על המשאלה הגדולה ביותר של הבוחרים לעסוק בחינוך: לחיות חיים של משמעות. מתוך ספרו "מקום בעולם - מחשבות על חינוך".
בס"ד
לטעת משמעות / חילי טרופר
מתוך הספר "מקום בעולם – מחשבות על חינוך"
נדמה שהאתגר הגדול ביותר שסימנתי לעצמי היה לסייע לכל השותפים במעשה וברוח – תלמידים וצוות – לטעת משמעות במעשיהם, לטעת במעשי שלי משמעות. נראה לי שבעומקם של דברים, זו המשאלה הגדולה ביותר של הבוחרים לעסוק בחינוך: לחיות חיים של משמעות.
נאחזתי ברצון שבכל מעשינו יהיה פשר וטעם. שלא יהיו המעשים חסרי תועלת ותכלית. שנעשים כי כך נהוג כבר שנים: שנעשים רק משום שכך מקובל.
השיח הציבורי בתחום החינוך נוטה לעסוק בסוגיות חשובות אך לא עיקריות בהכרח. מעמד המורה, הגמול והמשכורת שהוא זוכה להם, מניעת שחיקה בקרב עובדי ההוראה וכד' – כל אלה חשובים, אך הם ספיחיו של אתגר גדול בהרבה: האתגר ביצירת משמעות. גם אם נשפוך את כל ההון שבעולם על חינוך, גם אם משכורות המורים יהיו כפולות מהמשכורת הממוצעת במשק, גם אם שנת שבתון תהיה אחת לארבע שנים ולא אחת לשבע שנים – חינוך טוב ייעשה רק במקומות שבהם מצליחים לצקת תוכן, לטעת משמעות.
רק מערכת חינוך שתשכיל לבטוח באנשיה, שתיתן בהם אמון, שתתערב במקומות שיש בידיה כלים להעניק ותזוז הצדה במקומות שבהם היא מפריעה, מערכת שתתמקד בנטיעת משמעות – תהיה מערכת חינוך מצליחה, יציבה, חזקה ובטוחה בכל הפרמטרים.
רק במקום שיש בו משמעות – יש תנועה, יש צמיחה, יש כוח, יש חינוך.