ובחרת בחיים

הבחירה ממלאת מקום מאד מרכזי בעולם שלנו. כיצד נוכל לחנך את תלמידנו לגשת לבחירות שלהם בצורה נכונה, להיות שלמים עם ההחלטות שלהם וללמוד על עצמם דרך הבחירות שהם עושים? מחשבות על בחירה וחינוך.

הפוסט הזה נולד לפני מספר שבועות בסדנא לפרחי הוראה.  הדגמנו את ההשפעה של דרכי ישיבה שונות בכיתה על אופי הלימוד והאווירה הנוצרת בכיתה. פעילויות הסדנה התחלקו בין אזורים שונים בחדר- חלקן על שטיח, חלקן על שרפרפים סביב שולחן נמוך, חלקן בקבוצות סביב שולחנות רבועים. בסיום ההתנסות התבקשו המשתתפות לשוב למקום ה"רגיל", ממנו פתחנו, ישיבה בכיתה של שולחנות/ טורים- שם נסכם את החוויה. להפתעת כולנו, הן ביקשו שלא לחזור אל השורות, ולהישאר במקומות שונים ברחבי החדר, שכן כל אחת מהן מצאה את אחת הפינות, אחת האופציות שהוצעו בסדנא, נוחה ומתאימה לה ביותר, ושם היא רצתה להישאר. היו גם שהעדיפו לשוב לשורות הרגילות וזה היה מצויין.

הרגשנו כולנו את פשט המימרא "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ"

ופתחנו בדיון חדש שלא תוכנן מראש:

- עד כמה אנו מאפשרים ויוצרים במודע סיטואציות של בחירה במהלך 12 שנות לימוד?

- עד כמה אנו רואים כערך שתלמיד יברר וישמע מה ליבו חפץ?

 האם היכולת והמיומנות לבחור היא מטרה חינוכית שאנו מאמצים או שמא, המערכת מעצם הגדרתה, מכוונת כדברי החוקרים  ל"פאסיביות מוטמעת"- יש מסר מתחת לפני השטח של כמה שפחות בחירה... מערכת השעות מוכתבת מראש ואחידה לכיתה כולה, המטלות בדרך כלל אחידות, האקלים שמשמעת מאד חשובה בו לתיפקוד המערכת יש בו כמעט סתירה פנימית חזיתית למושג ה"בחירה".

תיאור זה עומד בסתירה למצב שלנו כמבוגרים ושל תלמידינו בכל מקום אחר (כמעט) חוץ מבית הספר.הדוגמאות רבות מספור; ודאי שכל תלמיד המחובר לאנטרנט ולמדיות חברתיות בוחר בכל רגע נתון לאן ומתי לגלוש. כל מי שמסתובב בקניונים בוחר כל הזמן לאיזה חנויות להיכנס ומה לקנות. הם בוחרים בספריה איזה ספר לקרוא ובוחרים עם החברים באיזו מסעדה לאכול. הם בוחרים מוזיקה ויוצרים לעצמם את פס הקול שילווה את חייהם.

כלומר: עוד לפני שהתחלנו לדון בתכנים, יש חשש גדול שהצורה והמבנה משדרים חוסר רלוונטיות שכן בעולם המושתת כל כולו על בחירה בכל רגע נתון לא יכולה להיות משמעות למערכת שמהותה בנויה על חוסר בחירה והיענות מוחלטת לחוקים וזמנים אחידים לכל.

האדם בסופו של יום הוא תרכובת של סך כל הבחירות שעשה. ניתן לספר את סיפור חיינו כהליכה בדרך, פגישה בצמתות ובחירה להמשיך באחד הנתיבים היוצאים מצומת זה, תוך ויתור, לעיתים בכאב ובצער, על הנתיבים האחרים. ההסתעפויות האלה והפניות שלנו ימינה, שמאלה או ישר יוצרות את המסלול שבו הלכנו, האנשים שפגשנו בדרך, החוויות, ההתנסויות, הלקחים, הקולות, הטעמים, המראות... כל מה שיוצר את חיינו.

