דוגמאות לשאלות הפנמה בספרות

שאלות יישום ורלוונטיות:

הנושא/ החומר/ המקור: שירה עברית: וידוי הגדול- אמנון שמוש

"וַאֲנִי

כֻּלִּי

אֹזֶן סְתוּמָה

ֹשָקוּעַ בִּלְהוֹצִיא

אֶת הַקִּבוּץ מִן

הַבֹּץ

לְהָזִּיז דְּבָרִים קָדִימָה

וּלְמִי

(נוּ – בֶּאֱמֶת)

יֵש פְּנַאי

לְאִמָּא"

 

שאלה:

1.  " כולי אוזן סתומה":

א. איזה אמצעי עיצוב יש בביטוי זה? הסבר את משמעותו על פי הקשרו לשיר. (ידע והבנה)

ב. מה הקשר בין ביטוי זה לשם השיר: "וידוי"? (הבנה וניתוח)

2. אופציה א: האם בחיים שלך קרה שאוזנך היתה סתומה לשמוע את דברי הוריך? אם כן, תאר את המקרה וכתוב מה אתה מרגיש כיום כלפי המקרה שתיארת?

אופציה ב: אם אתה לא מוצא מקרה בחייך, אשריך! חשוב על מקרה ששמעת עליו (בתנ"ך, בספרי קריאה, בתקשורת, מחבר....) בו לא שמע הבן להוריו. תאר את המקרה ואת המסקנה העולה ממנו. (יישום ורלוונטיות)

דגם תשובה:

1. א. זהו אוקסימרון. דבר והיפוכו. על פי רוב משתמשים בביטוי- "כולי אוזן" כדי להביע קשב רב. הפיכת הביטוי על פיו מבטאת את המוחלטות בחוסר בקשב שהפנה הבן לאמו.  היא מספרת על העבר, והוא לא מקשיב בכלל לדבריה.

ב. בכותרת וידוי הבן מודה בכך שהוא לא הקשיב לאמו בכלל. הוא מודה ומתחרט על התנהגות זו.

2. נוסח מחוון: הבאת מקרה מהעבר שמתייחס למציאות בה הילד לא שמע בקול הוריו. התייחסות ברורה למחשבות ומסקנות מחוסר ההקשבה להורים בראייה פרספקטיבית.

דגם תשובה אפשרי:

בפסח שנה שעברה, כשהייתי בכיתה יא, הציעו לי לעבוד במכולת ביישוב. הורי לחצו עלי לא לקבל את העבודה כי גם ככה הייתי עמוסה בהדרכה ובלימודים- מתכונות ובגרויות. ככל הנראה, הכסף והמחמאה על עצם ההצעה, סנוורו את עיני, ולא הקשבתי להורי. קיבלתי על עצמי את העבודה. הדבר גרם לי לירידה בלימודים. זה השתקף באופן ברור. ציוני המתכונות שלי היו פחות טובים מהציונים לאורך השנה. רק לאחר מעשה. בתחילת השנה שאחר כך, הצלחתי להודות בכך שטוב היה אילו הייתי שומע להורי.

 

שאלות הזדהות:

הנושא/ החומר/ המקור: קריאה מונחית: על תיגע בזמיר / הרפר לי.

שאלה: לאורך הסיפור אנו נפגשים בדמותו של האב אטיקוס פינץ'. דמות זו מחנכת את ילדיה לערכים שונים העולים לאורך הסיפור.

א. בחר שני ערכים העולים בסיפור ושלאורם מחנך אטיקוס את ילדיו. הסבר כיצד הם באים לידי ביטוי בסיפור. (ידע והבנה)

ב. בחר בשני ערכים מהסיפור, איתם אתה מזדהה: הסבר מדוע אתה מזדהה עם ערכים אלו? (ניתן לבחור בערכים מסעיף א)

דגם תשובה:

נוסח מחוון: א. הצגת שני ערכים השונים זה מזה והבאת דוגמה ברורה למציאות של כל ערך בסיפור.

