבה של אדם לזולתו ומתוך כך חזרתו בתשובה של החוטא. מסופר על ר' אריה לוין שהיה רבם של האסירים והיה מבקר את כל האסירים הפוליטיים, מעודד אותם ודואג להם ומעניק להם אהבה.

וכך מסופר:

את האסירים הפוליטיים היו השלטונות הבריטיים משכנים יחד עם האסירים הפליליים. וכך, בתא שנועד לאכלס כ-20 איש היו משוכנים כ-40 אסירים וביניהם רוצחים, אנסים וגנבים, יחד עם לוחמי חירות. בכל תא מונה אחד האסירים כמוכתר".  כשבא ר' אריה לפקוד את האסירים לא היה מפלה בין אסיר לאסיר והיה לוחץ ידו של כל אחד מהם. 

עם האסירים הפליליים נמנה גם יונה מ. אשר נידון למאסר עולם על שרצח לאור השמש במו ידיו, את אשתו, כשהיא מהלכת יחד עם תינוקם בחוצות ירושלים. .. 

סיפר "מוכתר" האסירים משה סגל: "הדבר היה באחת השבתו בשנת תרצ"ט ואני רואה את רבנו לוחץ את ידו של אותו רוצח, אף שואל לשלומו ומאזין לשיחו.. ואותו אסיר מגושם היה ולא ניתן היה להעלות שיש בו מצלם אלוקים. נדהמתי והרהרתי אחר מידותיו של ר' אריה המפריז באהבתו הבלתי מסויגת לזולת ולו יהי זה רוצח אשתו- אם ילדיו..

"למחרת השבת, בהיותי מסיר את התפילין מעל לראשי ומקפל טליתי, ניגש אלי אותו אסיר, יונה מ., ובקשני כי אשאיל לו תשמישי הקדושה שבידי, פקפקתי הראוי ויאה שיהא אותו אדם שידיו מגואלות בדם נקיים, שיעטר עצמו בטלית ותפילין. לאחר שהפציר בי נעניתי לבקשתו. התייחד לו אותו אסיר בפינת החדר, עטף עצמו בטלית, עיטר ראשו וידיו בתפילין, והחל למלמל מתוך הסידור שנתתי בידיו.

נגשו אלי כמה מהאסירים הפליליים, שהיו משוכנים באותו תא, ובקשו את רשותי כ"מוכתר", לעשות שפטים באותו רוצח על ש'מלגלג הוא בקדושי האומה'. 'ממתי מניח זה תפילין ומתפלל? אין זה אלא שמתכוון הוא ללעוג לאותם דתיים שבכל, והא-ראיה, שהניח בזדון 'תפילין של יד', על ידו הימנית במקום על ידו השמאלית –כדין...'  וזאת לדעת: הפושעים הפליליים נוהגים היו בחוסר סובלנות לזולת ועל כן ביקשו את הסכמתי להענשת חברם, שהרי בכלא, על פי ה"מוכתר" ישק דבר.

"ידעתי כי פושעים אלה, מסוגלים לכל ועל כן השבתי להם כי אחקור בדבר ואודיעם החלטתי. הזמנתי את יונה מ. לשיחה בארבע עינים ושאלתיו מדוע הניח התפילין שלא כדין? השיב לי אותו אסיר בהתרגשות רבה: 'אתה מבין, לאחר ביקורו של ר' אריה הרהרתי כל אותו יום במעשי והתחרטתי על פשעי. אף הרגשתי צורך נפשי להתפלל, אולם הכיצד אוכל להניח תפילין קדושים על יד טמאה.. והרי ידי זו, השמאלית שפכה דם.. אך ידי זו, הימנית, טהורה היא'...

"אותה שעה הבנתי כוחו ודרכו של רבנו שהיה מעלה ניצוצות הנפש הנתונים ברמץ..."

ועוד מסופר על הרב אריה לוין:

כולנו זוכרים את לטיפותיו של הרב, כיצד היה מחזיק בידו של מי שביקרו ומלטפה. באותה שעה דומה היה כאילו זרמים חשמליים חולפים בגופך וכיצד אהבתו של הרב חודרת בכל נימי נשמתך. 

