"שיקוף" של עידני חינוך

בחסדי ה' זכיתי להימנות עם בני הדור הפוקדים את שערי המוסד החינוכי וסביבתו הקרובה זה ע"ה שנים.

 

בהיותי מעבד את נושא ה"שיקוף" באתר "לב לדעת" ובראותי עבודות תלמידים המעניקות יתר משמעות להתנסויותיהם הלימודיות, שמתי לבי לכך שיש באפשרותי לעשות שימוש בכלי הזה ולהעמידו לרשות אתרנו:  הסתכלות רפלקטיבית מנקודת מבט אישית על מהלך התפתחותה של מערכת החינוך בהקשרה החברתי. כמו-כן,  בהתאם למבנה המוכתב של "שיקוף פרק" הריני מציב צפי עתידי להמשך התפתחות רצויה. 

 

לצורך ענייננו מיינתי את התקופה האמורה לשלוש תקופות משנה: ימי טרום המדינה, תקופת קיום מדינתנו עד שנות ה- 2000, והשנים שמאז.  בהקשרים האלה אתעכב להלן על ענייניים שהם מרכזיים מבחינת חוויותי האישיות.

 

בימי טרום המדינה פקדתי, במסגרת בית-הספר היסודי, שני תלמודי תורה עדתיים- קהילתיים בירושלים:  תלמוד תורה "ענף החיים" לבני עדת יוצאי שושן, שהיא מקום הולדת מו"ר אבי ז"ל ותלמוד תורה "בית-אהרון" לעדת הספרדים שעמה נמנתה אמי ע"ה. ראוי לזכור שבאותם ימים גם החינוך היסודי היה כרוך בתשלום שכר לימוד. לא דובר על חינוך חינם ואף לא על חינוך חובה. מכיר אני כמה מחבריי שלא השלימו את מסכת הלימודים אף בבית הספר היסודי עת נאלצו לצאת לעבודה על מנת לסייע בפרנסת משפחתם.  

משני תלמודי התורה שבהם למדתי זכורים לי דמויות של מחנכים למופת.  

מאפיין חיצוני לתקופה זו הוא הימצאות מצומצמת ביותר של אמצעי תקשורת,  רק חלק קטן מהאוכלוסיה זכה לבעלות על מכשיר טלפון קווי ושידורי הרדיו אך החלו להתפתח באמצע שנות השלושים. כידוע, היעדר אמצעי תקשורת ראויים בצד העלמה מכוּונת צמצמו את הידיעות על אודות אֵימי השואה',  על אף זאת קטעי דברים שהגיעו הטילו רושם עז.  עם זאת, בתי-הספר זכו כבר אז לפינה של תכניות רדיו ששודרו תחת הכותרת  "הסכת והשכל". 

 

מתקופה זו חרותים בזכרוני אירועי סביבת בית-הספר: המאבק של  תנועות המחתרת "הגנה", "אצ"ל" ו"לח"י" נגד גזירות "הספר הלבן" שהגבילו עלייה, ולאחר מלחמת העולם השניה (1945) פגיעות ישירות במתקני הצבא הבריטי,  שלווו מצד השלטון  בחיפושי נשק, בהכרזות "עוצר" ובמעצרים של חברי מחתרות ומתוכם אף בהעלאה לגרדום של קדושים שמסרו את נפשם למען מאבק העצמאות .  בדרכנו אל בית-הספר בשעות הבוקר מצאנו, מדי פעם, את כרוזי המחתרות כשהם מודבקים על גבי הקירות והתעכבנו לקוראם, גם לשידורי המחתרות האזנו.   בימי מלחמת השחרור בתש"ח עת הייתה ירושלים עירנו נתונה במצור ומכוסה בהפגזות ובירי צלפים, וכשבת משפחתנו נפגעה מהירי הזה,  נאלצנו לפנות את ביתנו שברחוב גבולי ומצאנו, בתקופת החופש,  מחסה בכיתות של אחד מבתי הספר שבעיר.

 

בהתייחסות לתקופה השנייה, ובעקבות שירותי הצבאי (סיום כמ"מ בחטיבת גבעתי) ומהלך הכשרתי להוראה ולימודים באוניברסיטה העברית, אתמקד בפעילותי החינוכית כמורה, כמנהל בתי-ספר בחינוך הכללי וכממלא תפקידי ניהול ופיקוח במשרד החינוך.

ברוב התקופה הזאת הייתי קשור לגלי העלייה שזכתה בהם מדינתנו. פרק ההוראה והניהול של בית ספר יסודי ובית ספר על –יסודי שאותו הקמתי וניהלתי התרכז,  רובו ככולו, בעיירת העולים בית-שמש. אהבתי את תלמידיי שהתקבצו מכל הגלויות כשהם והוריהם הניחו את החינוך בראש מעייניהם. לצדי הובילו את המערכת הזאת מורים מסורים ובתוכם גם מי שבאותם ימים עלו מהגולה שבה זכו בחינוך יהודי ועברי מתאים.  גם במשרד החינוך עסקתי בפיתוח תכניות לאוכלוסיות שמסביבה חברתית חלשה (נתכנתה אז "טעונת טיפוח") ובמשך זמן מסוים ניהלתי את האגף לתכניות לימודים ואת האגף לחינוך על-יסודי.

 

התקופה השלישית היא זו שבה חברתי למסגרות החינוך הדתי ופעלתי, בין היתר, בשיתוף עם עמיתיי  המורים בהכשרה בתחום "הערכת ההישגים",  בפיתוח תכנית הלימודים הייחודית "תורת חיים" יחד עם צוותי המורים שהוכשרו לכך,  ובהקמה ופיתוח של אתר "לב לדעת". איזה מחנכים זכיתי להכיר! אילו יוזמות חינוכיות אני רוכש מהם! 

 

הצפי לעתיד מבוסס על שני מצבים שאותם לוכדות עיניי:

(1) ההתפתחות המואצת של טכנולוגיות התקשוב

(2) השלמת עיצובו של מבנה מערכת החינוך.  

ההתפתחות של טכנולוגיות התקשוב פתחה בפני המחנכים והלומדים שפע של ערוצי למידה ותקשורת.

המבנה הארגוני של מערכת החינוך הושלם (או כמעט הושלם) עם התהליך של הנהגת רפורמות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" והקמתן של מערכות תומכות למידה באגפי משרד החינוך ובמערך השירותים הנלווה.

 

מהו שמתבקש עתה מהמחנכים? אציין להלן שני נושאים, האחד מבהיר את ההבדלים בין אז לעכשיו בעוד שבשני מודגשים הרציפות וההמשכיות הנדרשים:

·      מתוך השפע המציף את המורה מתבקשת בחירה מושכלת של המתאים לו ולתלמידיו (בהקשר קרוב, ובנושא חופש הבחירה של התלמיד, ראו את מאמרו של הרב ד"ר יהודה ברנדס: "עצמאות ועצמיות – חשיבותו של חופש הבחירה" בקובץ מאמריו: "על פי דרכו").

            זכה החינוך הדתי ובמשנתו המבוססת על תורת ישראל מובהר הבריח התיכון המאפשר התמקדות

            והימנעות מסכנת סחף ופיזור.

·      מאז ימי ראשית שנסקרו לעיל שבהם נאבקנו על הקמת מדינתנו העצמאית, נמשך בימים אלה מאבקנו על קיומה ועל המשך התפתחותה המדינית, הרוחנית והחברתית. חלק עיקרי מהמאבק הזה מוטל על שכמכם מחנכי הדור.  יהי רצון שתזכו לעמוד באתגרים האלה בהצלחה.