    ב. הצגת שני ערכים השונים זה מזה והבהרת הקשר בין הערכים לתחושת ההזדהות של    

הלומד.

דגם תשובה אפשרי:

א. למידה/ השכלה: אטיקוס מאמין שהבערות מעוותת את מוחם וליבותיהם של בני האדם. היא זו שמובילה אנשים להתנשא על פני אחרים, היא מובילה לדעות קדומות,  והיא זו שמובילה לפתרון בעיות באלימות. לכן אטיקוס שולח את ילדיו לבית הספר. מקריא להם סיפורים מגיל צעיר ואפילו עיתונים של מבוגרים. הוא מלמד אותם לקרוא עוד לפני שהתחילו ללמוד בבית הספר כדי שידעו לקרוא לבד ויוכלו להרחיב את השכלתם.

אומץ לב: אטיקוס מאמין שאומץ לב לא נרכש ע"י כוחניות. אטיקוס שולח את ג'ם למרת דיבוס, אשר נאבקת להשתחרר מהתמכרותה למורפיום, לפני מותה. כי הוא רוצה ללמד את בנו מהו אומץ לב אמיתי.

ב.  על אף שאני מזדהה עם שני הערכים שהובאו בסעיף א- אבחר בערכים אחרים שגם איתם אני מזדהה:

דעות קדומות: אטיקוס מחנך את ילדיו שלא יהיו להם דעות קדומות על אנשים. הוא מייצג את טום במשפט על אף שברור לו שטום לא יזכה. וזה רק בגלל שהוא מאמין שטום מואשם רק בגלל צבע עורו ושהוא חף מפשע. אטיקוס מחזיק בבית עוזרת בית שחורה ונותן לה מעמד משמעותי מול הילדים. עליהם להישמע לדבריה, גם כשמדובר בסוגיות חינוכיות.  אני מזדהה עם ערך זה מאוד. לצערנו הרב, עד היום בחברה הישראלית, אנו ערים לתופעה של דעות קדומות נגד חברות מסויימות- גם הן כהות עור. אני מרגישה את זה על עצמי- שאנשים שופטים אותי בגלל המראה שלי. מנגד אני מודה שגם אני מתבוננת באנשים וחולפות בי מחשבות, כגון: איתו לא ארצה להתחבר. למה? כי משהו במראה שלו גורם לי לחשוב שיש לו תכונות אישיות שלא יעלו בקנה אחד עם שלי. וכמובן שזה לא נכון.

הצדק והאמת: אטיקוס מחנך את ילדיו להיות אנשי אמת ולרדוף אחרי הצדק. הוא נותן להם דוגמה אישית לכך במספר מקרים ברומן. המרכזי שבהם זהו ייצוגו של טום במשפט. בסיום הסיפור הילדים מגלים שלא תמיד הצדוק הוא המנצח. (לפי מה שקרה לטום רובינסון ולבו רדלי)  לפעול תמיד מתוך אמת וצדק זהו ערך גדול שאני חונכתי עליו. אני משתדלת בכל צומת בחיי לזהות את האמת ולפעול לפיה. לפעמים האמת קשה ודורשת יציאה נגד החברה. כמו כאשר הכיתה קיבלה החלטה לברוח משיעור כמחאה על כך שהמורה נוהגת אתנו בקשיחות יתרה. היה לי ברור שזו לא דרך אמיתית לפתור את הבעיה. והצלחתי לסכל את הבריחה על ידי שיתוף של המחנכת בעניין.

 

שאלות מסר:

הנושא/ החומר/ המקור: המלבוש/ ש"י עגנון

"הסיח את דעתו מן המלבוש והתחיל נותן לבו על המאכל. הריח הזה שעולה מן הקדירות שאינו גוף ואין צריך לומר שאין לו ידיים תופס אותך בחוטמך וגורר אותך אחריו. אף על פי כן, שהה מלילך לבית הבישול...."