באחת השבתות ניגש אחד האסירים לרב והודיעו, כי נשבע שמכאן ואילך לא יעשן סיגריות בשבת. שאלו הרב לפשר הדבר והאסיר סיפר לו כי באותו בוקר, עת ניגש אליו הרב, בירכו בברכת "שבת שלום" וליטף כדרכו את ידו האחת, הייתה ידו האחרת מחזיקה בסיגריה. וכך אמר האסיר: "אותה שבת שבקרתני וברכתני בברכת 'שבת שלום' כשחיוך נלבב על פניך וליטפת את ידי בעדנה כזאת, אותה שעה החזקתי בידי השנייה מאחורי גווי סיגריה דולקת. ומה אומר לך רבי, אותה שעה הרגשתי כאילו הסיגריה צורבת את כל בשרי. כלום יתכן, אמרתי בליבי, שהרב ילטפני בידי ומחייה את נשמתי, בעוד ידי האחרת מחזקת בסיגריה דולקת בעצם יום השבת? אותו רגע נשבעתי שלא אהיה מעשן בשבת לעולם..."

בסיפורים אלה אנו רואים כיצד על ידי אהבה, דאגה ואכפתיות לזולתנו יכולים אנו להשפיע על מעשיהם של חברינו ולגרום להם לשנות את דרכם וללכת בדרך הטובה. אפילו בלי לומר מילה...

אנו יכולים ללמוד מהסיפור של ר' מאיר וברוריה עניין נוסף. והוא כוחה והשפעתה של התפילה על התשובה. אם תפילתו של ר' מאיר השפיעה על הבריונים שיחזרו בתשובה, אף על פי שהם לא עשו דבר כדי לחזור בתשובה, ואפילו לא היה הרהור תשובה בליבם קל וחומר כאשר מתפלל על עצמו, ומתעורר בעצמו לתשובה ועושה מעשה והשתדלות כדי לחזור בתשובה.

אנו לומדים מהסיפור שגם לרשעים גמורים שכביכול עדיף מותם, יש תקנה ויש דרך לחזור בתשובה. אנו לומדים שהחטא הוא דבר נפרד מהאדם גם אם נראה שהאדם שקוע מאוד בחטאו. האדם בבסיסו הוא טהור. 

כמו שמסופר על ר' אלעזר בן דורדיא במסכת  ע"ז (דף יז עמוד א) מספרת:

"אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס של דינרים בשכרה, נטל כיס דינרים והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר (=תשמיש) הפיחה (=רוח) אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בו דורדיא אין מקבלים אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות. אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו... אמר, שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש עלינו... אמר אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם אלא שקורים אותם רבי".

ישנו סיפור על ר' לוי יצחק מברדיצ'ב שהיה דן כל אדם לכף זכות והאמין בכוחה של התשובה גם לרשעים גמורים. וכך מסופר: 

פעם אחת, בלילה הראשון של סליחות, בארבע לפנות בוקר, הלכו ר' לוי יצחק והגבאי שלו לבית הכנסת. ופתאום מתחיל לרדת גשם חזק. היה שם בית חרב אחד, שנשאר לו גג בולט כלפי הרחוב. הם נעמדו תחת הגג, עד שיפסק הגשם. פתאום הם שומעים קולות מתוך הבית. אומר ר' לוי יצחק לגבאי שלו: "לך לראות מי נמצא שם". הולך הגבאי בשקט, והוא רואה.. כנס של כל הגנבים בברדיצ'ב! ר' לוי יצחק מתפעל: "לא יאומן! על מה הם מדברים?" הגבאי הולך שוב לראות, ואחר כך אומר לרבי: "הם מספרים זה לזה כמה כל אחד גנב השנה"...                                                                       

ר' לוי יצחק נאנח אנחה גדולה, ואחר כך מתחיל לבכות... לבסוף הוא רץ לבית הכנסת, פותח את ארון הקודש, ואומר: "רבונו של עולם, אני כל כך מתבייש! אפילו הגנבים כבר מתוודים ביחד על החטאים שלהם. ואילו אני, לוי יצחק בן שרה סאשא, עדיין מחזיק בעברות שלי..."

