מ'על לבבך' ל'שננתם לבניך'

"אין אדם לומד מתוך שמיעה, מתוך מצב של סבילות, מתוך שמושיטים לו דבר בקנה, ואין לימוד ממש אלא מתוך פעילות, מתוך יגיעה, מתוך אימוץ חושים ואימוץ כוחות הרוח והנפש.."(מתוך המאמר) איך מכינים את השיעור? איך מגישים אותו באופן משמעותי לתלמידים? זאת ועוד במאמר זה.

קטעים מתוך המאמר: הוראת הפטרת יום ב' של ראש השנה,  מתוך מאסף לענייני חינוך והוראה ירושלים תשכ"ח

כלל גדול הוא: לעולם תהא הכנתך לקראת הוראת פרק במקרא (והוא הדין לגבי כל חומר נלמד) בת שלושה חלקים. תחילה תלמד אותו כשלעצמו. אל תפנה לבד למחשבה על דרכי ההוראה, על שאלות של ״מה טוב לתלמידי?״, ״איך אבנה את שיעורי ?", אל תחשוב על ה״איך׳ של הגשת החומר, אלא למד קודם כל את ה״מה״ של החומר עצמו. קודם: ״והיו הדברים האלה על לבבך״, ורק אחר כך: ״ושננתם לבניך״. לשם לימוד הפרק לעצמך אין דרך אחרת מאשר קריאה אחת ושתים ושלוש. התרשם רושם כללי מתוך קריאתך, אחר כך תרד מן הכלל אל הפרטים, אל חלקי הפרק, אל פסוקיו — אגב עיון בפירושים! והסתכלות במדרש — ותחזור שוב אל הכלל כולו. רק לאחר שקנית אותו לך והוא כולו שלך, יבוא החלק השני של הכנתך והוא השיקולים הבאים: מהי מטרת שיעורי הפעם? מה אביא בשיעורי זה מכל המשוקע בפרק ומכל המשתמע מתוכו, מכל החומר הרב שקניתי לי, מה אביא בפני תלמידי ? ועל מה עלי לוותר — מפני חוסר זמן, או מפני שאינו מתאים לרמת כיתתי, או מפני שאינו עשוי לעזור למטרת השיעור ועלול אף להסטות אותנו לעניינים אחרים, או מפני שכבר דובר בו כל צרכו בהזדמנויות אחרות? ורק עתה יבוא החלק השלישי של הכנת השיעור. חשוב על דרכי הביצוע: על תחבולות כדי להפעיל תלמידיך, על הפעילויות השונות שבשיעור שתדרוש אותן מתלמידיך וכד' (לא כל טכסיס טוב לשעה זו, לפרק זה, לכיתה זו.) ובחר מהן את אשר עשוי לפקוח את עיניהם לראות, ואת לבם להבין.

... מה מכל העושר הרב הזה תתן לכיתתך בזמן המועט? - והוא לעולם מועט ומצומצם והיום קצר ומלאכתך מרובה . וכאן נקדים הערה עקרונית: שיעור הניתן בכיתה- בגיגוד לשיעור דמיוני הניתן בספר דידקטי-  לעולם אינו עומד בפני עצמו, כבחלל ריק, מבלי שקדמו לו שיעורים רבים באותו מקצוע המכשירים את התלמיד לקראתו, ומבלי שיבואו שיעורים אחרים אחריו, אשר על המורה להדריך את התלמידים לקראתם.