שאלה:

1. כיצד הדברים המתוארים בציטוט זה, מאפיינים את גיבור סיפור "המלבוש"? (ידע והבנה)

2. ציין שני מסרים העולים מתוך סיפור זה. בסס דבריך על הסיפור. (מסר)

3. בחר באחד מהמסרים שציינת, והבא מקרה בחייך בו נתקלת במציאות התואמת את המסר. (יישום ורלוונטיות)

דגם תשובה:

1. בקטע המצוטט מתוארת שוב מציאות בה החייט צריך לתקן את המלבוש אך יש דברים שמונעים ממנו לעשות זאת. המניעות קשורות ליצרים ותאוות. וכך פה, ריח האוכל שמבשלת אשתו, גורם לו לא לתקן את המלבוש אלא להתעסק במחשבות על האוכל. הוא מרגיש כאילו אין לו שליטה על עצמו- הריח שולט בו ומכריח אותו לרצות עכשיו לאכול ולא לעשות את מה שהוא צריך לעשות, דהיינו, לתקן את המלבוש.  מציאות זו המתוארת פה, מאפיינת את החייט לאורך כל הסיפור. בסיפור החייט צריך לתקן את המלבוש, אך, שוב ושוב, ייצרו שולט בו ומושך אותו למקומות שונים ולכן המלבוש לא מתוקן.

2. נוסח מחוון: הצגת שני מסרים והבאת דוגמה לכל מסר מהסיפור.

דגם תשובה אפשרי:

המסרים העולים מהסיפור:

א. השאיפה להשלים ייעוד או מלאכה וההחמצה הגדולה בכך שלא ממשים את הייעוד: כבר בתחילת הסיפור נאמר: " כדרך בני אדם שמכירין  לאחר זמן את שצריכין היו להכיר קודם, הכיר החייט בסוף את שהיה צריך להכיר תחילה. הכרה שכזו אינה מביאה טובה לבעליה, אלא מביאה צער וחרטה" מכאן אנו למדים שהחייט חווה החמצה גדולה והכיר בכך מאוחר מידי. זהו מסר המועבר אל הקוראים- ממשו את ייעודכם. אל תחמיצו אותו.

ב.  חולשת הגוף והיצרים מונעים מהאדם לממש את עצמו מבחינה רוחנית: דוגמה לכך מתוך הסיפור: משאכל שתי קערות מלאות קאשיפעני התחילה כרסו דוחקת. קלט קורט מלח ונתנו על לשונו, צבט מן הפת ולש. בינו לבינו נפל ספק בלבו, אם ברך אחרר מזונו." העיסוק התאוות האוכל, גורם לחייט לשכוח את חובותיו הדתיות. דבר זה חוזר בסיפור מספר פעמים. מסר זה מלמד אותנו מה קורה לאדם כאשר הוא מאפשר ליצר לשלוט בו.

 שני המסרים שזורים זה בזה מכיוון שלאדם יש בחירה חופשית בחייו אם יעשה טוב או רע עם נשמתו ועם חייו. כשאדם בורח מהייעוד שלו ובוחר בחירה מוטעית, בוחר ברע ונותן ליצר לשלוט בו, הוא נכנע לתאוותיו, אז הוא ייגרר ויתרחק  מייעודו ויהיה לו מאוד קשה לחזור לדרך הטובה. (הדוגמה בסיפור קיצונית ומלמדת שאי אפשר לחזור לדרך הישר)

3. דגם מחוון: מובא מקרה מחיי התלמיד שהוא תואם את אחד משני המסרים שצוינו בתשובה הקודמת.

נוסח תשובה אפשרי:

נכנסתי להדרכה לא מזמן. צעיר יותר מבני גילי. אני מרגיש שליחות חשובה בהדרכה. זו משימה ערכית וחינוכית שמוטלת עלי. מנגד- לא פעם, אני מוצא את עצמי מתלבט בין בילויים עם חבריי (שאין בהם ערכיות בכלל אלא רק הנאה) מול השקעה נוספת בחניך, אפשרות להכין פעולה טוב יותר ואפילו מציאות פעולה לחניכים מול השתתפות במפגש של חבריי. ההתלבטות כל פעם קשה. לעיתים אני פונה אחרי יצרי- ומתפתה אחרי חבריי. לעיתים אני גובר על יצרי, בידיעה שעלי לנוע מתוך ייעוד.   