"אין לך רשע שאין לו הרהור תשובה בכל יום" (הבעל שם טוב)

בספר אורות התשובה  פרק י"ד פסקה ג' כותב הרב קוק:

"כשבאים לשוב בתשובה צריכים לדעת שאין שום מניעה בדבר. אפילו אותם כ"ד הדברים המעכבים את התשובה, תיכף כשמבקשים ובאים לשוב עליהם שוב אינם מעכבים. ואין לבטל שום נטיה של תשובה, לא קטנה שבקטנות, מפני שפלותה, לומר שאין הרעיון הקטן ראוי לפי מדתו שהאדם משער את עצמו, ולא את הרעיון היותר גדול, לומר שהוא גבוה יותר מערכו. כי הכל עולה ומצטרף ביחד לקומה שלמה ועולם מלא של תשובה, שהוא יקר, גדול וקדום מכל העולמות האחרים."

מפסקה זו אנו לומדים שאין דבר העומד בפני התשובה. כל בריה, כל אדם מסוגל וראוי לתשובה.  ואפילו אדם השקוע ביותר בחטא תשובתו מתקבלת. כאשר אדם מבקש את התשובה מסייעים בידו וכל המעכבים את התשובה מתבטלים.  בדומה לגישתה של ברוריה לגבי התשובה שגם אותם בריונים שגרו בשכנות להם והיו שקועים מאוד בחטאם היו מסוגלים לתשובה ורצויים בפני הקב"ה שישובו בתשובה. אין לזלזל בתשובה בשום אופן, לא לומר שאני קטן מדי בשביל התשובה ולא גדול מדי בשביל התשובה. בסיפור אנו רואים שר' מאיר כביכול קובע שאין הבריונים יכולים לחזור בתשובה, משום שהם שקועים מאוד בחטאם. אבל אנו רואים שכולם יכולים לחזור בתשובה הקטנים והגדולים, הרשעים והצדיקים.
 

דוד ובת שבע-

צבא דוד יוצא למלחמה להילחם בעמון ודוד נשאר בירושלים.  ערב אחד דוד מטייל על גג ביתו ומבחין באישה יפה שמתרחצת על הגג. דוד שולח לברר מי היא ונאמר לו שזו בת שבע אשת אוריה החיתי. דוד קורא לה אליו ושוכב עמה. בת שבע נכנסת להריון מדוד ואומרת לו זאת. דוד מבקש מיואב שישלח את אוריה אליו ודוד שולח אותו לביתו. אוריה מסרב ללכת לביתו.  דוד מצווה את יואב שישים את אוריה בקו הלחימה וכך הוא יהרג. אוריה מת במלחמה והדבר נודע לדוד, הוא מחזק את יואב ואת צבאו. בת שבע מתאבלת על בעלה ובתום ימי האבל דוד אוסף אותה אל ביתו. ה' שולח את נתן הנביא אל דוד , ונתן מספר לו את משל כבשת הרש. דוד מבין את חטאו ואומר "חטאתי לה' " (שמואל ב', י"א - י"ג) ומקבל את ארבעת העונשים הבאים שצפויים לו בקבלה ובהבנה.

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת, ז',כ')

בראשיתו של דבר אנו צריכים לצאת מנקודת הנחה שדוד הוא אדם צדיק שחטא. ולא אדם רשע חס וחלילה. ההבדלה בין צדיק לרשע הוא אחד מעמודי התווך של החברה האנושית. אנו מצווים להבדיל בין צדיק לרשע, בין טוב לרע. אולם, פעמים רבות קשה עלינו ההבחנה בין הצדיק לרשע, משום שפעמים נכשל גם הצדיק וחוטא, אם גם הצדיק חוטא מהו אפוא ההבדל בין הצדיק לרשע? זהו הדבר שבא הכתוב ללמדנו בפרשת דוד ובת שבע, צדיק איננו מי שאיננו חוטא. כל בני האדם חוטאים. השאלה היא כיצד אתה מתמודד, לאחר המעשה עם העובדה שחטאת, אם אתה  מודה בחטא מתחרט, וחוזר למוטב- אינך רשע.  