לשון אחרת: כל שיעור עומד בתוך הקשר רעיוני ולימודי מסויים. אם כן — שונה יהיה שיעור בירמיהו פ׳ ל״א הניתן בתוך לימוד ספר ירמיהו וקדמו לו כמה וכמה מנבואותיו מתוך הפרקים א עד ל״א, ואחר יהיה אם ינתן בתוך מסגרת של לימוד ״פרקי נחמה״ מתוך נביאים שונים. ושוב אחר יהיה אם ינתן כהפטרה של יום שני של ראש השנה בתוך הקשר של הכנה לימודית וחי­נוכית לקראת ימים נוראים, וכבר קדם לשיעור זה לימוד ברכות מלכויות זכרונות ושופרות, וביחוד אחר שפתחת את לב התלמידים להרגיש בדברי היחס שבין ה׳ לעולמו בכלל, לישראל בפרט, וזכרון אבות וברית אבות ועקדת יצחק ואפרים בכורו בפסוקי זכרונות. עתה אין פרק ל״א חוליה בנבואות ירמיהו, אפילו לא חלק מתוך ״ספר״ הנחמות אשר נצטווה לכתוב (והוא מקיף לפחות את פרקי ל—לא ואולי גם את לב ולג). דאי, אנו עושים כאן מעשה בלתי־ אורגני, בהוציאנו את פסוקי ההפטרה מתור הקשרם, בחתכנו נתח מתוך ריקמה שלימה. אך נשמעים אנו כאן לדעת רבותינו ז״ל שקבעו פסוקים אלה כהפטרה לשני של ראש השנה . ומיד אתה רואה, שכל השאלות ששאלנו בסוף החלק הראשון על פרטי בעיות לשון וסגנון, וכן שאלות לקשר שבין פרקנו לנבואות אחרות בירמיהו, קשר ענייני או לשוני — ממנו והלאה. ומכל שכן שאין לנו לעסוק בשיעור זה ברקע ההיסטורי של הנבואה, לא בשאלה מתי נאמרו ולא בשאלה למי נאמרו: אם לגולי שומרון או לגולי ירושלים, כי לומדים אנו את הפסוקים בקשר לתפילת מוסף ולפסוקי זכרונות, ולקראת עמדנו בתפילה ביום הזכרון הזה. ולכן חובתך, המורה, ללמד פסוקים אלה כמדברים בנו כיום, ולא רק מפני שמצווים אנו על כך גם מפי התביעה הדידקטית, אלא מפני שמצווים אנו על כך גם מפי הנביא עצמו. כי הנביא מדבר אמנם לדורו מתוך צורך שעתו ולאותה שעה, אך דבר ה׳ אשר בפיו כוחו וחלותו הם מעבר לזמנו ולדורו ולמצבו החד־פעמי. שאלמלא כך — שאילו היה דברו רק לאותה שעה ולאותו דור — מה צורך לנו בנבואתו ? הן השעה ההיא חלפה והדור ההוא מת. (וזו כוונתם ו״ל באמרם: ״נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה לא נכתבה״ — מגילה יד(... עלינו ללמוד את הפרק על רקע זה, ונקודות הכובד בשיעור יהיו הפסוקים המבליטים את יחסו של ה׳ לעמו, אהבתו לעמו. הוה אומר: כל עניין, כל פרט סגנוני ופרשני — ואף מדרשי—העשוי לפקוח את העיניים ולפתוח את הלב לראות ולהרגיש באהבת ה׳ את עמו ובזכרון שיזכרנו ״עוד״, חשוב הוא לשעורנו...

ועתה נבוא אל החלק השלישי של הכנתנו — לשאלת הביצוע: איך? ושוב נפתח בהערה עקרונית: שמא תחשוב אתה, המורה: עכשיו ששליט אני בחומר שעלי ללמדו, ומשנתי סדורה לפני, ומתוך שיודע אני את הכלל ״תפשת מרובה לא תפשת״, גם בררתי לי מתוך החומר אותם עניינים היפים לשעורי ולקהל תלמידי- עכשיו אין לי אלא לבוא לפניהם ולומר את כל הדברים אשר רכשתי לי בעבודה וביגיעה, וכמאמר ר׳ יוסף אבן כספי ״ואתן להם בחינם אשר קניתי לי בדמים יקרים״- דע, שאין זו מחשבה נכונה, ולא זו הדרך אשר תוביל אותך למטרה.  אין הרצאת הדברים לפני התלמידים -גם אם תהיה סדורה ובנויה כהלכה - דרך הוראה אמיתית. השמעת דברים לאזני השומעים איננה הדרך לפקיחת עיניים ולפתיחת הלבבות לקראת הדברים הנאמרים בכתוב. כבר הורו גדולי מחנכים וחזרו ושיננו לנו, שאין אדם לומד מתוך שמיעה, מתוך מצב של סבילות, מתוך שמושיטים לו דבר בקנה, ואין לימוד ממש אלא מתוך פעילות, מתוך יגיעה, מתוך אימוץ חושים ואימוץ כוחות הרוח והנפש. ולכן: על תשאל בהכנתך: איך אומר להם את אשר יש בידיעתי ובלבי לאמרו? אלא זו השאלה אשר תעמיד לפניך: איד אובילם ואדריכם עד אשר יאמרו הם את אשר יש לאמרו? ולכן עלינו ללכת בדרך עקיפה ולהשתמש בתחבולות ובטכסיסי הוראה על מנת להביאם לכך, שיגלו בכוחותיהם הם את אשר יכולנו לומר להם בזמן קצר. ואף על פי ששעתנו דחוקה ועל הרבה עניי­נים שבתוכן הלימודי עלינו לוותר, על צורת לימוד עקיפה זו לא נוכל לוותר.

