בית הספר כמקום של חלום

מאמר העוסק בשאלות מהותיות מעולמם של המורים - איך הופכים את בית הספר למקום המאפשר לצוות ולתלמידים לחלום ולהתפתח בו? איך יוצרים אקלים נכון בכיתה? ומה התכונה הנדרשת מהמורה כדי להיות מורה משמעותי?

בית הספר כמקום של חלום

                                                            נעה מנדלבאום
 

לפעמים אני מבקשת מאנשים לספר חוויות מבית ספר. לעתים קרובות עולים זכרונות ממערכת מנוכרת ואטומה, מערכת הפועלת לפי היגיון לא ברור משלה, והילד הקטן עומד ולא מבין.
חוויות אלו ברורות. בית הספר הינו בראש ובראשונה מכשיר חיברות. המקום בו החברה מכשירה את הדור הבא לתפקד כאזרחים . פתאום רצונותיך, צרכיך ותחומי ההתעניינות שלך לא נחשבים, ואתה נדרש להתנהג ולהצליח. אתה נדחס לחדר צפוף, עם עוד קרוב ל- 40 ילדים, מחלק שולחן קטן עם עוד תלמיד, שבמקרים רבים לא אתה בחרת לשבת לידו. בהפסקות אתה נשפך עם נחיל תלמידים לחצר דחוסה. אין מרחב, אין אויר, אין פרטיות. בהפסקות אתה נחשף למדרג חברתי קשיח. יש כאלה שכדאי להתחבר איתם ומאחרים עליך להתרחק. יש משחקים נחשבים ואילו העיסוקים האחרים שייכים לאלה שבצד, שלא בעניינים. אתה חייב להבין את החוקים הכתובים והלא כתובים. מתי אתה ילד טוב, ובאיזה שלב הפכת למלשין?וכללי ההתנהגות בכיתה- לכל דבר צריך לבקש רשות. לקום, לזוז, לדבר, לשתות, לאכול. ואפילו לשירותים צריך לבקש רשות. ואם התפתחה ידידות בינך לבין שכנך לשולחן ואתם מפטפטים קצת- רוב הסיכויים שיפרידו בינכם. וחומר הלימודים- אתה נדרש להתעניין בתחומים שונים אך למשך זמן קצוב. ביום אחד אתה נדרש להפנות את מלוא העניין שלך להיסטוריה, אחר כך לחשבון, אחר כך לאנגלית ואחר כך לתורה. ותמיד מישהו אומר לך- אם לא תדע- לא תצליח, לא תגדל, לא תהיה לך פרנסה, משפחה. אם לא תצליח- לא תהיה בן אדם.
 

לילדים רבים זוהי חוויה מבלבלת, מדאכת ומפחידה. ילדים רבים נכנסים למערכת סקרנים ונלהבים ויוצאים ממנה משועממים וציניים.
אבל יש גם חוויות אחרות .יש סיפורים על מורה שפתח לפניך עולם. פתאום ראית שיש היגיון וחשיבה, וזה כל כך יפה. נפתחת לרעיונות חדשים, תחומי ידע לא מוכרים. יש סיפורים על בית ספר כמקום של חלום.
 כשאני מסתכלת על בית ספר הוא נראה לי שילוב של השניים. מקום בו הילד לומד שהוא לא מרכז העולם. יש מערכת, יש דרישות, יש אחרים. זוהי הכנה חשובה לחייו כבוגר. אבל בית הספר צריך להיות מקום שפותח חלום. עליו לגדל אזרחים מאמינים וחולמים.
 

איך בית הספר הופך למערכת חיברות- זה ברור.הוא כולו לשם כך. השאלה היא איך בית ספר משמר את החלום. החלום של המנהל? של המורה? של ההורה? של התלמיד? נשאל מנהלים האם הם חולמים. רבים יגידו שפעם חלמו. אבל היום... הצורך להסתדר עם המורים, מערכת השעות, ההשגים הנדרשים, ההורים, תלמידים שלא רוצים ללמוד.. החלום שנשאר הוא לעבור את היום..החלום נגמר.
 נשאל מורים אם הם חולמים. רבים יגידו שאולי פעם חלמו על צורת עבודה ייחודית, על פיתוח סקרנות, על קשרים טובים עם התלמידים. אבל היום..מערכי השיעור, המבחנים, ההורים, המנהלים, מי יכול לחלום. הם חולמים על החופש הגדול...
והתלמידים? הם בוודאי לא חולמים. הם תלמידים טובים! יש אחד חלמן בכיתה. הוא עושה הכל לאט. אם המורה שואלת אותו משהו הוא קופץ כאילו התעורר. הוא לא מצליח במבחנים, סתם טיפש. אבל הם? הם לא חולמים! הם בסדר.
 