שאלות על עולם פנימי:

הנושא/ החומר/ המקור: סיפור קצר: משחק עם מפתח/ אידה פינק

"תגיד לו משהו, אמרה האישה בלחש. "מצוין, עשית את זה מצוין, קטנצ'יט שלי."  אמר בנימה מכנית.
כן, כן, קראה האישה, " אתה באמת עושה את זה נהדר, חמוד שלי. אתה בכלל לא ילד קטן. אתה מתנהג כמו גדול, אתה ילד גדול, נכון? אתה הרי יודע שאם מישהו יצלצל באמת בשעות היום, כשאמא בעבודה, הכל יהיה תלוי בך, נכון? ומה תגיד כשישאלו על ההורים?"

שאלה:

1. מה התפקיד של כל אחד מבני המשפחה במשחק? (ידע)

2. לפי הציטוט המובא בשאלה: כיצד משתקף הפער בין יחס האם ליחס האב אל הילד? ממה, לדעתכם, נובע פער זה? (הבנה, ניתוח)

3. הצג לפחות 3 תכונות אופי הנדרשות מהילד כדי להתמודד עם ה"משחק" ועם היחס של אביו אליו.  קשר דבריך לסיפור. (שאלת עולם פנימי)

דגם תשובה:

1. תפקידים במשחק:

האב - תפקידו להסתתר.

הילד - תפקידו לעכב את המחפשים אחר האב.

האם - אין לה תפקיד במשחק עצמו, היא משמשת כבמאית או כמפעילה של המשחק. היא נותנת את האות לתחילת המשחק (צלצול הפעמון שבדלת) ומסמנת את הסכנה שעומדת בפתח.

 2. לפי הציטוט בשאלה משתקף פער בין האם לאב ביחסם לילד. הקטע המצוטט מופיע בסיום המשחק. האם צריכה להזכיר לאב לעודד את הילד והוא עושה זאת בקרירות ברורה. לעומת זאת דברי העידוד והפרגון של האם נשמעים אותנטיים וחמים. האם מבינה שגורל אבי המשפחה מוטל על כתפי הילד והיא מאמינה שהוא יכול לשאת נטל זה. כדי להקל עליו, היא עושה זאת דרך המשחק- דבר המתאים יותר לעולם הילדים. מכוח זה של האם ניכרת יותר אופטימיות בהתמודדות הכללית שלה עם מציאות השואה אותה הם חיים. לעומת האם- הסיכון הגדול הוא של האב. כשידפקו בדלת- יחפשו אותו. ההסתתרות קשה לו. סביר שזה נובע מכך שכל המציאות בה האם מובילה את המשפחה והילד צריך להציל את אביו, מחלישה אותו מאוד וגורמת לו לחיות בפסימיות ובהשלכת האשמה על הילד שאינו משהה מספיק את הזמן כדי שהאב יסתתר כראוי.

3. נוסח מחוון: מובאות 3 תכונות אופי המובחנות זו מזו ושיש להן קשר סביר למתרחש בסיפור.

דגם תשובה אפשרי:

כדי להתמודד עם המציאות שנכפתה על הילד בימי השואה, עליו לסגל לעצמו תכונות אופי שלא היו בולטות אילו הוא חי במציאות רגילה, אופטימית ושגרתית.

אחריות: הילד מבין שמוטלת עליו אחריות רבה. גורל חיי אביו מוטל על כתפיו. היפוך התפקידים בין הילד לאב- שהילד הוא זה שדואג לאבא וצריך להצילו- גורם לילד להבין שעליו לנהוג באחריות רבה. בגרות: כאמור, האחריות הנדרשת מהילד מבגרת אותו מאוד. ברור לו שלא מדובר במשחק ילדים אלא במשחק של חיים ומוות. גם התגובה הצוננת של אביו אליו- המבט של הילד המחפש את עיני אביו והאב שלא מחזיר אליו מבט המאשר את המאמץ שנדרש מהבן במשחק- מחייבת את הילד להגיב בבגרות ולפתח חוסן נפשי חזק.