ועתה לגבי העשיות הממשיות בשיעור: שלב ראשון בלימוד פרק חדש - קריאתו של הפרק. וכאן עליך לשקול ולהחליט: האם תקרא לפניהם את הפרק בתחילת שיעור בהבלטת הלכי הנפש, בשינוי קול בהתאם לשינוי המצבים שבו, בהבלטת הצער והשמחה, החולשה והעוז, הגעגועים וההרגעה - ותהיה פגישתם הראשונה עם הפרק פגישה רבת רושם, שובה את לבם עוד לפני שיבינוהו בשכלם - או שתטיל עליהם ״להכין״ את הפרק בביתם לפני שיעורך, כדי שכבר תהיה להם היכרות מה בעניינו ולא יהיה זר ומוזר להם בשמיעה ראשונה? ואם תבחר בדרך השנייה, שוב תעמוד לפניך השאלה: האם תסתפק בכד שתדרוש מהם ״כעבודת בית״ את קריאת הפסוקים וחיפוש פירוש מלים בפירושים ״פשוטים״ (כגון: מקרא מפורש או הרטום) או בעיון בתרגום לעז, או שתטיל עליהם יחד עם קריאה ראשונה גם להסתכל בפסוקים מנקודות ראות מסויימות ולחפש תשובה לשאלות אשר תעמיד להם, כדי שלא רק יקראו אלא גם יעסקו בו, וימששו בתיבו­תיו—ובין שיבינוהו למחצה או לשליש או רק לרביע, כבר יבואו לשיעורך לאחר שטעמו מקצת טעמו ? נראה לי שאם זה להם לימוד ראשון של הפרק, אין לנו אלא ללכת בדרך האח­רונה. כי אם אמנם נראית הדרך הראשונה יפה ומרשימה בגלל רעננותה ובלתי אמצעיותה - הנה בכל זאת לא תוליך למטרה, כי התלמד יהיה כמי ששומע צלילים בלבד ואינו תופש כל משמעויות. כשם שצלילי קטע של מוסיקה קלאסית אינם מביעים כלום לשומע הרגיל, הבלתי־מקצועי, אלא אם כן כבר שמע יצירה זו שמיעות חוזרות וכבר מתנגנים בלבו לפחות המוטיבים העיקריים — כן אין דברי הנביאים נשמעים לו עד שיקראם פעמיים ושלוש הן בשלמותם, הן במקוטע, פסוק פסוק. אולם אין הדרישה הזאת לקריאה חוזרת ומשולשת מהווה ״הנעה״ מספיקה לתלמיד, אם לא יוטל עליו ״תפקיד״ אם לא תועמד לפניו שאלה, אשר לפתרונה דרושה אמנם קריאה שנייה ושלישית. ועליך איפוא להמציא לו שאלה (או שאלות) אשר אין לפתרה בקריאה אחת בלבד, אלא רק בעיון מדוקדק בכתוב. וממילא אינך צריך לדרוש או לבקש שיקרא פעמיים ושלוש ושחלילה לו להסתפק בקריאה אחת בלבד.

הדפסה

שיתוף