מבחן במבחן

המבחן, אם נאהב אותו או לא, תופס מקום מאד מרכזי במערכת החינוך. האם יש דרך נכונה לעשות את זה? על מה צריך לבחון? נצעד בעקבות מבחנים שונים שנערכו בסיפורי התנ"ך ונבקש ללמוד מהם.

אני עומדת מול מורים ושואלת: כשאומרים לך "מבחן" מה עולה בך? התשובות: פחד. לחץ. ציון. מדד. שאלתי את אותה שאלה במהלך מפגש עם אוכלוסיה מבוגרת ובהזדמנות אחרת גם את תלמידותיי בנות ה-18, ונעניתי באותן תשובות.

בשלב הבא שאלתי: על מה בוחנים אותנו? ונענית: על ידע! לפעמים גם מבחני אישיות. בכל מקרה המבחנים מלחיצים. לא משנה מה הם בוחנים.

ואני תוהה- האם אני עוברת על "מה ששנוא עליך, אל תעשה לתלמידיך" כשאני בוחנת אותן?

קרועה בתוכי- מתקשה "למלא פקודות"- לבחון על חומר יבש, שדורש שינון וסדרי חשיבה נמוכים ביותר. שרוב התלמידים לא זקוקים לי כדי לעבור אותו (אני מצויה במקצועות ההומניים), מבחן שאין לו שום קשר למציאות החיים של התלמידות. זה כבר לא חדש שהיום אף אחד לא נדרש להפיק תוצר לבד, בזמן מוגבל, בחדר סגור ובלי חומרי עזר. זה פשוט עבר מהעולם. ובכל זאת, אנחנו עדיין עושים זאת. ומבחינתי- בלב בוכה. (אציין שיש חשיבות לעצירות בהם לומדים את כל החומר ונוצרת תמונה של אחידות ובהירות. אך אפשר לעשות זאת בעזרת כלים אחרים שהם אינם מבחן)

ניגשתי לחפש עצה טובה בספר הספרים. גם שם יש מבחנים. להלן חלק מהדברים שמצאתי:

אברהם הוא הראשון שעומד במבחן:

א וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹוהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.  ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ(בראשית כב).

נודה על האמת שאם אנו רוצים ללמוד משהו על עצמנו כבוחנים- לא ראוי להשוות אותנו לקב"ה, ובכל זאת, 'והלכת בדרכיו', גם אם לא נשווה – אפשר לנסות ולרכוש תכונות וערכים לעולמנו. ננסה לחשוב מה התכונות הנדרשות מהנבחנים, אברהם ויצחק? אני לא יודעת אם אברהם התמלא ב"חרדת מבחנים" בניסיון הזה (הרב קוק מפרש שאברהם ניגש אל העקידה בשמחה, ואילו הרב סולובייציק טוען שהיה קרוע בתוכו), אבל סביר שזה מה שהיה קורה לרובנו. יש פה מבחן של אמונה. אהבה. יראה. זריזות. תמימות. אחריות. תכונות נעלות ביותר.

אשים בצד את מבחני האל, ואנסה להתרכז במבחנים שהבוחן הוא בשר ודם וכך גם הנבחן:

.  יב וַיֹּאמַר--ה' אֱלֹוהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.  יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.  יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי.  טו וַיְהִי-הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם; וְכַדָּהּ, עַל-שִׁכְמָהּ.  טז וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד--בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ; וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל.  יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ.  יח וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ.  יט וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת.  כ וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל-גְּמַלָּיו.  כא וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ--לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ, אִם-לֹא.  (בראשית כד)

אליעזר בוחן את רבקה. לפי מרבית הפרשנים ניכר שאליעזר בוחן את תכונת החסד של רבקה.רק אישה מלאת חסד תוכל להיכנס לביתו של אברהם, איש החסד, ולהיות אחת מאימהות האומה.  יש פה מבחן של עבודת המידות. המעניין הוא שהנבחנת לא יודעת שהיא במבחן וזו דווקא סיבה "לעגל פינות", אך רבקה עומדת במבחן בגבורה.

נחמה ליבוביץ  מאריכה ומתארת שהמבחן הוא לא רק על מידת החסד של רבקה: "לא בריצה אחת אל הבאר ולא בשתיים ולא בשלוש נעשתה העבודה, אלא בהליכה הלוך וחזור... וכך "עד אם כלו לשתות". וכל זה נוכח עמידת האיש "משתאה – מחריש", והוא "והאנשים אשר אתו" אינם משתתפים בעבודה ההולכת ונעשית לעיניהם, בלא שאלה, בלי תמיהה, בסבלנות, בריצה, בשקידה: "ותשאב לכל גמליו". ואולם הפיקחים ואנשי המעשה שבזמננו, החושבים שפתיוּת היא מצד הנערה הטורחת, יגֵעה ועמֵלה – ודאי שעות – לזרים אלה ולגמליהם, יבינו אולי את רבקה אמנו ואת הלקח אשר רצתה התורה ללמדנו במבחן זה, בזוכרם את דברי עקביא בן מהללאל... (עדויות פ"ה מ"ו) "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי, ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום". וכן לא עשתה רבקה חשבונות של מעשיוּת ופיקחוּת בתיתה מים לאדם ולחי, ו'שוטים' אלה הם הם מקיימי עולם מאז ומתמיד."

