יש לי חלום

ד"ר יוסף אבינון, מרצה לפילוסופיה של החינוך במכללת סמינר הקיבוצים, מעלה על הכתב את חלומו העשיר ומעורר ההשראה על המורה, התלמיד, והלמידה כפי שהוא רואה אותם בעיני רוחו.

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁמּוֹרִים יִכָּנְסוּ לַשִּׁעוּר עִם כְּאֵב רֹאשׁ, וּבַשִּׁעוּר יִתְפּוֹגֵג הַכְּאֵב ויִימוֹג כְּלֹא הָיָה. כִּי הָחָשׁ בְּרֹאשׁוֹ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁנַּתְחִיל כָּל שִׁעוּר בִּבְדִיחָה וּנְסַיֵּם בְּחִידָה מַחְשַבְתִּית.

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁמּוֹרִים יְתַכְנְנוּ מַעֲרָךְ שִׁעוּר אֶחָד וּבְפֹעַל יְמַמְּשׁוּ מַעֲרָךְ שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין, וְשֶׁהֵם אַף פַּעַם לֹא יַסְפִּיקוּ לְלַמֵּד אֶת כָּל הַחֹמֶר שֶׁתִּכְנְנּוּ. כִּי הַכִּתָּה הִיא גּוּף חַי, תּוֹסֵס וְצוֹמֵחַ, שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה כָּל הַזְּמַן וְאֵינוֹ נִתַּן לְחִזּוּי.

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁמּוֹרֶה טוֹב יִהְיֶה מוֹרֶה מְיֻתָּר. מוֹרֶה הַחוֹתֵר לְצִמְצוּם הַתְּלוּת שֶׁל הַתַּלְמִידִים בּוֹ, וּמְסַיֵּעַ לָהֶם לְעַמּוּד עַל רַגְלֵיהֶם-הֵם וְלִהְיוֹת אֲדוֹנִים לְגוֹרָלָם.

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁמּוֹרִים יִפְרְשׁוּ בַּשִּׂיא, וּבְיוֹם פְּרִישתם יַעַמְדוּ תַּלְמִידֵיהֶם לְבָרְכָם וּלְסַפֵּר מִקְצָת שִבְחֵיהֶם בִּפְנֵיהֶם.

כֵּן, יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁבְּתֹם הַשִּׁעוּר שׁוּם דָּבָר לֹא יִהְיֶה כָּתוּב בַּמַּחְבֶּרֶת וְהַכֹּל יִהְיֶה כָּתוּב בְּרֹאשׁ. 

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁמּוֹרִים יְלַמְּדוּ לְלֹא כָּל חֹמֶר כָּתוּב, וְשֶׁהֵם לֹא יַחְשְׁשׁוּ מֵחֲרִיגוֹת וּמִסְּטִיּוֹת מִן הַנּוֹשֵׂא.

 יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁתַּלְמִידִים יֹאמְרוּ לְמוֹרֵיהֶם בְּסִפּוּק: "בַּשִּׁעוּר שֶׁלְּךָ לֹא לָמַדְנוּ דְּבַר, הַכֹּל לָמַדְנוּ בְּעַצְמֵנוּ".

כִּי אֵינוֹ דּוֹמֶה לוֹמֵד מֵעַצְמוֹ לְלוֹמֵד מֵרַבּוֹ. 

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁקּוּרְסִים בְּהוּמוֹר וּבְמִשְׂחָק יִהְיוּ קוּרְסֵי חוֹבָה מֶרְכָּזִיִּים בְּהַכְשָׁרָתָם שֶׁל הַמּוֹרִים לֶעָתִיד, וְשֶׁהַחִנּוּךְ הַיְּצִירָתִי יִהְיֶה נָחֲלָתָם שֶׁל כָּל פִּרְחֵי הַהוֹרָאָה וְלֹא רַק שֶׁל קֹמֶץ מֵהֵם. כִּי חִנּוּךְ שֶׁאֵינֶנּוּ חִנּוּךְ יְצִירָתִי הוּא בַּמִּקְרֶה הַטּוֹב תַּת-חִנּוּךְ וּבַמִּקְרֶה הָרַע חִינוּק וְלֹא חִנּוּךְ.

כֵּן, יֵשׁ לִי חֲלוֹם, 

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁהַמִּשְׁפָּט "לְהַסְפִּיק אֶת הַחֹמֶר" יִהְיֶה מִשְׁפָּט תָּפֵל, שֶׁיֵּעָלֵם כָּלִיל מִן הַלֶּקְסִיקוֹן שֶׁל הַחִנּוּךְ וְהַהוֹרָאָה. 

