ההערכה בתעודה היא הערכה מעצבת, ללא ציונים. כל הערכה מחולקת לשלושה חלקים: "שורשים"- תלמידות: נוכחות, מטלות, דרך ארץ, מעורבות בשיעור וכו'. "גוף"- מיומנות על פי תחום הדעת. "כנפיים"- לאן מכאן? כל אחת לפי מקומה. חלוקה זו נוצרה בהשראת דבריו של אמנון שמוש:
"והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות שאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב. אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים, גם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים, אם ליבו חפץ בכנפיים? (כתבתי שלושה סימני שאלה, אחר כך מחקתי שניים). השורשים מפסידים כל כך הרבה, כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו. והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ, שבסתר ענפיו הן חוסות. על כן, סיימתי, כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים."
את התעודות מחלקים בטבע, כביטוי לרצון להתחבר לכוחות הצמיחה והגדילה שבנפש.
בכל שנה נבחר ציור שציירה אחת התלמידות והוא מעטר את התעודות.