מידי שנה מכניסים לבית הספר תוכניות לימודים חדשות על מנת לרענן את המערכת - ספרים צבעוניים עם משימות מאתגרות. המורים מקבלים השתלמות נוספת, עוד מפקח נכנס על מנת להטמיע את התוכנית הלימודים החדשה, והמערכת שוקעת ושוקעת. היא צריכה חלום.
כדי לבנות בית ספר אחר צריך שיחלמו בו. כשנשאל את המנהל: מה החלום שלך? עיניו יאירו כשהוא יספר. במקום ימי השתלמות ישאלו אותו - איך אתה רוצה לחלום - לבד? עם צוות בית הספר? עם אנשים מבחוץ? גם המורה יתבקש לחלום. והתלמידים יחלמו גם הם. במקום כזה אפשר יהיה להכניס תוכניות חדשות וגם להינות מהישנות.

D.N.A בית סיפרי
כאשר יש לבית ספר חלום הוא צריך להיות מוטבע ב ד.נ.א שלו. זה לא מספיק לחלום ולדבר על חופש ומרחבים כאשר המורים והתלמידים כלואים בין מסדרונות מחניקים. אי אפשר לדבר על חופש כאשר המנהל מפחד מהמפקח ולכן מלחיץ את המורים שבתורם אומרים לתלמידים שאם לא ילמדו טריגונומטריה לא תהיה להם בגרות וסופם להיות מנקי רחובות.
עלינו לדאוג שהחלומות יהו מוטבעים ב ד.נ.א של בית הספר, ישפיעו על בחירת המורים ותכני הלימודים. החלום צריך להתבטא במערכת השעות ובתעודה. אם החלום שלנו הוא סקרנות ואהבת דעת (למשל) אז המנהל צריך להיות אדם סקרן ואוהב דעת. למידה תהיה משובצת באופן ספונטאני בסדר היום שלו. כשהוא יבחר מורים הוא ישאל אותם מה מסקרן אותם ויקבל רק מורים שמתעניינים במשהו. בבית ספר כזה לעולם לא יהיו השתלמויות מורים משעעמות. למורים יוקצה זמן במערכת ללמד מקצועות שמעניינים אותם. בבית הספר הזה המנהל והמפקח יעודדו את המורים לסטות מנושאי השיעור אם עלה נושא מעניין. יוקדשו שיעורים לנושאי לימוד שמעניינים את התלמידים, ותמצא דרך לבטא את התקדמותו של התלמיד בנושא גם בתעודה.
כך מטמיעים את החלום ב ד.נ.א של בית הספר.

אקלים מיטבי בכיתה
לפעמים כשנכנסים לכיתה מרגישים שהיא עובדת היטב. הקשר בין התלמידים והמורה טוב. הילדים עוסקים במגוון פעילויות ומתייחסים בכבוד זה לזה. גם המורה נינוח. הדברים הולכים בקלות, נעים בכיתה הזאת.
בכיתה אחרת גם יתנהל שיעור, אבל מרגישים את המתח באוויר. המורה מתוח, הקול שלו מאומץ, התלמידים נראים מתוחים. יש הבדל באקלים בין הכיתות.
כדי שהתלמידים יתקדמו בלימודים, ערכי בית הספר יוטמעו, והחלום ישמר - יש צורך באקלים טוב בכיתה. האומנות החשובה ביותר של המורה היא יצירת אקלים טוב. כמו כל אומנות אין מתכון מדוייק איך עושים זאת, אך יש מרכיבים שחשוב לשים לב אליהם.
צריך לשים לב שזוהי מערכת יחסים בין מורה לכיתה. לפעמים המורה רוצה להיות כמו חבר, או אח גדול, מדריך, אבא או אמא. לפעמים הוא לא רוצה להיות מורה. כדי ליצור אקלים טוב בכיתה על המורה להיות מורה. להבין שזכותו וחובתו להיות סמכות בכיתה. זכותו וחובתו להוביל למידה, להקנות דפוסי התנהגות. והכיתה- היא כיתה, ולא אוסף יחידים.
כשהמורה רואה למולו כיתה הוא יכול לבדוק מה הם המאפיינים שלה. יש כיתות תוססות, אחרות סקרניות, רגועות או רדומות. המורה צריך לאתר את המרכז העובד של הכיתה, התלמידים שמוסיפים בנוכחותם, אלה שאם הם לא מגיעים יום אחד אז משהו בכיתה חסר. חשוב להקדיש את מלוא תשומת הלב ולטפח את המרכז הזה. להפוך אותו לקבוצה מובילה. כאשר תשומת הלב של המורה ממוקדת במרכז העובד של הכיתה, המרכז הזה מתחזק והשפעת השוליים מתמעטת מעצמה. המורה צריך לדבר פחות- ברור איך לעבוד ואיך להתנהג. לעומת זאת אם המורה מתמקד בכל פרט ופרט באופן אישי מרכז הכיתה נוטה להתפזר, נורמות ההתנהגות מתעמעמות והמורה מוצא את עצמו בהתמודדות אין סופית עם כללי משמעת. המורה מוצא את עצמו מתמקד שוב ושוב בשוליים של הכיתה והם הולכים מתרחבים והופכים למרכז. כאשר מסתכלים על הכיתה כאוסף של פרטים היא הופכת למשפחה גדולה מאוד והמורה מרגיש צורך לתת תשומת לב אישית לכל תלמיד ותלמיד, וכתוצאה מכך הוא מתעייף ונשחק.