העמדת פנים: על פי רוב מחנכים ילדים לומר את האמת. הילד פה מחונך להעמיד פנים, לשקר. כשהוא ישאל היכן אביו עליו להגיד שהוא מת. לילד קשה לבצע משימה זאת.

 

שאלות על רגש של דמויות:

הנושא/ החומר/ המקור: שירה עברית: שם אמרתי/ טוביה ריבנר

שָׁם, אָמַרְתִּי/ טוביה ריבנר

יָצָאתִי מִבֵּיתִי הָאֲרָעִי לְהַראוֹת לבָנַי אֶת מקוֹם מוֹצָאִי,
שָׁם, אָמַרתִּי, שָׁכַבְתִּי עַל הָאָרֶץ
אֶבֶן לִמְרַאֲשׁוֹתַי נָמוּךְ מִן הָעֵשֶֹב
כַּעֲפַר הָאָרֶץ
הָכֹּל שָׁם נִשְׁמַר.

עָבַרְנוּ בֶּהַרִים וּבַיְעָרוֹת וּבֶעַרִים שֶׁהָיו
מְעָרוֹת וְהַמַיִם נִקְווּ בַּדֶּרֶךְ וְהַכְּבִישִׁים הָיוּ רָעִים.
הַמְכוֹנִית דִלְגָה עַל הַבֹּורוֹת.

מָה הָאֲוִיר הַמָּתוֹק הַזֶּה? שׁוֹאֲלִים בָּנַי.
מָה הַטִּיחַ הַנּוּפֵל מֵהַקִּירוֹת

אֵין דָבָר, הִגִּידָה הַיְשִׁישָׁה בַּחַלוֹן.
כָּאן גַם הֶעָתִיד עָבָר. וְסָגְרָה אֶת עֵינֶיה הַיְבֵשׁוֹת
כְּעוֹף הָעוֹלֶה וְקוֹפֵל אֶת כְּנָפָיו וְצוֹלֵל.

כָּאן נוֹלַדְתִּי, אָמַרְתִּי לְבָנַי.
הוֹרַי וּזְקֵנַי נוֹלְדוּ כָּאן קָרוֹב.
נוֹלָדִים. כָּאן הָיָה בַּיִת
אָמַרְתִּי לְבָנַי וְהָרוּחַ עָבְרָה
בֵּינִי לְבֵין הַמִּלִּים.

יָצָאתִי לְהַרְאוֹת לְבָנַי אֶת מְקוֹם מוֹצָאִי, וּמָתַי
נֹאכַל; שׁוֹאֲלִים בָּנַי, וְאֵיפֹה
נָלוּן?

מתוך: שמש חצות, ספרית פועלים, תשל"ז (1976)

שאלה:

1. בביקור ב"מקום מוצאו" של האב עם ילדיו, משתקף פער בין חוויית האב לחוויית הבנים. תאר את הפער והבא דוגמאות מתוך השיר לדבריך. (הבנה וניתוח)

2. תאר את תחושותיו של האב בצאתו למסע ובשובו ממנו? (רגש של דמות)

דגם תשובה:

1. החוויה שכל צד חווה היא שונה. האב חווה מחדש את מראות המלחמה. הוא מרגיש את הדברים מחדש. הוא חי בעבר "הכל שם נשמר"- רואה את הטיח שנופל מהקירות ואת הכבישים הרעים. הוא ממש חווה את עברו מחדש. לעומתו, בניו, לא מתחברים אל המציאות שלו. הם חיים בהווה שאין בו חלק מהעבר שנושא אביהם. האוויר לדעתם מתוק, והם עסוקים באוכל ולינה. המטפורה: "הרוח עברה ביני לבין המילים" מבטאת את הפער בין הדורות. הוא מדבר, אך הרוח נושאת את דבריו הרחק. דבריו לא מגיעים בכל לאוזני בניו.

