להכיר את שדותינו - כיצד עובד החינוך לטבע?

המפגש של האדם עם הטבע יוצר מערכת של סקרנות ותהייה אשר מובילה לתהליכים של חקירה ולמידה. על העצמת תהליכים אלו להיעשות בניסיון לשבור את הניכור בין האדם לטבע ולא להוסיף עליו, כפי שעושים המדעים והאמנויות המודרניים והפוסט-מודרניים, בכולאם את עולם הטבע בחדרי מעבדותיהם ובגלריות אמנותם.

   לאחר מספר שבועות בהם עסקנו בהבנה מסויימת של הסביבתנות, היהדות ומה שביניהן, ננסה לשאול מעט כיצד ניתן לפעול בתחום זה בשדה החינוכי, שהנו אחד המקומות המרכזיים דרכם ניתן לפתח מודעות סביבתית רחבה בציבור באופן כללי. השלב הראשון בפיתוח תחום החינוך לטבע הנו הגדרת רוחב היריעה בה אנו עוסקים. צד אחד של העיסוק בתחום הנו מצד התחום המדעי-עיוני, אשר בעיקרו מציג תיזות ודרכים לאימותן לגבי אופן פעולתה של המערכת הטבעית. לתהליכים אלו נודעת חשיבות רבה הן מצד ההיכרות עם המציאות הסובבת אותנו, והן עם השינויים שהחיל בתוכה האדם והסכנות ששינויים אלו אוצרים בתוכם. מנקודת-מבט יהודית ישנו קשר הדוק גם לפיתוח החיבור הכללי בין התורה למדע, נושא אשר נמצא בראשית דרכו וצופן בתוכו אתגרים וגילויים רבים וחשובים. הצד השני של העיסוק בתחום החינוך לטבע, והוא ענייננו המרכזי כאן, הנו ההתדבקות הבלתי-אמצעית של האדם בתוך הטבע, ויצירת תהליך חינוכי חווייתי אשר יביא אותנו ואת חניכינו למודעות לטבע, לחיים בתוכו ולהווייתו המקפת.

המפגש בין האדם לטבע

   המפגש של האדם עם הטבע יוצר מערכת של סקרנות ותהייה אשר מובילה לתהליכים של חקירה ולמידה. על העצמת תהליכים אלו להיעשות בניסיון לשבור את הניכור בין האדם לטבע ולא להוסיף עליו, כפי שעושים המדעים והאמנויות המודרניים והפוסט-מודרניים, בכולאם את עולם הטבע בחדרי מעבדותיהם ובגלריות אמנותם. למעשה, ככל שהמציאות האנושית מוסיפה להתפתח במגמת ניתוק מן הטבע כך ניכר יותר הצורך של האדם במודעות הפשוטה לטבע עצמו כפי שכותב גורדון: 'כל מה שהאדם מתפתח יותר, כל מה שהרגשתו והכרתו מוסיפות להתעמק ולהתרחב ואוצר ידיעותיו להתעשר, יותר הוא זקוק להתדבקות בלתי אמצעית בתוך הטבע, ליניקה בלתי אמצעית מתוך ההוויה העולמית' (האדם והטבע, עמ' 45). בהמשך מתאר גורדון את הפרא האוכל מן המוכן ושאינו מוציא הרבה, ולכן גם אינו זקוק להכנסה מרובה. לעומתו הוא מציב את האדם בן התרבות החושב והמרגיש, אשר אינו מסתפק רק במה שמגולה אלא 'הוא מבקש לחדור לתוך מצפוני הטבע ולראות את הנעלם ממנו'. אלא שבפועל אנו רואים תהליך הפוך לגמרי: ככל שהאדם מפתח את מציאותו החומרית הוא הולך ומוסיף מסכים ומחסומים בינו לבין הטבע. ראשיתם של מחסומים אלו הנו אמנם בתהליך ראוי וחשוב של הגנה על החברה האנושית מפני תהפוכות הטבע, אך אחריתם הנה בהשתלטות בלתי-מרוסנת עליו אשר מביאה את האדם למצב בו הוא נאלץ להתגונן מפני עצמו בסופו של דבר. האדם הולך ומצטמצם לתוך חומות שבנה עבור עצמו, 'כצב הזה בתוך שריונו' בניסוחו של גורדון, ובמקום לצאת מגדריו ולהכיר את מה שמעבר לו הוא רק הולך ומוסיף על הניכור. דבר זה נכון הן מצד הניכור שנוצר ביחסי האדם והטבע, והן מצד הניכור שנוצר בין האדם לאלקיו, באשר שני תחומים אלו חולקים דבר משותף ביניהם – שניהם חיצוניים לאדם, וגדולים ממנו, אך עם זאת אין דבר פנימי מהם לחוויה האנושית. בנקודה זו נכנס החינוך שאנו מבקשים ליצור, ולצד ההיכרות הפרטית עם הטבע לצדדיו השונים הרי הוא מבקש להפיח, קודם לכל, את אש החיים מחדש בקשר שבין האדם לסביבתו, ובין האדם לאלקיו.

