חלומות של ילד

המאמר דן, דרך סיפורו האישי של רבי מאיר שפירא מלובלין- מייסד הדף היומי, בחשיבותם של חלומות הילדות ובמשמעות הגדולה שיש לנתינת האמון בילד שיוכל להגשים את חלומותיו.

חלומות של ילד

הרב אלישע אבינר

הסיפור הבא התפרסם בגיליון "דרשו" שיצא לכבוד סיום הדף היומי. מתוך שיחה עם הרב חזקיהו מישקובסקי.

הרב מאיר שפירא מלובלין, מייסד הדף היומי, נולד בעיר שאץ. כבר בילדותו הוא התבלט בגאונותו ונחשב לעילוי, לכן לא נמצא לו מלמד מתאים. אביו פנה אל רב העיר, הרב שולם מושקוביץ, האדמו"ר משאץ, וביקש ממנו עזרה למצוא מלמד למאיר, בנו. השיב לו הרב שהוא מלמד בעצמו את שני בניו הגדולים והוא מוכן לצרף אליהם את מאיר, למרות פערי הגילאים. הילד מאיר השתלב מהר בשיעורי הרב בגלל חריפותו, ויחד עם זה התרועע עם ילדיו הקטנים של הרב, שהיו בני גילו, והיה משתף אותם בחלומותיו. מאיר סיפר להם שיש לו חלום שיבוא יום שכל עם ישראל ילמד אותו דף גמרא, וכך תהיה שפה משותפת לכל היהודים בכל תפוצות ישראל. ילדי הרב הגיבו בזלזול לדברי מאיר: "חלומות שווא ידברו. מה שאף אחד לא הצליח עד היום, כיצד חושב אתה להצליח?!". וכך מידי פעם היה מאיר מתלהב מחדש מהחלום שלו, והילדים היו מבטלים אותו ומצננים את התלהבותו.

חלפו השנים, הרב מאיר שפירא הפך לתלמיד חכם גדול ולמנהיג רוחני, ורעיון הדף היומי כבש את עולם התורה. יום אחד, בתחנת רכבת, ניגש אליו רב אחד ואמר לו שהוא נשוי לבתו של האדמו"ר משאץ, והיא מברכת אותו על הצלחתו הגדולה בהפצת התורה. התעניין ר' מאיר היכן ניתן לפגוש אותה, כיוון שיש לו דבר למסור לה. הפגישה יצאה לפועל, ור' מאיר פנה אל בת האדמו"ר: "את זוכרת שהיינו ילדים קטנים ודברתי אתך ועם אחיך על חלום 'הדף היומי', ואתם נהגתם לבטל את דברי ולצנן את התלהבותי. אינני מקפיד על כך כיוון שבאותה עת היינו בסך הכל רק ילדים קטנים. אבל בקשה אחת לי ממך: 'את מחנכת ומופקדת על חינוך ילדי ישראל, זכרי: לעולם אל תזלזלי בחלום של ילד!! אם הייתי בנוי ככל האדם שכאשר לועגים לו הוא נשבר, את יודעת מה עם ישראל היה מפסיד?! את יכולה לתאר לעצמך את עם ישראל ללא הדף היומי? לכן בקשתי מכל הלב - אף פעם אל תלעגי לחלום של ילד. ילד יהודי יכול להגיע רחוק רחוק על פי חלומו...". (לקורא המטיל ספק באמיתות הסיפור. הסיפור אוּמת על ידי בנה של בת האדמו"ר, הגר"מ הלברשטאם).

חלום של ילד! ילדים חולמים, דואים פעם אחר פעם על כנפי החלום. הרבה חלומות ילדוּת נשמעים לא מציאותיים, מנותקים מן המציאות. זה מאפיין את עולם הילדים לעומת עולם המבוגרים. המבוגרים הם אנשים ריאליים, מציאותיים. אתגרי החיים הממשיים תובעים מהם הסתכלות מציאותית על החיים כפי שהם נראים עכשיו. את חלומות העתיד הם משאירים למשוררים ולבעלי פנטזיות. הבעיה מתעוררת כאשר מבוגרים מזלזלים בחלומותיהם של הילדים, מתוך מגמה חינוכית לחבר אותם אל המציאות, לקשור אותם לריאליה. זוהי טעות חינוכית כי דווקא החלום הוא סגולתו של הילד. הילד איננו שבוי בקונספציות הצרות של עולם המבוגרים שההווה מעצב את השקפת עולמם. בעיני ילדים, המציאות היא בת שינוי, ומותר לחלום על תיקונה, שיפורה, עידונה ופריחתה. אם לא ינפצו את חלומותיהם-שאיפותיהם, יש סיכוי כלשהו שחלומותיהם יהפכו לתוכנית ארוכת טווח שתתווה את דרכם בחיים. אולי חלומם יתממש!

רעיון דומה מצוי במאמר חז"ל: "אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ותינוקות" (ב"ב יב ב). מאמר זה תמוה, מה לנבואה העליונה אצל ילדים ולשוטים?! הפתרון נעוץ במרכזיוּתו של הדמיון בנבואה (רמב"ם במו"נ). הנביא קולט את נבואתו בעזרת כלי הדמיון. הדמיון פורץ את גבולות המחשבה הבנאלית ומרקיע לשחקים. הדמיון הוא סגולתם של הילדים, לכן הם יותר קרובים לנבואה. וכך מפרש המהר"ל (חידו' אגדות שם): "התינוק שאיננו פועל בשכלו, מקבלת הנפש המדמה שלו עתידות מעליונים. מאחר שאינו פועל בשכלו והוא תמים, מקבלת הנפש המדמה את העתידות. אבל [המבוגר] הפועל בשכלו, אין נפשו המדמה פנויה לקבל ידיעות...". מעלתם של הילדים היא הדמיון והחלום. "החלום - אחד משישים לנבואה" (ברכות נז ב). החלום צופה את פני העתיד, ללא כניעה לתכתיבי ההווה. מעלתם של הילדים היא התמימוּת, שאיננה מכירה בגבולות המציאות שסבורים המבוגרים שהם קבועים לנצח. מעלתם היא השאיפה שאיננה מתחשבת במגבלות המוכרות.
ילדים חולמים. אסור ללעוג, אסור לזלזל, אסור לבטל. חברת המבוגרים דחוסה בעכשוויסטים מפוקחים, היא רוויה ציניוּת. חלומם של הילדים הוא הגשר אל עתיד טוב יותר, הוא התנוצצות של הנבואה שאיננה כבולה במיצרים.
 

הדפסה

שיתוף