מעבר לכך נקודת המוצא שלנו ביחס לדוד המלך ראשיתה בהתנגדות נפשית מוחלטת לאפשרות שדוד, משיח ה' ונעים זמירות ישראל, הוא סתם "נואף אשה חסר לב". המקובל אצל עמים אחרים, שהמנהיג הנערץ על גבורותיו במלחמה ועל התיקונים שעשה בסדרי הממלכה מתנהג ב'שובבות' בענייני מוסר ודרך ארץ, והעם מתייחס לכך בחיוך סלחני – לא יכול לעלות על דעתנו, חלילה. ולא רק מפני שמזמורי תהלים שלו מבטאים לב זך וטהור, אלא גם מפני שהוא שורש מלכותנו, וממנו עתיד לצאת מלך המשיח,  ואין אנחנו מוכנים לקבל אפילו הרהור המזלזל בגדולתו המוסרית של מייסד שושלת המלוכה שלנו. העמדה הנפשית הזאת ראויה לציון מיוחד, מפני שהיא מבטאת רוח מוסרית חזקה החיה בתוכנו.   אבל אין זו רק עמדה נפשית-רגשית, אלא עמדה זו מקבלת תמיכה חזקה מפסוקים רבים בתנ"ך. כל ישרות וצדקות של מלך ביהודה מושווית ל"דוד אביו", וכל התנהגות רעה – לסטיה מדרך דוד אביו, וה' קורא לדוד בפי נביאיו "דוד עבדי". אי אפשר אם כן שמדובר חס וחלילה  בקל שבקלים.

עם התפיסה היסודית הזאת אנו באים ללמוד את הפרשה הלא-פשוטה של דוד ובת שבע.

ישנה דעה האומרת שחטאו של דוד היה מכוון מלמעלה, הייתה לו מטרה נסתרת. ואכן מחטאו של דוד אנו לומדים, שכל אחד יכול לחזור בתשובה שלמה ואין לך דבר בכל העולם כולו שעומד בפני התשובה.

הגמרא במסכת עבודה זרה  שואלת מדוע חטאו בני ישראל בעגל ומדוע חטא דוד  והרי בני ישראל  לא היו ראויים לאותו מעשה ודוד לא היה ראוי לאותו מעשה. והגמרא עונה שהחטאים נועדו כדי ללמד את בני ישראל תשובה. אם כך מדוע היו צריכים גם בני ישראל לחטוא וגם דוד? משום שאם חטאו ציבור הם יכולים לחשוב שאין להם דרך לחזור בתשובה משום שחטאם התפרסם, ואז הם ילמדו תשובה מבני ישראל בחטא העגל. ואם חוטא יחיד הוא יכול לחשוב שהוא לא יכול לחזור בתשובה משום שהקב"ה מרחם על הציבור ואין לו זכויות, ילך וילמד תשובה מדוד.  מסיימת הגמרא ואומרת שדוד הקים עולה של תשובה. כלומר לימד את ישראל חזרה בתשובה מהי.

מעניין לחשוב מדוע דוד נזקק למשל כדי להבין שחטא. המשל מהווה מעין הסתכלות חיצונית, אובייקטיבית על המעשה, דוד היה צריך משהו שיהווה בשבילו חבל הצלה החוצה, וברגע שדוד הסתכל על חטאו מנקודת מבט חיצונית הוא הצליח להשליך זאת על עצמו ולהודות בחטא. העובדה שדוד התעורר לתשובה בזכות המשל מראה לנו שדוד בפנימיותו נשאר אדם הגון וצדיק למרות החטא, משום שהוא קלט את הסיטואציה המתוארת במשל הנביא וקבע  את הדין בצורה נכונה וצודקת.  

היו שלבים במהלך החטא בהם דוד יכל לצאת זכאי מן החטא ללא כל בעיה אבל הוא בוחר להודות בחטא ולחזור בתשובה. למשל בבחירה של דוד להמשיך ולחיות עם בת שבע ובכך כולם יודעים שחטא.  בנוסף, לפי חז"ל לוחמי דוד היו נותנים לנשותיהם גט על תנאי, שמשמעותו שאם הם ימותו, הם יהפכו להיות גרושות מרגע יציאת לקרב. ולפי זה, מרגע שאוריה נהרג, בת שבע נהייתה גרושה מרגע יציאתו לקרב, ולכן כשדוד חטא בת שבע לא הייתה נשואה אלא גרושה ולכן על פי ההלכה לא היה כאן איסור. וכן אוריה, יש טוענים שהיה מורד במלכות ולכן אין זה נחשב לרצח אלא היה זה עונש ראוי. אבל דוד מבין שחטאו אינו חטא הלכתי דווקא, הוא מבין שחטא בחטא מוסרי כבד מאוד ולכן מודה בחטאו וחוזר בתשובה שלמה. 