כאשר המורה הוא שוחר טוב ורוצה להגיע לכל התלמידים הוא באופן טבעי מקדיש מחשבה רבה לשוליים. כדי לטפח אקלים טוב בכיתה חשוב להיות מודע לנטיה הטבעית הזו, ובאופן מודע להקדיש מחשבה לתלמידים הטובים, שמוסיפים, שבונים את הלב העובד של הכיתה, ולמעט במחשבה על המפריעים. חשוב להתאים את המשימות הכיתתיות כך שיתאימו למרכז הכיתה. כאשר המרכז יעבוד היטב והאוירה בכיתה תהיה טובה- יהיה זמן לשים לב ולטפח את השוליים.
מטבע הדברים המורה מעסיק את עצמו בבעיות ובקשיים של הכיתה. חשיבה זו על כל הקשיים היא אחד מגורמי השחיקה העיקריים. הקשיים לא נשארים בכיתה אלא מלווים את המורה לאורך כל יומו. הפסקה מודעת של מחשבות אלו והקצאת פרקי זמן לחשיבה חיובית על מטרות הכיתה, התקדמות הכיתה והתקדמות תלמידים ספציפיים תחזק את המורה ותשפר את האוירה בכיתה.
אקלים טוב הוא אקלים המתאים למורה הזה של הכיתה הזאת ולקשר שביניהם. לי מתאים כיתות תוססות. תמיד תמהתי באיזה מהירות הופכים 30 "ילדים טובים ירושלים" שקיבלתי בתחילת השנה לחבורה סוערת ותוססת. כשהכיתה תוססת אני יכולה ללמד. למורים אחרים מתאימות כיתות שקטות. יש מורים שהכיתות שלהם מעמיקות בעניינים חברתיים, וכיתות אחרות מפתחות הישגיות לימודית. כאשר האקלים הוא טוב הוא מתאים למורה ולתלמידים.
 

המורה כאדם עובד
להיות מורה זאת עבודה. רבים חושבים על עבודת המורה כהכנת שיעורים, בדיקת מבחנים, והתמודדות עם בעיות משמעת. אבל עבודת המורה היא קודם כל להיות אדם. כאשר אני חושבת האם אדם מסויים היה מורה טוב לילדים שלי אני חושבת- אם הילד שלי יהיה דומה לאדם זה אני אשמח או אצטער?
המדרש מספר שכאשר אשת פוטיפר פיתתה את יוסף הוא כמעט חטא אבל לפתע עמדה מולו דמות דיוקנו של אביו. כשראה דמות זו נזכר בערכים של אבא ונמלט מהחדר. המורה הטוב הוא דמות דיוקן כזאת שנמצאת איתנו לאורך חיינו, נעמדת מולנו בצמתים חשובים ועוזרת לנו לבחור נכון.
לשם כך המורה צריך להיות נוכח, להרגיש ולהיות אכפתי. הוא צריך לדבר את האמת שלו. הוא צריך לדעת שכלי העבודה העיקריים שלו הם העין והלב, להשתמש בהם ולנקות ולשכלל אותם.
 

הדפסה

שיתוף