זמן תעודה

מדריך קטן לתעודה גדולה... "עשרת הדיברות" למורה הכותב/ת תעודה- היכן כדאי לשבת? מה יתן השראה? מה המטרה? ועוד...

-  "אבא אתה יודע לכתוב בחושך?"

- "כן בני, רק מה אתה רוצה שאני אכתוב?"

- "את השם שלך על התעודה שלי"…

את הבדיחה הזו, עם ג'ו הילד הנצחי, אפשר לראות עד היום מצורפת לגומי הלעיסה של בזוקה. אני 'גדלתי עליה', והיא אחת הבדיחות הזכורות לי ביותר, בין היתר כי היא מעידה על נקודה של אמת. לרבים מאתנו, קבלת התעודות הייתה משהו שפשוט צריך לעבור אותו כמה שיותר טוב; ציונים טובים, כמה שפחות הערות רעות, ואם אפשר, אז שהממוצע שלי יהיה גבוה משאר החבר'ה בכיתה. זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, הבדיחה מלמעלה היא לא מצחיקה בכלל, אלא מציאות של פחד, ייאוש וכישלון.

אלא שהדברים משתנים, ובשנים האחרונות יש תנועה רצינית של מעבר לתעודה אחרת. תעודה שהציונים המספריים הם רק חלק מהתעודה, ואליהם נוספו הארות בונות ומקדמות, חיזוקים ומילים מאירות עיניים, ואני מבקש להתחבר לתנועה הזו ולנסות לכתוב מדריך קטן לתעודה גדולה:

א. סגנון. צבע סולידי אבל מעניין. קצת תמונות. משפטים גדולים שמבטאים את רוח בית הספר. דף עם אנרגיות נעימות שישדר גם רצינות וחשבון נפש.

ב. מבנה. כדאי שהחלק הראשון יכלול את הכתיבה של המחנך/ת ואת השיח האישי יותר. רק לאחר מכן יפגוש התלמיד את ההישגים והמקומות בהם הוא נמדד. אהבה ויראה. בחלק הראשון כדאי להתייחס להתפתחות האישית (מידות), למעורבות החברתית ולצד הלימודי (מאמץ). אפשר להגדיר את זה בכותרות, ואולי טוב יותר דווקא להשאיר 6-10 שורות ריקות. מכתב ממני אליך.

ג. הכנה. הכתיבה צריכה לבא ממקום נקי ומדויק, מראיה חינוכית עמוקה ומעין טובה, ולכן הנפש צריכה להיות במקום הזה. כמה רגעים לפני הכתיבה, כדאי להיזכר מדוע אני מורה, מהי השליחות החינוכית שלי, להודות על המקום הזה ולהבין את גודל האחריות.

ד.המקום. בחירת מקום מתאים ומעורר השראה. כתיבה ליד חלון, כתיבה בחדר הילדים הישנים, קברי צדיקים, שפת הים, עציץ גדול ומרשים.

ה. האווירה. אני נוהג להדליק נר לפני הכתיבה. הרי מטרתנו היא להעלות את הנשמה ולקדמה. מוסיקה מתאימה. מפה לבנה. תה עם נענע ריחני. ומה עם נטילת ידיים לפני הכתיבה? יש בזה נקיות וטהרה. לא להתבייש. זו מלאכת קודש.

ו. ההשראה. לשים כמה ספרים על השולחן; ספרי הרב קוק, ר' נחמן, ר' שלמה קרליבך, ספרי שירה. במהלך הכתיבה אני מחפש מילים גבוהות. מילים שמוליכות רוח ומביעות הרבה, פתיחה אקראית בספרים כבר מטעינה את המילים הגדולות.

ז. המטרה. להצמיח, לקדם, לייצר תנועה, לתת מוטיבציה וכוחות, לחזק – אלו הן המטרות של כתיבת התעודה. כמובן יש מטרה לסכם את התקופה שעברה, אבל גם הסיכום הוא כלי להעצמה.

ח. שיחה. "חברים מקשיבים לקולך השמיעיני". התעודה היא שיח, אמנם שיח מתומצת, אבל בהחלט כדאי להשתמש בדיבור ישיר ואפילו בסימני שאלה; "לאחרונה, אתה יותר משתתף בדיונים בכיתה. זה ממש משמח ותורם לנו". "את מתקדמת נפלא. הלב מתרחב כשרואים אותך עובדת". "אני שם לב שאתה מתקשה ולא מרוכז בשיעור, אפשר לבקש מאמץ גדול יותר?"

ט. צמיחה וכלים. כמו כל תהליך פנימי הבנוי משלושה רבדים, גם כאן יש צורך לשלב בכתיבה בין הנקודה הטובה (חוזק), תיאור המצב ומתן כלים לשיפור. הנקודה הטובה נותנת את האפשרות לפתיחת הלב גם לכותב וגם לקורא. תיאור המצב הוא נקודת האמת הנוכחית, והכלים לשיפור מאפשרים את ההתקדמות, ומגייסים את הרצון. מוסיף והולך. "גיליתי שיש לך יכולת קליטה מהירה, אך בבחינה משהו לא הלך טוב. סיכום הדברים במחברת מסודרת יעזור לך מאוד".

י. עוד משהו. תמיד יש עוד משהו להוסיף לתלמיד. לקינוח.

התלמידים שלנו פעילים במקומות רבים ועושים המון דברים שלא נכנסים למסגרות של התעודה. זו ממש מצווה להוסיף את הדברים, שהרי החינוך אינו מסתיים בבית הספר. "יעקב מתנדב בקביעות בבית האבות השכונתי. גאים בך!". "שושנה הפיקה במקצועיות רבה הפנינג שלם לילדי חינוך מיוחד! ". "מתן זכה החודש באליפות הנוער בקפיצה לרוחק. רגשת אותנו!"

הדפסה

שיתוף