כמה התהפכויות בבטן, לילות ללא שינה, התייעצויות, מחשבות לכאן ולכאן מצויות בכל צומת כזה! האם אנו מעבדים עם תלמידינו את המהויות המתגלות בתהליכי בחירה? מתי הם לומדים איך להחליט?

להגדיר את  מערכת השיקולים שלהם בבואם לבחור בין אפשרויות שונות; האם היא אינטלקטואלית? רגשית? אנטואטיבית? עם מי הוא מתייעץ ועל מה? על מי הוא סומך? מה הכי חשוב לו? כיצד ידע אם הוא צודק? טועה? אם הבחירה מתאימה לו?

אנו מוצאים בתום 12 שנות לימוד ולפעמים גם כמה וכמה שנים אחרי התיכון אנשים שלא בטוחים בבחירות שלהם והרבה מעבר לכך: אנשים שבוחרים לא לבחור. שפוחדים לבחור.

האם זה בגלל שבבתי ספר יושבים 12 שנים בזוגות מאחורי שולחנות? זו בודאי אינה הסיבה היחידה. אבל עלינו לתת את הדעת לכך שישיבה זו משקפת תרבות ומסר בעייתיים מאד מבחינת פיתוח היכולת להיות אדם שלם. אדם בוחר.

מקובל להדריך הורים לילדים צעירים מצד אחד להציב גבולות ומצד שני לאפשר בחירה. דוגמא לכך היא שכאשר מתלבשים בבוקר נציע לילדנו בן השלוש שניים שלושה זוגות מכנסיים ושני סוודרים שמתוכם הוא יבחר. הרווחנו שהארון נשאר מסודר, שהא בוחר מתוך אביזרים שכולם מקובלים עלינו ושיחד עם זאת הוא עצמו באמת עובר תהליך של בחירה ויצא מהבית שמח וטוב לב לבוש במה שהוא רוצה. (הורים בעלי נסיון ישאלו כאן מה קורה כאשר הוא מסרב לבחור מתוך האופציות שהצענו, וכאשר הוא הולך לארון להוציא דברים נוספים, או גדל וקונה לעצמו...)

אם ניקח את הדוגמא הזו כמשל לרוח שניתן ליישם בבית הספר נאמר שאנו מלכתחילה, מתוך כבוד לשונות שבין בני אדם ומתוך רצון להעצים את כישורי הבחירה, מציעים אפשרויות. בחירה בין מבחן "קונבנציונלי" לבין חלופה בהערכה, בחירה בתוך מבחן בין סוגי שאלות שונים, בחירה אם ללמוד נושא מסויים בשיעור פרונטלי של המורה או בהאזנה להרצאה או צפייה בסרטון באנטרנט. העבודה הקשה הנוספת הנדרשת מהמורה ברורה. גם לכך פתרונות בעבודת צוות עשירה יותר וביצירה משותפת של אלטרנטיבות ללימוד אותו תוכן.

יבוא מי שיאמר: אין לדבר סוף. בית ספר דמוקרטי.או מעבר לכך: יבחר אם לבוא לבית הספר בכלל, יבחר אם להיבחן בכלל, יבחר אם להתפלל, לברך וכד'...

אנו מבינים שיש כאן מורכבות. מצד אחד לקיים מערכת (תוך בחינה כנה מה מטרתה ומה בה בונה ומפתח) ומצד שני בתוך המערכת הזו להידרש לשונות שבין התלמידים המתפתחים ונבנים בה ומתן ביטוי לשונות זו.

איך באמת מחנכים לבחירה? להגיע למצב שרוצים ובוחרים לקום לתפילה? שרוצים לשמור מצוות ובוחרים בכך גם מול עולם שמתנהל אחרת?