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁבְּחִנּוּךְ יִהְיוּ לָנוּ פָּחוֹת נְקֻדּוֹת וְסִימָנֵי קְרִיאָה וְיוֹתֵר סִימָנֵי שְׁאֵלָה. שֶׁמּוֹרִים יְלַמְּדוּ אֶת תַּלְמִידֵיהֶם לִקְרֹא תִּגָּר עַל דֵּעוֹת רוֹוְחוֹת וּפּוֹפּוֹלִיסְטִיוֹת, וִיעוֹדְדוּ אוֹתָם לֹא לְפַחֵד לִמְרֹד בסַמְכוּיוֹת.

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁמּוֹרִים רְצִינִיִים יִהְיוּ מוֹרִים שֶׁלֹּא מִתְיַחֲסִים אֶל הַהוֹרָאָה יוֹתֵר מִדֵּי "בִּרְצִינוּת". מוֹרִים שֶׁמַּרְשִׁים לְעַצְמָם לְהִשְׁתַּטּוֹת וּלְהָתֵל בְּעַצְמָם, בְּלֹא חָשַׁשׁ לְ"אָבְדָן שְׁלִיטָה", לַ"הִתְפָּרְקוּת" וּלְ"פִּזּוּר הַקֶּשֶׁב". 

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁנִּהְיֶה יוֹתֵר אֲנַחְנוּ עַצְמֵנוּ וּפָחוֹת מָה שֶׁאֲחֵרִים מְצַפִּים אוֹ דּוֹרְשִׁים מֵאִתָּנוּ שֶׁנִּהְיֶה. שֶׁנַּרְגִּישׁ חָפְשִׁיִים לְהִתְבַּטֵּא וְלוֹמַר אֶת כָּל אֲשֶׁר עַל לִבֵּנוּ, לְלֹא חָשַׁשׁ מִלַּעַג אוֹ מֵהַדְבָּקַת תָוִויוֹת.

כֵּן, יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁהַסִּפּוּרִים האִישִיִים וְהַבִּיוֹגְרָפְיָה שֶׁל הַמּוֹרֶה יֵהָפְכוּ לְחֵלֶק מְקֻבָּל וּבִלְתִּי נִפְרַד מֵחֹמֶר הַלִּמּוּד. שֶׁמּוֹרִים יוּכְלוּ לְלַמֵּד אֶת מָה שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת אוֹהֲבִים וְלֹא אֶת מָה שֶׁהַמַּעֲרֶכֶת מִכְתִיבָה לָהֶם לְלַמֵּד. 

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁהַהוֹרָאָה תַּהֲפֹךְ לַשַּׁעֲשׁוּעַ וְהַלְּמִידָה לְכֵיף. שֶׁהַתַּלְמִידִים לֹא יִסְבְּלוּ מֵהַמּוֹרִים וְהַמּוֹרִים לֹא יִסְבְּלוּ מֵהַתַּלְמִידִים. שֶׁמּוֹרִים וְתַלְמִידִים יִהְיוּ בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁל הַמִּתְרָס וְלֹא מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים שֶׁלּוֹ. 

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁמּוֹרֶה טוֹב יִהְיֶה מוֹרֶה שֶׁדּוֹרֵשׁ מִתַּלְמִידָיו יוֹתֵר, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ מֵעַצְמוֹ יוֹתֵר. מוֹרֶה שֶׁמַּאֲמִין בַּחֲשִׁיבוּתָם וּבְעֶרְכָּם שֶׁל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא מְלַמֵּד וּמִתְעַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם. מוֹרֶה שֶׁמַּצִּיב לְתַלְמִידָיו אֶתְגָּרִים וְתוֹבֵעַ מֵהֶם מַאֲמָץ.

כֵּן, יֵשׁ לִי חֲלוֹם 

יֵשׁ לִי חֲלוֹם,

שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְהוּא לֹא יִרְחַק,

שֶׁבּוֹ יָקוּם אָדָם כָּל בֹּקֶר לַעֲבוֹדָתוֹ עִם שִׁיר חָדָשׁ בְּלֵב,

 יַבִּיט בַּמַּרְאָה וְיֹאמַר לְעַצְמוֹ בְּגַאֲוָה:

"אֲנִי מוֹרֶה!"

הדפסה

שיתוף