ידע, עמל והפנמה

המאמר עוסק ביחס בין רכישת הידע לבין הפנמתו ובמקומו וחשיבותו של העמל כחלק מתהליך זה.

ידע, עמל והפנמה

ד"ר משה וינשטוק

רכישת הידע, עיבודו והפנמתו (ההיענות אליו) הם שלושה שלבים בתהליך הלמידה, הכרוכים באופן מעמיק זה בזה. על מנת להעמיק ולהסביר את התרחשותם של תהליכים אלו, ואת היחסים ביניהם, יש לעמוד על תיאורו של כל אחד מן התהליכים ולאחר מכן להראות כיצד הם קשורים ומזינים זה את זה.

רכישת הידע

המפגש הבסיסי עם הידע (עם הכתוב, עם הנאמר, עם העובדות) הוא השלב הראשון של הלמידה. לרוב, מדובר בהיחשפות לידע לשם זכירתו, בשפת הלימוד היהודית מדובר בשינון והיכרות בסיסית עם העובדות כפי שהן מוצגות- קליטת העובדות וזכירתן.[1]חשוב להדגיש שבשביל לרכוש את הידע באופן מדויק ומושכל יש צורך במיומנויות בסיס, התואמות את תחום הדעת, האופנים בהן הוא נרכש וכדו'.[2]

עיבוד הידע ולמידה מעמיקה

השלב השני הוא עיבוד הידע והוא כולל את ההבנה המעמיקה: יישום והשלכת עקרונות הידע למצבים אחרים, הבנת המבנה של הידע הנרכש, עקרונות היסוד המובילים אותו, ויצירת מבנים חדשים על בסיס גופי ידע נרכשים. על גבי זה הלומד יכול גם לשפוט את איכויות הידע, ואת הדיוק, התכליתיות והשימוש של הדברים.[3]שלב זה מכונה לעיתים תהליכי חשיבה מסדר גבוה, תהליכים שבחלקם שייכים גם לשלב הבא.

עד כאן מדובר בפעולות קוגניטיביות שעסקו בהן במקומות רבים, במסגרת בניית מיומנויות החשיבה והלמידה. מדובר בשלבים שהלומד נדרש ליישם על מנת להגיע ללמידה מיטבית. השלב הבא בו אנו עוסקים הוא ההפנמה. ופה ברצוני להאריך מעט.

הפנמת תכני וערכי הלמידה

המושג הפנמה קשור באופן ישיר גם לתחום האינטלקטואלי, אך בה בעת גם לתחום הרגשי ולתחום הערכי- רוחני שיש באדם. משמעותה של ההפנמה על פי מילון אבן שושן היא "הפניה פנימה, הטיה כלפי פנים" ועל פי מילון ספיר "הפיכת גירויים ומניעי חוץ לחלק בלתי נפרד מתודעתו העצמית של האדם ואישיותו". כאשר נוצרת הפנמה בלימוד (לאחר ותוך כדי רכישת הידע האינפורמטיבי של החומר, והחשיבה עליו [קוגניציה]), נוצרת אינטראקציה בין עולמו הקיומי(ידיעות יסודיות, תפיסות עולם), והפנימי (תחושות, תכונות אופי- SELF), של הלומד לבין תכני הידע אליהן הוא נחשף. אינטראקציה זו מאתגרת, חושפת ומנביעה את עולמו הפנימי של הלומד ולאחר מכן משפיעה עליו. לימוד מעין זה מפתח ומעמיק את התצורות הרגשיות, הערכיות, והרוחניות של הלומד, ומשנה גם את תצורות החשיבה וההבנה שלו. בעקבות החשיפה והשיח בין העולמות הלומד משכלל לעצמו את תבניותיו ולעיתים אף מַבְנֶה לעצמו תבניות תחתיהם.[4]הדהוד החומר בליבו מעמיק את מימד הידע והחשיבה, וכמו כן, נושאי הלמידה מתקשרים לחייו ונקבעים בליבו של הלומד ביתר שאת כאשר הוא מפנימם, וממשיכים ללוותו גם אחרי הלימוד.[5]מלבד החומר שכבר נלמד, התלמיד שחווה חוויה משמעותית מעין זו, אף ירצה לחוות אותה שוב, ללא קשר לבית הספר.

כך למעשה, בקשת ההפנמה עשויה ליישם מטרה המצויה מעבר לאופק הלימוד של בית הספר. המשך הלימוד העצמאי של התלמיד, לאחר בית הספר. במסגרת ההפנמה חייב הלומד להפוך מלומד סביל ללומד עצמאי, חוקר ומתבונן. אדם שיודע להפוך את הידע מגוף אובייקטיבי לחלק מן הסוביקט האישי שלו, חווה חווית לימוד שתעודד אותו להמשיך לבד בלימודו, גם כאשר המורה לא נמצא לידו. ברגע בו ניצתת הסקרנות ונוצר החיבור עם הנלמד, נוצרת הפריה והתברכות של הלומד כמו גם של החומר הנלמד. כך ההפנמה הופכת לצינור שדרכו מוזן הידע ומתוכו הוא גדל, מתרחב ומתפתח.[6]

היחס שבין הידע, הלמידה המעמיקה וההפנמה

למעשה נוצר מצב שבו ההפנמה של הידע משרתת למעשה גם את מטרתה הראשונית של הלמידה- שינון והכרת הידע- הזיכרון לטווח ארוך. ידע שהופנם והפך לחלק מעולמו וחייו של הלומד, ייזכר על ידו לטווח ארוך.

