הזמנה להתרחשות רוחנית

על הכתיבה היוצרת ככלי שיכול ליצור חוויה רוחנית רעננה וחיונית של לימוד תורה.

הזמנה להתרחשות רוחנית

הרב מרדכי ורדי

סדנאות לכתיבה יצירתית - כלי חדשני לפיתוח יכולת ההבעה בכתיבה הספרותית לסוגיה. אלא שבספר הזה, יונדב קפלון, משורר ואיש רוח אמיתי, מגלגל את הכלי הלכאורה- טכני הזה לפתחם של מחנכים ורבנים, כאתגר וכהזמנה לחידוש הזיקה החיה אל התורה וערכיה. הניסיון – כולל ניסיונו האישי של כותב שורות אלה מן השנה בה השתתף בסדנא של יונדב - מורה שהאתגר הזה נענה בריגוש מיוחד, והשאלה הנשאלת היא: במה גדול כוחו של התרגיל הסדנאי?

יותר מכל לימוד אחר, הציפייה שלנו מלימוד התורה היא למשהו שיהיה הרבה מעבר לארוע אינטלקטואלי. אם לימוד התורה יניב פירות של ידע בלבד – הרי ברור שלא יצאנו ידי חובתנו. הישגים גבוהים בבקיאות או בפלפול לעולם לא יניחו את דעתנו אם לא יגיעו ויבואו אל עומק הנפש באשר היא. המגמה היא הרי שהתורה תהפוך למרכיב ראשי בעיצוב אישיותו של הלומד ותשנה אותו מבפנים; לא פחות מזה.

התורה עצמה היא מקור של אנרגיה רוחנית ונפשית אדירה. עם זאת, תמיד נדרש שכלול של הסביבה הלימודית, פילוס דרכים חדשות ופתיחת שערים שבאמצעותם יוכל הלומד להפנים את תכניו אל מקום פנימי, באופן בריא ונכון. אחד מן השערים הללו נפתח לרווחה כאשר המפגש עם התורה הופך להתרחשות נפשית-רוחנית.

התרחשות רוחנית מה היא?

לא בלתי-אפשרי, שתוך כדי העיסוק הלימודי בוקעת לפתע הארה. הארה זו יכולה להיות מפתיעה בתכניה או בעוצמת הרגש המתלהט שהיא מעוררת. זוהי התפרצות חד-פעמית. תולדותיה עשויות לפרנס את הנפש למשך זמן רב, שכן היא נחקקת בזיכרון – על אף שרגע ההארה אינו ניתן לשחזור. התרחשות זו אינה ניתנת לחיזוי אך ברגעיה הקצרים נפתחים חדרי הלב והתורה חודרת פנימה אל מעמקי הנפש. כל העוסק בתורה מייחל לחוויה הזו. המשימה היא כמובן להביא להזדמנויות רבות של הבקעת שערי הנפש וחידוד התחושה המרוממת של ההתרחשות הרוחנית.

הטכניקה של סדנת הכתיבה יוצרת הזדמנות לחוויה רוחנית רעננה, המתרחשת בחיוניות ראשונית, כאשר הקול הפנימי מבקיע בד-בבד עם הדיו הנובע מכלי הכתיבה. זירת הלימוד התורני יכולה להעזר רבות בגירוי היצירתי שמזמן הטקסט המקורי הטעון עד-להתפוצץ באנרגיות של אמונה.

שיטה זו השואפת לעורר תגובה רגשית כלפי טקסטים, ודווקא מן הזווית האישית המבקשת לגעת בשורש – יש בה לא-מעט מן הוויטמינים החסרים בבית המדרש הממוסד והמסורתי ובכוחה להרטיב ואף להפריח את הפעולה החינוכית.

התלמידים שלנו חונכו בדרך כלל להיות מקשיבים גדולים. כל-כך הסתגלו להקשבה עד שהם מוצאים את עצמם נעדרי קול. הם שומעים את עצמם מצטטים מילים ומשפטים חצובים בסלע, אך את אותיותיהם שלהם אינם יכולים להאיר. לפנינו הכלי שבו נוכל לאפשר לחניכנו לתפקד בסביבה יצירתית משוחררת מן הצורך בציטוטים. הפעילות המוצעת בספר הזה מתארת את הפלטפורמה שבאמצעותה יוכלו הצעיר והצעירה לבטא את עולמם גם כשהוא אינו מצוי בתוך תבניות ההתייחסות הרגילות של מחנכיהם המבוגרים. המבוגרים מצדם יתפעלו ואפילו ימצאו את עצמם מופתעים מגילויי העומק והכנות שיעלו בסדנא. ערוצי-קשר חדשים, שאין להם אח ורע בתבניות החינוכיות והלימודיות הרגילות, ייפתחו, והדיאלוג המשמעותי הנכסף עשוי פתאום לקרום עור וגידים.
זהו ספר שמראיתו עלולה להטעות: בחיצוניותו הוא נראה אולי כספר הדרכה להנחתה בטוחה של הרוח מן השמים אל הארץ. אך כמובן שאין דרך להנפיק הוראות-הפעלה של הרוחני. אין המוזה נתפסת בקולר. עם זאת, דוקא הירידה לפרטים הטכניים עשויה להעניק לנו את הבטחון ואת ההשראה, ולתרום תרומה גדולה בהדגמת צורות המימוש בשטח. בסופו של דבר, על המנחה לחוש רטט בנגעו בחמרים שהוא בוחר להביא כמנוף ליצירה. הוא גם חייב להיות בעל רוחב-דעת על-מנת שיוכל להכיל באמפטיה את הגילויים הנפשיים של המשתתפים בסדנה – ואלה בהחלט יכולים להפתיע.

אני מאמין מאוד בכוחה של התסיסה היצירתית להפיח רוח רעננה בכל תחומי הקשר עם זהותנו היהודית ועם לימוד המקורות. ההתנסות שהספר הזה מתאר היא זהירה ואחראית אך במקביל גם נועזת. יש בה כדי להעניק השראה וכלים לכל מי שהציב לעצמו את האתגר להפוך את המפגש עם המקורות להתרחשות רוחנית וחוויתית.


 

הדפסה

שיתוף