חוויית לימוד התורה

על הייחודיות והעושר שבחוויית לימוד התורה והקשר עם הקב"ה, לקט מתוך הספר "מבקשי פניך" בהוצאת ידיעות ספרים. מובא באדיבות המחברים וההוצאה.

חוויית לימוד התורה
מתוך: מבקשי פניך/ הרב חיים סבתו - שיחות עם הרב אהרן ליכטנשטיין
 

אנו מאמינים שה' אחד. אחד ויחיד שאין כדוגמתו. עיקר זה הוא יסוד היסודות של אמונתנו.
מי שמבין את פשר הייחודיות של הקדוש ברוך הוא, ומי שמאמין בכל נימי נפשו שהתורה שהוא לומד היא תורת ה' ודבר ה'- ויש דרכים רבות לבאר זאת- המגע שלו עם התורה הוא מגע עם דבר ה', והעיסוק שלו בתורה הוא קשר עקיף עם הקב"ה. לכן המגע בתורה הוא חוויה ייחודית שאין כדוגמתה.

אני רואה ואני מרגיש את ייחודו של הקב"ה.
בגלל הייחוד שלו, שאין דוגמתו, גם הזיקה שלי אליו ייחודית היא, באופן שאין דוגמתה. הזיקה הייחודית הזו היא בעבורי, כעובד ה', יסוד קיומי נפשי.
אני אינני ייחודי. אני אדם פשוט. בדור הזה ובדורות הקודמים היו מיליוני אנשים כמוני. אבל הקדוש ברוך הוא אחד, והוא ייחודי. ומכאן, שגם אם הזיקה שלי לאיש מסוים או לאישה מסוימת יכולה להיות דומה לתחושות כלפי אחרים, מבחינת טיבה, גם אם לא מבחינת המצווה, הזיקה שלי לקב"ה היא יחידה שבייחודים.
כשם שנכון הדבר ביחס לזיקה שלי לקב"ה, כן נכון הוא גם ביחס לזיקה שלי לתורה . התורה- דבר ה' היא. לפיכך, המגע שלי בתורה הוא מגע עקיף עם הקדוש ברוך הוא. העיסוק שלי בתורה מתחיל כחיזור, כקליטה, כמגע ברמה היפה ביותר. מכאן נובעת אותה תחושה מיוחדת של רוממות רוח בלימוד תורה. תחושה ייחודית זו מפרה, מזינה ומעצבת את עיסוקי בתורה. היא מטבעת את חותמה על כל עולמי...

המסורת של היהדות הדגישה שתלמוד תורה איננו עיסוק אינטלקטואלי בלבד. הוא מהווה מפגש דיאלוגי עם ריבונו של עולם. אמירה זו עומדת בבסיס עולם הישיבות והיא עיקרון בסיסי לקיומו של כל בן תורה רציני. אולם אופיו של המפגש תלוי באופיו של הלימוד...
הגמרא, הן כטקסט והן כשיטת לימוד, מעניקה את המעורבות הזאת... האופי הדינמי של הגמרא ממלא את התלמיד בכוחות רעננים. ה"עצמי" המופעל פתוח אז למערכת יחסים אינטנסיבית יותר, הן דתית והן אינטלקטואלית.
אני מודה שלפעמים ההפך הוא הנכון. מלחמתה של תורה עלולה להסיח את הדעת מן המפגש עם הקב"ה במקום לחזק את היסוד הדיאלוגי. אך בכל זאת האתגר שבמשימה יכול להוות מנוע חדש להעמקת החוויה של קבלת פני השכינה...

ישנם דברים שיש לאדם מחויבות כלפיהם, עד כדי כך שהוא רוצה שיהיו חלק ממנו. כשיש לאדם חוויה כזו, הוא רוצה שהיא תופנם, ושלא תישאר בת חלוף. זה מה שאומרת לנו הברייתא בעניין לימוד תורה: "עשה תורתך קבע"- עמוד על כך שהיא תחדור ותיספג, שהיא תהפוך להיות חלק ממך. כמובן, לכך יש השלכות לגבי טיב החוויה באותו רגע. השומע סימפוניה, כאשר הוא רוצה שהיא תיכלל ברפרטואר המוסיקלי שלו, הקשבתו תהיה שונה מזו של אדם שעבורו מדובר רק במוסיקת רקע. החשיפה והחוויה שונות הן.
 

(הציטוטים מובאים מתוך עמודים 18-27)

הדפסה

שיתוף