אם כך רבקה נבחנית על היותה "ראש גדול". על זריזות וחריצות. על ציות עיוור מתוך צניעות וענווה. על התמדה, שקידה, סבלנות, עמידה על האמת שלה נוכח החברה המזלזלת וכמובן- חסד.

נציץ בעוד שני מבחנים אנושיים:

. יד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יוֹסֵף:  הוּא, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר--מְרַגְּלִים אַתֶּם. טו בְּזֹאת, תִּבָּחֵנוּ:  חֵי פַרְעֹה אִם-תֵּצְאוּ מִזֶּה, כִּי אִם-בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה.  טז שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד, וְיִקַּח אֶת-אֲחִיכֶם, וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ, וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם; וְאִם-לֹא--חֵי פַרְעֹה, כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם. (בראשית מב).  

יוסף בוחן את אחיו. זה המבחן הראשון. אח"כ יבוא המבחן השני- בהטמינו את הגביע באמתחת בנימין. יש פה מבחן כפול: כלפי חוץ- מבחן גלוי, בו הנבחנים יודעים שהם בבחינה: האם הם מרגלים? ומבחן נוסף וסמוי  שבו בודק יוסף האם אחיו השתנו? האם הם דואגים לבנימין? האם כוונת הלב שלהם אחרת מבעבר? ואולי הם מתחרטים?

}  ד וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל-הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם; וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא-יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ.  ה וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת.   (שופטים ז)

גדעון בוחן את היוצאים לקרב בפקודת ה'. למבחן המלקקים ישנן כמה פרשנויות,  הנפוצות שבהן:

• בחינה של מי שמוכן לקרב (הוא לא יפקיר את נשקו. הוא ישתה ביד אחת וישמור על נשקו בשניה) ובחינה של מי שעובד ע"ז- הוא יכרע על ברכיו לשתות ממי המעין כי לכך הוא רגיל, ולכן הוא לא ראוי לצאת לקרב.

ישנן גם פרשנויות פחות נפוצות:

• מי שמלקק בידו, יכול לבדוק את המים לפני שהוא שותה אותם, כדי לראות שאין בהם חרקים. (גם שמירה על היגיינה וגם על הקפדה על איסורי אכילה)
• מי שמלקק בידו מראה על התחשבות בחבריו - הוא תופס פחות מקום ליד המים, וגם לא מכניס רוק וחיידקים למים.
• מי שמלקק בידו מראה על הסתפקות במועט - הוא לא מתנפל על המים בתאוותנות אלא לוקח מעט מים בידיו.

אפשר לעיין גם בבחינה שמזמין אליהו את נביאי הבעל בהר הכרמל, בחינת 'מיהו האלוהים'? זוהי בחינה עם מטרות מאוד דידקטיות כלפי הצופים - עמ"י. יש שם בחינה שמגדיר אליהו והוא מצרף אליה את התשובון שלו...

מיד אח"כ נמצא גם את הבחינה שאליהו עורך לאלישע בעת בחירתו לנביא תחתיו,..

וכן הלאה....

המעניין בבחינות המקראיות הוא:

לא תמיד הנבחן יודע שהוא בבחינה. (ואז אין רכיב של מתח וחרדה), תמיד הבחינות הן על תכונות אישיותיות. על מידות. על עולם ערכי.

כידוע הבחינה מציבה לנבחן רף אליו הוא צריך לשאוף, והיא חלק חשוב ממעגל ההוראה-למידה, ומשפיעה בפועל גם על מה שקורה בכיתה, וגם על מה שקורה אחרי סיום הלימודים, בנפשו ועולמו הפנימי של התלמיד.

ואני שואלת את עצמי - 

מתי בפעם האחרונה בחנו על מידות? האם אפשר בכלל לבחון ולבדוק את המידות והערכים של התלמידים? ואם אי אפשר – איך משנים את המצג של הבחינות הנוכחיות ואת התחושות הקשות שהן מותירות אצל כל מי שחווה אותן?

ועוד שאלות - איך עורכים בחינות אישיות במערכת החינוך? מתי זה הרף שהצבנו בראש סדר העדיפויות שלנו כאנשי חינוך? האם ראוי לעשות בחינות סמויות? מה ערכן? איך בחינות האישיות הגלויות מקדמות את מידותיו ואישיותו של התלמיד? האם צריך שיעור מיוחד במערכת בשביל זה?  האם יש דרך נכונה לעשות את זה? ואם כן- איך עושים את זה?

"והגית בו יומם ולילה"- אכן- גם הלילה אשן על זה...

תגובה

הדפסה

שיתוף