אחרי החטא דוד לוקח את בת שבע לו לאישה. הוא ממשיך את החיים איתה. מעשה זה מתפרש בשתי צורות. אפשרות אחת היא שלקיחת בת שבע לאישה מהווה המשך של החטא הראשון,  והתנהגות זו מקורה בחטא. האפשרות הנוספת שעמדה בפני דוד הייתה שלא לשאת את בת שבע הייתה להשאירה בודדה ושוממה באלמנותה ובהריונה. דוד פורש חסותו על בת שבע. במעשה זה אין מדובר בחזרה בתשובה. קבלת האחריות על המעשה הפגום והיכולת לעמוד בו בכבוד, הם המזכים את דוד בבנים שמהם יוצאת מלכות ישראל.

נקודה נוספת העולה מן הפסוקים היא התפיסה של דוד שהוא, מלך ישראל, נמצא מתחת לנביא, ושהנביא מסמל את דבר ה'. אין זה ברור, דוד בחר לקבל את תוכחת נתן הנביא ולהודות בחטא למרות שיכל לבחור לא לקבל את דברי הנביא. עצם התפיסה הזאת מאפשרת לדוד לראות נכונה את הדברים, להבין שחטא ולחזור בתשובה.                                                                                          נתן הנביא בא אל דוד  ואומר לו:                                                                                                           

"אתה האיש... מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעינו, את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה".

אדם אחר במקום דוד היה מתנצל ומסביר כי לא כך היה המעשה; הוא לא הרג את אוריה על מנת לקחת את אשתו, כי אם נכשל באקראי ונסתבך ללא מוצא, כאמור בפרק יא. אך דוד לא נוהג כך: "ויאמר דוד אל נתן: חטאתי לה'". אחרי המילים האלה הציגו בעלי המסורה "פיסקה באמצע הפסוק", לעכב את הקריאה ולרמוז שכאן חסר משהו, חסרים דברי ההסבר וההתנצלות. ייתכן, שכאשר פצה דוד את פיו, סבר להוסיף התנצלות ולגולל את המסיבות המקילות, ואולם לבסוף הרכין ראשו, הודה והחריש. המעשה נעשה והמסיבות אינן מקילות. וזו גדולתו.  כאשר דוד מודה בחטאו ואומר "חטאתי לה" לא היה רק 'וידוי'- כי אם עזיבת החטא. משום שעיקרו של החטא היה בניסיון החיפוי על המעשה. וכך בשתי מילים- "חטאתי לה'" הוא פתח דרך חדשה.                                                                            

בתהילים פרק נ"א מופיע תפילה שנושא דוד בזמן שנתן הנביא בא להוכיחו על החטא.

 " לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
  בְּבוֹא-אֵלָיו, נָתָן הַנָּבִיא--    כַּאֲשֶׁר-בָּא, אֶל-בַּת-שבע חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ;  כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי. הרבה (הֶרֶב), כַּבְּסֵנִי מֵעֲו‍ֹנִי; וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי כִּי-פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע;  וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד לְךָ לְבַדְּךָ, חָטָאתִי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי: לְמַעַן, תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ--  תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ.  הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. הֵן-אֱמֶת, חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת; וּבְסָתֻם, חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי.  תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר;  תְּכַבְּסֵנִי, וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין תַּשְׁמִיעֵנִי, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; תָּגֵלְנָה, עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ. הַסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵחֲטָאָי;  וְכָל-עֲו‍ֹנֹתַי מְחֵה. לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים;  וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ;   וְרוּחַ קָדְשְׁךָ, אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי. הָשִׁיבָה לִּי, שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ;  וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי.אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ;    וְחַטָּאִים, אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ. הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, אֱלֹהִים-- אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי: תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי,  צִדְקָתֶךָ. אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח;  וּפִי, יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.כִּי, לֹא-תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה;    עוֹלָה, לֹא תִרְצֶה. זִבְחֵי אֱלֹהִים,  רוּחַ נִשְׁבָּרָה: לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה--    אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה.  הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ, אֶת-צִיּוֹן;    תִּבְנֶה, חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם.  אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי-צֶדֶק,    עוֹלָה וְכָלִיל; אָז יַעֲלוּ עַל-מִזְבַּחֲךָ    פָרִים." (תהילים נ"א)