 במהלך השנים בתיכון יש שני צמתות מרכזיים שבהם אנו עוברים עם תלמידינו תהליך של בחירה ומלווים אותם לקראת קבלת החלטה מושכלת, מודעת ואישית.

הראשון הוא תהליך בחירת המגמה.

בתהליך זה יש מקום מרכזי לשיח על בחירה לפי תכונות וכישורים אישיים ולא לפי לחץ חברתי ושיקולים של מעמד והסתכלות חיצונית על מקצועות "נחשבים" יותר ופחות; נושא נוסף שעולה על הפרק בשלב זה הוא האם הבחירה נכונה לשנות התיכון ולעיסוקיי כמתגבר או שהיא נועדה לקבוע כוון ודרך לדרכי המקצועית בעתיד כמבוגר.

הצומת המרכזי השני ואולי הגדול מכולם המסמל את היציאה מחממת ה"התחנכות" אל העולם הגדול ה"אמיתי" הוא בחירת המסלול לשנים שאחרי התיכון. שרות לאומי? צבא? הסדר? מכינה? ישיבה גבוהה? מדרשה? ש"ש? האפשרויות הרבות והמגוונות האלה טומנות בחובן אין סוף גוונים של המשך התפתחות כאדם. מערכות השיקולים בשלב הזה מערבות אדאולוגיה, תרומה משמעותית, בניין אישי, תחומי עניין, כשרונות ועוד ועוד.

גם בשלב הזה אנשי חינוך רבים סוברים שיש להגדיר מרחב שבתוכו נתון מרחב הבחירה ויש מחלוקת שלא כאן המקום להכנס אליה כמה רחב הספקטרום שבתוכו מתאפשרת בחירה. יהא אשר יהא המרחב, מתבצעת כאן בחירה משמעותית שמעורבים בה כל כוחות הנפש של הצעירים הבוחרים וייתכן שאופן ההתייחסות אליהם לכל אורך שנותיהם בבית הספר היה מביא אותם מוכנים יותר לרגע הזה. מאומנים יותר בבחירה. יודעים לקחת אחריות על בחירותיהם.

אסיים בנקודה אחרונה שהיא אולי החשובה מכולן:

אחד הסודות הגדולים שכולנו, ילדים, מתבגרים ומבוגרים עסוקים בו הוא מציאת הייעוד שלנו, השליחות, מטרת בואנו לזה העולם.

בכל צומת בחיינו שבו בחרנו אם לפנות ימינה או שמאלה ומה לעשות מבין מספר אופציות, התגלה לנו חלק נוסף מעצמנו. מה חשוב לנו, מה משמח אותנו, מה קשה לנו, באיזו חברה אנו מעדיפים לחיות, עד כמה קבלת עול מלכות שמיים היא גורם מכריע בהחלטותינו ועוד ועוד. הדרך להכיר את עצמך וממילא להתקרב להבנת ייעודך עוברת במידה רבה דרך התלבטויות, הכרעות ובחירות. אחת המתנות הגדולות ביותר שאנו יכולים לתת לתלמידינו היא להעניק יותר ויותר צמתות שמחייבות מחשבה, ברור, הקשבה, הגדרת ערכים וסדרי עדיפויות כמו גם טעם אישי וגילוי כשרונות, ולהיות שם איתם בעת רכישת המיומנות הזו שכל כך נדרשת בחיינו.

נשתדל בכך לסייע להם לברר  מי הם ומה הם ונאפשר לחיות חיים מודעים ומלאים מתוך "מאוס ברע ובחור בטוב". ההרגל להעמיד סדרי עדיפויות ולהכיר במקום של ערכים ואמונה בכל בחירה עשוי למנף את איכות החיים ולאפשר להמון כוחות וכשרונות שטרם נתגלו לפרוץ ביתר עוז בלי לערער או להחליש את המסגרות אלא דווקא לחזק אותן.

תגובה

הדפסה

שיתוף