עם קומץ שמים ביד - לקראת פורים

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת חַיַּי.

הָיִיתִי חוֹצֶה אֶת הַיָּם

בְּרַגְלַי

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד.

אברהם חלפי

           

בשיר מופיעים המים בשני מופעים, שמים, וים. אלו שני מצבי צבירה של המים, נוזל וגז.

הקרח, מצב הצבירה השלישי, המוצק, נעדר מהשיר.

מבחינה פיזיקלית ההבדל בין מצבי הצבירה השונים של החומר אינו איכותי, אותם חלקיקים בונים את החומר במצבים השונים. ההבדל הוא במרחק שבין חלקיקי החומר, בתנועה שלהם ובטמפרטורה השוררת בחומר.

המוצק, קשה, לא מאפשר לחומרים אחרים לבא בתוכו, הוא סגור, מסודר, מגובש.

המוצק, חלקיקיו הדוקים בו, תנועתם מזערית,

הטמפרטורה הפנימית שם יחסית נמוכה,

אפשר לראות אותו, לאחוז בו, להכניסו לתיק.

להציגו לראווה.

כשעולה הטמפרטורה,

מתחילה ההפשרה,

חופש החלקיקים לנוע גדול יותר,

המרחב האישי של כל חלקיק גדל.

צורת החומר כבר אינה ברורה, אינה קבועה, היא משתנה בהתאם לכלי, למקום, לסביבה.

יש זליגה, יש התערבבות. זהו אותו החומר במצב צבירה נוזלי.

וכשהטמפרטורה עולה עוד, אזי מתרחקים החלקיקים זה מזה עוד, באופן שבו לא רואים את החומר, לא ניתן לאחוז בו.  חופש התנועה גדול כל כך עד מצב בו מתנתקים החלקיקים זה מזה וכל חלקיק מצוי לעצמו.

 

שלושה מצבי צבירה, שלושה מצבי נפש, שלושה מצבי חברה.

 

חלפי בשירו  מעיד כי עם קומץ שמים ביד , היה עובר את חייו, היה עובר את הים.

עם הכח שנותנים השמים, המצב בו החלקיק (=האדם) לעצמו, לבדו, מבלי ציפיות כי ישתלב, יתאים את עצמו, יהיה חלק משלם - אפשר לעבור את הים.

במצב בו החופש גדול,  התנועה אין סופית. הכל אפשרי, הכול מותר, נטענים המצברים. עם המטען הזה, הידיעה הזו, הקומץ השמימי הזה -

אפשר לעבור את החיים ואף להנות מהם.

חלפי אינו מציע להיות בשמים,  הצעתו דווקא להיות כאן בחיים, בים הסוער והנוזלי של החיים, אך הוא רוצה להצטייד בכח שנותנים השמים. הוא מבקש להצטייד בחופש, בחירות. בכח שיש בחלום, שמאפשר את הלא אפשרי, שיוצר מבנים פנטסטיים שאינם מחוייבים למציאות. הוא מבקש להצטייד באנרגיה החלומית  המפגישה בין ניגודים, מגשרת על פערים, על תקופות ותהומות.

חלפי רוצה להעזר בכוחות של השמים, כדי לעבור את הים ברגליו. הוא רוצה 'קומץ שמים ביד'.

המוצק, הקר, ואולי מנוכר - נעדר משירו. נדמה שלא במקרה.

 

אדר בכלל ופורים בפרט, הם תקופת השנה בה אפשר להצטייד ב'קומץ שמים'.

אז מותר ואף מצווה להתבסם, להרפות את האחיזה, להפשיר, להתחפש, להיות אחר. הכבלים מותרים, המחויבות פוחתת.

פורים הוא זמן של פריצת גבולות האני, פורים הוא הזדמנות של היות שמים, הזדמנות של פעם בשנה, כדי לא ליפול למלכודת המוצק, כדי לא להתקבע, כדי לדעת ל'עבור את הים ברגלי', פורים הוא מצבר לנפש כדי להתקיים פה על הקרקע, כדי לחיות במצב הנוזלי, בו יש תנועה, יש מרחב, אך עם זה יש קשר בין החלקיקים השונים. ישנו רטט עדין בין היות לבד והיות יחד.

 

מצוות הפורים הן אימון בהיות במצב נוזלי, להתערב בין הבריות, לתת לאביונים, לחלוק ולשתף  חברים, לסעוד יחד .

וההתבסמות, ההצטיידות בקומץ שמים, מאפשרת לעשות זאת ביתר פשטות, ביתר קלות.

פורים הוא מתן אפשרות להתחיל מסע של חיפוש עצמי בעזרת תחפושת (שניהם מאותו שורש בשפה העברית), בעזרת שחרור והתרה.   כדי להביא את החופש הזה למרחב הציבורי. כדי להשתלב, להיות חלק מחברה שלמה, מבלי לאבד בתוכה את חופש התנועה האישית.

פורים הוא מתן הזדמנות, להרחיב את גבולות האני. לחלום את עצמי גם אחר מעצמי. ולהלך בין בריות כמוני, שחולמות את עצמן גם אחרות מעצמן. 

כדי לקיים חברה בה אני אני, אתה אתה, ויש מפגש בינינו, באשר אנחנו.