הדיאלוג- נקודות למחשבה

מספר קווים לאופיו של הדיאלוג- כגון: הקשבה, חוסר שיפוטיות, ריבוי פנים ונקודות מבט, יצירת חכמה קולקטיבית- שיתופית ועוד.

הדיאלוג - נקודות למחשבה
דני לסרי

הקשבה: תהליך אקטיבי של תשומת לב ונוכחות ונכונות להתמסר להשתנות. להרגיש את האדם האחר ולהרגיש את מלוא גווני המחשבות והרצונות הרוחשים אצל האדם עצמו. ביטוי של רצון טוב. מדוע עולה הצורך הדוחק להגיד דבר מה? מדוע זה מעורר התנגדות? וכן הלאה. הקשבה אקטיבית אינה מסתפקת בהקשבה לתוכן הדברים, אלא מהווה ערנות דרוכה לכל מה שנוכח כאן ועכשיו.

השהיית השיפוט: הרגלי המחשבה יעמידו אותנו שוב ושוב במקום בו אנו שופטים אחרים באופן שמקשה עלינו לראותם ממש. מצד שני ההתנגדות לשיפוט שלנו עצמנו היא גם שיפוט והיא מוסיפה עוד קושי שלא פעם רק מגביר את השיפוטיות כלפי האחר ולא מצמצם אותה. במקום להתנגד אפשר להשהות את השיפוט: להבחין שהוא קיים, לשהות עמו, להגיד לו שלום, אבל לא לתת לו לשלוט. באותו אופן אפשר להשהות תגובות רגשיות, תגובות מחשבתיות וכן הלאה. להשהות, כלומר לא לכלוא, לא להדחיק, לא להתנגד, לא למחוק, ובמצבים רבים אף לתת להם לפעול, תוך התבוננות על האופן בו הם פועלים בנו.
ריבוי פנים: במשך הזמן מופנם ריבוי הפנים והופך לדרך התבוננות עקרונית בכל דבר. ריבוי פנים הוא לא רק ביטוי לעובדה שעל כל נושא יש דעות שונות, ומנוגדות, אלא לכך שישנו מעגל שלם של דרכי הסתכלות שונות שרק בהכלת כל מרכיביו הוא נעשה שלם. העובדה שהיחיד מבין את ייחודה של נקודת המבט שלו לא מתורגמת לתחושת מוגבלותה ולצורך לכבוש נקודות מבט אחרות, אלא אדרבא הוא מבין שמבלי שישמור על נקודת המבט הייחודית שלו ושל שכנו, המעגל לא יהיה שלם.

אחריות אישית ביצירת משמעות: משמעות יכולה לעבור תהליך של אבולוציה כאשר אנו, כאדמה זו, משמשים חומר גלם להתפתחותה. אנו, בגמישותנו המחשבתית, אבל גם במודעותנו לכל אותם דפוסי משמעות קשוחים. הזרימה הקולחת של המשמעויות השונות מאפשרת פרוק של משמעויות ישנות וגיבוש של משמעויות חדשות, ללא הרף.

חכמה קולקטיבית – יצירה: כל תהליך לימוד דיאלוגי הוא גם תהליך יצירה. למעשה זו ההזדמנות לתת לחוכמה מסוג אחר לפעול ולקחת אותנו עמה. כמו בהרבה מערכות כאוטיות, זרימה חופשית ומקרית לכאורה של אינטראקציות, (והרי אפשר לדמות משמעויות לישויות הנפגשות ללא הרף) יכולה להניב סוג חדש של סדר, רמה חדשה של משמעות. כשמדובר באנשים ובשותפות של הצופה בנצפה, סדר חדש זה הוא סוג של חוכמה רגישה. כמעט סוג של חסד.

תשובה במקום תגובה: היכולת להשהות את השיפוט קשורה גם ליכולתנו להקשיב באופן אקטיבי. סוג זה של הקשבה הופך אותנו ממכונה שמגיבה לגירויים, למי שמסוגלים להשיב – לבני שיח. קל לנו לזהות דפוסי תגובה אצל אחרים, אנו לומדים להבחין שבמקומות מסוימים האחר מתנהג כמכונה אשר בהילחץ כפתור הפעלה מסוים היא מגיבה באופן צפוי מראש. קשה יותר להכיר בכך שזה המצב גם אצל עצמנו.

הכל רלוונטי: הכל רלוונטי וגם שום דבר אינו מחוץ למשחק. כל מה שעולה אינו עולה סתם, חשוב להקשיב לו ולראות כיצד הוא קשור למכלול. וגם מראש אין גבולות המגדירים על מה מותר ועל מה אסור לדבר.

דיאלוג מול ויכוח: דיאלוג שונה מוויכוח בנקודת המוצא שלו, בתכלית שלו, ובאיכות התקשורת שלו. אין הוא מכוון להצדיק, לשכנע, להוכיח אלא להוות מצע להתפתחות חוכמה שיתופית אשר בה כל אחד נוטל אחריות על הבנתו וחכמתו. הבחנה זו בין דיאלוג לוויכוח היא גם קוו ההפרדה בין רצון לאינטרס, נוכחות להישרדות, תהליך לתוצאה.
 

הדפסה

שיתוף