2.  נוסח מחוון: מתוארות תחושות ורגשות האב טרם יציאתו למסע ובשובו ממנו.

דגם תשובה אפשרי:

לפני היציאה למסע האב חש שזוהי ההזדמנות שלו לחבר את בניו אל עברו, ומתוך כך גם אליו, כי הוא חי את עברו. בנוסף, יש לו ציפייה לחוות בעוצמות מחודשות את חוויות השואה. לצערו הרב, הוא חוזר בתחושות הפוכות לחלוטין. הוא אמנם חווה ממש את הזיכרונות שהוא נושא על גבו מהמלחמה. מבחינתו, המציאות לא השתנתה ב"מקום מוצאו". כאילו שהמלחמה הקפיאה את הזמן. אך בניו נמצאים בזמן אחר. בניו לא רוצים להתחבר לעבר הזה. הם עסוקים בהווה. לכן בסיום המסע האב חוזר עם תחושות קשות של נתק בינו לבין ילדיו.

 

שאלות רגש אישי:

הנושא/ החומר/ המקור: שירה עברית: התפרשות/ חמוטל בר יוסף

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹשֶׁטֶת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
כָּל הַשֵׂעָר, שֶׁהָיָה מְתֻלְתָּל וָרַך, מִתְיַשֵׁר וּמִתְעַבֶּה
וְרֵיחַ הַיַּנְקוּת שֶׁהָיִיתִי שׁוֹאֶפֶת מִמֶנוּ לְשָׁכְרָה
מְעֹרָב בִּשְאֵרִית דָּמַי, הוֹלֵך וּמִתְאַדֶּה.

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹרֶשֶׂת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
הֵם גָחִים מֵחֵיקִי, גְבָהִים וּמִתְרַחֲקִים,
וְנִשְׁאָרִים תְּלוּיִים בְּתוֹךְ כַּפּוֹת יָדַי
כְּמוֹ תְּאֵנִים הוֹלְכוֹת וּמַבְכִּירוֹת.

כְּשֶׁאֲנִי שוֹלַחַת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
כְּשֶׁאֲנִי מְנַסָּה לֶאֱחוֹז בָּהֶם, לִתְמוֹךְ אוֹתָם בּי,
הֵם נַעֲשִׂים נְפוּחִים, מַעֲלִים קְרוּם,
וּלְפֶתַע נוֹגְעוֹת אֶצְבְּעוֹתַי בְּזִיפִים.

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹתַחַת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
הֵם נִפְזָרִים מִתּוֹכִי לְאַרְבָּעָה עֲבָרִים
הֵם מוֹשְׁכִים אֲלֵיהֶם שׁוּעָלִים וּפַרְפָּרִים
הֵם מְסוֹבְבִים אֶת הָעוֹלָם בְּרֵיחוֹת לֹא מֻכָּרִים.

 

שאלה:

1.  השיר כתוב בגוף ראשון, מפי הדוברת, האם. מה תורמת צורת כתיבה זו לשיר? (הבנה וניתוח)

2.  איזה חלק של השיר ריגש אותך באופן מיוחד? הסבר את תשובתך. (רגש אישי)

דגם תשובה:

1. הכתיבה בגוף ראשון נותנת לקורא תחושה חזקה של אותנטיות ואמון בתיאורי האם בשיר. צורת כתיבה זו עוזרת לקורא להזדהות ואפילו לחוש ממש את תחושותיה של האמא הדוברת בשיר.

2. נוסח מחוון: מובא ציון של קטע מהשיר והסבר של תחושות התלמיד ביחס לקטע זה.