מזמור נ"א הוא מזמור של חוזר בתשובה המבקש מחילה על חטאיו. הוא חש בקרבו צער גדול על חטאיו. וצער זה עצמו נותן לו את התקוה, כי הקב"ה הוא שעורר בקרבו את הצער הזה. כדי להודיעו שהוא רוצה בתשובתו.ומתוך כך הוא פונה אל אלוקים בבקשה הערוכה בלשון מלאה תקווה, כי הקב"ה יכפר על פשעיו, ויסיע בידו לטהר ליבו שלא יחטא עוד להבא. והוא מקבל על עצמו שאם יקבל ה' את תשובתו ויצילהו מיד המבקשים את דמו, ילמד גם אחרים את דרכי התשובה ויספר את תהילות ה'. אין הוא מקריב קורבן לכפר על פשעיו, ואף אינו נודר להביא קורבן לכשימחל לו, משום שהוא מבין שהקב"ה לא רוצה בקורבנותיו, אלא רוחו וליבו הנשברים חשובים אצל הקב"ה כקורבנות. והוא מסיים בבקשה לבנין ציון וירושלים, ומביע את התקוה וההבטחה שאז יקריבו זבחי צדק שיתקבלו ברצון.

דוד מבקש מהקב"ה בפסוק י"ב: "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקירבי"  הוא מבקש מהקב"ה להתנקות מהחטאים ומהפשעים, להיטהר ולהתחדש ברוח חדשה ונכונה, שהקב"ה יוביל אותו לדרך הנכונה.  הוא מבקש שהרוח החדשה, הטהורה תשכון בקרבו, כלומר תהיה חלק בלתי נפרד ממנו ותנקה אותו. זהו אחד הפסוקים האהובים עלי ביותר בתנ"ך זוהי תפילה כל כך פשוטה מחד ומאידך בעלת עומק ומשמעות כל כך גדולה וחשובה.

בספר יחזקאל פרק ל"ז מתואר תהליך הגאולה העתיד להגיע לעם ישראל באחרית הימים. ישנם מספר תנאים שצריכים להתממש כדי שתבוא הגאולה.

"וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר ה' אלוקים, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם.  וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד. וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל, פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם, מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים.  וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם; וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ, וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם.  וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ, אֲבוֹתֵיכֶם; וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, עַד-עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי, נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם.  וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים; וְהֵמָּה, יִהְיוּ-לִי לְעָם.  וְיָדְעוּ, הַגּוֹיִם, כִּי אֲנִי ה', מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל--בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם, לְעוֹלָם"

כשתבוא הגאולה יתכנסו כל בני ישראל מארבע כנפות הארץ לממלכה אחת מאוחדת וחזקה בארץ ישראל, שבראשה יעמוד משיח מבית דוד, ינהיג אותם ויורה להם את הדרך.  בנוסף ישנו קשר ישיר בין החזרה בתשובה של עם ישראל לבין הגאולה. כאשר עם ישראל יחזור בתשובה, יתנקה מכל החטאים והעבירות תבוא הגאולה. זה מדהים לחשוב שדוד לימד אותנו תשובה ובכך לימד אותנו כיצד עלינו להתקדם לקראת  הגאולה. ומעבר לכך בזכות תשובתו של דוד הוא זכה והמשיח יהיה מצאצאיו.

בספר אורות התשובה פרק י"ד פסקה ד' כותב הרב קוק:

"מה שמוטבעים לפעמים במניעות גדולות, בין בענינים שבין אדם למקום, בין בענינים שבין אדם לחברו, לא יעכב כלל את התשובה הרוחנית. וכיון שמבקשים לשוב אל ד' שבים. והאדם מתחדש כבריה חדשה. והציצים המעשיים, שצריכים לזירוז גדול לתקנם, יצפה עליהם תמיד לתקנם, ויסגל לעצמו מדת השפלות ביותר כ"ז שלא תקן איזה דבר בפועל, ממה שיש לו לתקן בדרך מעשי, וישתוקק לתקון השלם. וממילא יבא הדבר לידי כך שיעזרהו ה' יתברך לתקן הכל בפועל. אבל גם כשלא נזדמן לו עדיין התקון, בין מצד מניעות חיצוניות או מצד מניעות פנימיות, שעדיין אין רצונו תקיף כל כך, וההסכמה לדרכי התקונים המעשיים עדיין לא באה לו כהשלמה, מכל מקום יאחז בתשובה הרוחנית בכל עז ואומץ, ויהיה תקיף בדעתו, שסוף כל סוף אחוז הוא בתשובה, שהיא ענין יקר מכל מה שבעולם, וירבה בתורה, במדות טובות, בחכמה ובהנהגה ישרה בכל מה דאפשר לו, וישפך שיחו בתפלה לפני קונו להוציא אל הפועל את חלקי התשובה שעדיין לא יצאו אל הפועל, בעבור עצמו ובעבור כלל ישראל ובעד כל העולם כולו ובעד התקון הכללי של השכינה, אור ד' בעולם, שיהיה בתכלית השלמות, וישתוקק שכל הנשמות תהיינה מתוקנות ונהנות מזיו השכינה, והכל ישבעו טוב ושפעת חיים."