ההפנמה היא השלב האחרון והמעמיק ביותר של הלמידה, המשלים את מעגל הלמידה. עם זאת, היא אינה יכולה להיעשות כשלב אחרון בלבד, היא צריכה ללוות את כל שלבי הלמידה: באווירה הכיתתית, באופני השיח, ובדרכי ההוראה והלמידה. על מנת שהלמידה תגיע לשלב ההפנמה, היא צריכה להתכוונן לכך כבר במהלך השלבים הראשוניים של הלמידה.

בכדי שהלומד יוכל כבר בשלבי רכישת הידע הראשוניים, להיות פתוח לאפשרות ההפנמה העתידית, יש לשים לב לאופן שבו הידע נרכש, לשאלות הנשאלות, לאופן ההוראה, ולנדרש מן הלומדים. על שילובם של השלבים השונים של ההפנמה במהלך הלמידה לא נעמיק כאן אך נציין שניתן להיעזר בהם באופן משמעותי בטקסונומיה של קרתוואל.[7]

יחד עם זאת, מן הראוי להדגיש שהיקף הידע והכרת תכני הלמידה באופן נרחב ומעמיק היא תנאי להפנמה משמעותית, בשביל שהלומד אכן ייפגש עם תכנים משמעותיים ומעמיקים עליו לרכוש ידע נרחב, מיומנויות למידה ויכולות קישור והשוואה בין התכנים הנלמדים. הפנמה שלא נעשית מתוך לימוד מעמיק, היא שטחית ובעלת משמעות מועטה, שהרי התלמיד לא פגש תכנים מעמיקים ונרחבים. מן הצד השני, יש גם לזכור, שרכישת ידע ואף מיומנויות אינה מבטיחה הפנמה, בשביל שתיווצר ההפנמה יש צורך לכוון לכך ולדעת כיצד עושים זאת, ולרכוש כלים המאפשרים זאת.[8]

על היחס בין העמל להפנמה

עמלם של הלומדים הוא חלק חשוב, בלתי נפרד, וקריטי בלמידה המעמיקה ובתהליך ההפנמה. העולה מכל הנאמר לעיל הוא שעמל הלמידה, רכישת היקף הידע, ניתוחו, הבנתו, השלכתו על מקורות שונים ועימותו עם תכני ידע מקבילים ועם גופי ידע אחרים מהווים את השער ללמידה המשמעותית ולהפנמה.

לעיתים ישנה נטייה של אנשים לנסות "לדלג" אל ההפנמה, ללא המפגש עם הידע, ניסיון מסוג זה סופו להיכשל, ולו מן הסיבה הפשוטה שהלומד אינו מפנים משהו חיצוני לו- כי הוא עדיין לא נפגש עם משהו משמעותי מן החוץ. כפי שאמרנו לעיל, ההפנמה היא הפיכת גירויים ומניעי חוץ לחלק מאישיותו של הלומד. בשביל שדבר מעין זה יקרה, צריך להיפגש עם משהו משמעותי ורציני מן החוץ- ואז ניתן יהיה להטותו כלפי פנים.

החשיבות של העמל כחלק מן ההפנמה עולה כבר במקורות היהודים מקדמא דנא. התלמוד הבבלי מתאר לנו את תהליך הלמידה של ה"תלמיד חכם" שהתורה הופכת לחלק בלתי נפרד מאישיותו: "תורה דיליה היא [=תורה שלו היא], שנאמר: 'ובתורתו יהגה יומם ולילה'."[9]לדברי הגמרא, לאחר שעמל בה יומם ולילה, הפכה התורה להיות חלק ממנו, חלק מאישיותו.

סיכום

תהליך הלמידה השלם, מזין ומוזן בכל שלביו מן הרצון להפנמה. התהליך השלם אינו פטור מן העמל, מן הדייקנות, מן הידע הנרחב ומן הניתוח המעמיק, ואינו מגיע לשלמות- לזיכרון חי אצל הלומד, ללא סיומו בהפנמה בקרבו של הלומד.

הקשר בין הידע לבין ההפנמה בא לידי ביטוי בשם תוכניתנו "לב לדעת- ידע מצמיח חינוך". אנו מאמינים שהידע הוא קריטי, ויחד עימו החיבור ללבו ונפשו של האדם. ההיכרות המעמיקה עם הידע, עשויה להביא את הלומד להשתנות (כמו בכל מפגש מעמיק עם תכנים מן החוץ, מתוך ההיכרות המעמיקה עם התכנים האדם משתנה). רבי נחמן מברסלב מלמד כי החיבור בין הדעת לבין הלב הוא מה שמייחד את לימודו של היהודי. הרצון שהלימוד לא יישאר כדבר חיצוני לאדם, כגוף ידע ותו לו, אלא שהלמידה וקניין הדעת המעמיק יהיו נר לרגליו של האדם ויתוו לו את דרכו בעולם, וכך ישפיעו ויזככו את נפשו מבפנים.[10]

אנו מאמינים שהידע מצמיח חינוך. הידע הוא הקרקע הפוריה והדשנה מתוכה יכולים לצאת ענפים ופירות של תהייה, של בניית זהות, של ערכים, של מוסר, של הקשבה וחיבור פנימי.  

הדפסה

שיתוף