דגם תשובה אפשרי:

הבית השלישי בשיר הוא הבית שריגש אותו הכי הרבה. אני נמצא בגיל ההתבגרות. בגיל בו מתחילים הזיפים. פתאום אני מבין שזה לא רק סממן להתבגרות אלא גם להתרחקות שלי מהבית. בעיני היא רצויה. לשם ליבי מושך אותי. מעולם לא חשבתי על הקושי של אימי בראותה אותי מתרחק, מצמיח זיפים שהם כמו קוצים של קיפוד- אם היא תיגע, היא תידקר. זה מעורר אותי למחשבה כיצד עלי לרכך את הקוצים עבורה. כי הרי היא זקוקה לתמיכתי.  

 

הבעת עמדה והכרעה אישית במחלוקת:

הנושא/ החומר/ המקור: סיפור קצר: יד ושם. אהרון מגד.

דברי הסבא: "איי, איי בנים, בנים, אינכם יודעים מה אתם עושים...

גומרים אתם את המלאכה שהחלו בה שונאי ישראל.

הם העבירו מן העולם את הגופות, ואתם את שמם ואת זכרם...

לא המשך, לא עדות, לא יד  ולא שם. שום זכר"

דברי הנכדה רחל: "אבל אינני רוצה לזכור תמיד את כל הדברים האיומים ההם, אמא.

אי אפשר שהזיכרון הזה יתהלך תמיד בתוך הבית והילד המסכן יישא אותו!"

 

שאלה:

1. על מה המחלוקת בין רחל לסבא זיסקינד? (ידע)

2. מי לדעתך צודק בדיון זה? נמק דעתך. (הבעת עמדה והכרעה אישית)

דגם תשובה:

1. המחלוקת, מבחינה חיצונית,  היא בדבר ניתנת שם לילד שנולד. הסבא רוצה שהוא יקרא על שם של אדם שנפטר בשואה. זהו שם מיושן- מנדל'ה. לעומתו רחל לא מעוניינת בנתינת שם כזה. היא רוצה שם ישראלי חדש. המחלוקת ברוב העמוק יותר מציגה את פער הדורות בין הישראלי שרוצה להשאיל מעליו את ההיסטוריה הקשה של העם היהודי. ההיסטוריה שמסמלת עבורו יהודים שהובלו כצאן לטבח. הוא רוצה להתחבר לשמות שמאפיינים את הדור החדש שקם בארץ. דור ארץ ישראלי, לוחמני, מתקדם-  שחי בהווה ולא בעבר. לעומת זאת, הסבא מייצג גישה שאומרת שההווה לא יכול להיות מנותק מהעבר. ההווה נושא על גבו את העבר ושואב את כוחו ממנו. לכן אסור לשכוח את העבר. אסור להתבייש בחלקים העכורים שלו. יש לזכור אותו ולחיות אותו בכל רגע.

2. נוסח מחוון: התלמיד מביע את עמדתו בסוגיה הנידונה ומביא לפחות נימוק אחד סביר לדעתו.

דגם תשובה אפשרי: הסיפור מציג שתי דעות קצה- ולדעתי האמת נמצאת במקום טוב באמצע (כמו שלמדנו מהרמב"ם...) זה לא נכון לרצות לחיות בהווה ולהתבייש בעבר עד כדי כך שלא רוצים לשמוע את סיפורי העבר ובוודאי שלא לשאת אותם בדמות נתינת שם מהעבר לילד. מנגד, זה לא נכון לחיות את העבר במלוא עוזו וזכרו- כי דבר זה יקשה על התקדמות לחיים טובים יותר. הדבר ניכר בדמות חיי סבא זיסקינד בסיפור. הוא חי את העבר ולא מסוגל להתחבר להווה המתחדש. צריך למצוא את האיזון בין השניים. להבין שהעבר הוא חלק מהמורשת שלנו, ללמוד ממנו מה לשפר ואיך להתחזק. לצמוח מתכו. לכבד אותו ואת זכר מתיו. בסיפור שלנו פתרון ראוי יכול להיות בנתינת השם מנחם או בנתינת שם שני כשם מנדל'ה. יתכן שזה לא יספק את הסבא, אבל זה כן ישמר את זכר המתים.