כאשר דוד מבין שחטא הוא חוזר ישר בתשובה, ולא מתעכב אפילו מעט. דוד בוחר בתשובה כדרך חיים, כהשקפת עולם. הוא חי כל חייו בתשובה.  הוא שואף תמיד להגיע לתשובה שלמה, להתנקות ולהיטהר.  והוא עָמֵל על כך בכל דרך. וכן עניין התפילה על התשובה הוא חזק מאוד אצל דוד המלך שהרי הוא כתב את כל ספר תהילים, בתקווה לתשובה שלמה שלו, ושל כל עם ישראל.

ביסודם של שני הסיפורים עומד עניין הבחירה החופשית, הגישה שאדם יכול ומסוגל לשנות את דרכיו ואת מעשיו.  היחס לחטא הוא כאל דבר הדורש שינוי, אי אפשר לחיות, ולקבל מצב של חטא. החזרה בתשובה נתפסת כדבר אפשרי ונחוץ.

בשני הסיפורים אנו רואים תפסת עולם, הסתכלות חיים על המציאות. דוד מאמין שאדם צריך לקחת אחריות על מעשיו ואם יש צורך, לשנותם. וברוריה מאמינה שאדם צריך מסוגל לעשות שינוי בחיים. החיים הם דינמיים. האדם מסוגל להפוך מציאות פגומה למציאות טובה.

בסיפור של ר' מאיר וברוריה מדובר בדיון ערכי, מהותי לגבי התשובה. הם מתבוננים מהצד, מהחוץ. הם לא חווים את תהליך התשובה בעצמם. ואילו אצל דוד תהליך התשובה הוא אישי, פנימי ורגשי. דוד חווה בעצמו את תהליך התשובה.

סיכום-

בחלק זה של העבודה למדתי לעומק שני סיפורי תשובה. אחד בעל עיסוק בנושא התשובה ואחד של תשובה פרטית של דוד המלך. נהניתי  לעסוק בנושא זה מאחר והוא משמעותי ורלוונטי לחיי. למדתי מספר דברים על התשובה מסיפורים אלה.

אם יש איזה דבר שברצוני לשנותו לטובה, עלי להאמין בכוחותי, לדעת שאני מסוגלת ויכולה לעשות זאת וכל מה שעלי לעשות הוא לקום ולעשות... ואין שום דבר שיכול לעמוד בפני התשובה ולמנוע ממני לחזור למקור, אל הבסיס, אל הטוב והטהור.

דבר נוסף, החיים הם איך שאני רואה אותם. כלומר, אם אני רואה דבר מסויים כאפשרי אני באמת אצליח ואהיה מסוגלת לשנותו. ומעבר לכך יש לי יכולת השפעה לא רק על חיי אלא גם על הסובבים אותי. וכל מה שצריך הוא רק אמונה באדם ובכוחותיו. ואהבה, אהבה מעניקה לאדם חוזק ומעצימה אותו וכך מאפשרת לו להתקדם ולשנות אם צריך.

 הקשר בין תשובה לגאולה הוא דבר שהתחדד לי במהלך הלימוד. אני חושבת ומאמינה שכולנו שואפים לבואם של הגאולה, ושל המשיח. העובדה שיש קשר ישיר בין התשובה, בין המעשים שלנו, לבין הגאולה נותנת תקווה אמונה וכח. יש ביכולתנו להשפיע על המהלך הזה. ומעבר לתפילה וציפיה עלינו גם לחזור בתשובה וכך נתקדם כולנו מדרגה נוספת אל עבר הגאולה...