רמות ההבנה בחינוך לטבע

   כל תהליך חינוכי משמעותי מתבסס על פילוח לשכבות גיל, ועל התאמת חומרי ההדרכה לרמת ההבנה של הגיל המודרך. לכן נתחיל מנקודה זו ונציע לחלק את החינוך לטבע לפי שלוש רמות הבנה (קצת בהשראתו של יהושע מרגולין): הפליאה מן הטבע, הכרת עובדות הטבע והכרת חוקיות הטבע. מבנה החינוך היהודי לטבע הנו מבנה אקומולטיבי, כלומר כל אחת מן הרמות מכילה בתוכה את הרמות שקדמו לה ולא מבטלת אותן. כך שגם בוגר המכיר כבר את החוקים על-פיהם פועל הטבע יכול להתפעל מיופיה של שקיעה או מעוצמתו של המדבר, ואולי אפילו ביתר-שאת מכיוון שכעת הוא מבין לעומקו את כל המארג הפרוש לפניו. ננסה להסביר: 

   השלב הראשון (הפליאה מן הטבע) מיועד לגילאי 6 עד 12 לערך, והדגש המרכזי בתוכו הנו על החוויה בלבד. בשלב זה יש להעמיד את החניך פנים אל פנים מול פלאי הטבע, להלהיב את דמיונו, להפעיל את כל חושיו ולהניע אותו לפעולה המכוונת לחיפוש פתרון לחידה הנפרשת בפניו. על החניך לחוות את הטבע, בתקווה שיפתח אהבה כלפיו ויקבל מושג כלשהו על חשיבות הקשר שלו אל הטבע. מבחינה מתודית שלב זה מתבסס על טיולים, הפעלות חושים, סיפורים, גננות זעירה, פינת-חי וכדומה. דרך זו שונה מהדרך הלימודית אשר החניך חווה בביה"ס הרגיל, שם לכל אחת משאלותיו ישנה תשובה מדעית-דידקטית למען השביע סקרנותו, אך מבלי לגעת בנקודת האהבה אל הטבע.

   החיפוש אחר התשובות בחיק הטבע בגיל הצעיר יוביל את החניך אל השלב השני, בו הוא יחל להכיר את עובדות הטבע (גילאים 12-15). אין הכוונה לאוסף אקלקטי של נתונים לגבי הטבע, אלא לעובדות הנוגעות לחיי הטבע כפי שהחניך מכיר אותם וכפי שהוא חווה אותם בגילאים הצעירים וממשיך לחוותם כעת. כאמור – אין המעבר לשלב הבא מבטל את הקודם לו, והחוויה בטבע וההתפעלות ממנו חייבים להימשך גם בגילאים הבוגרים. כאן לומד החניך להבין את הקשר הנסיבתי בין הדברים והוא לומד להבין את הזיקות שבין הדברים בעת התרחשותם, כגון: החורף והגשם מביאים להדשאת הדשא, באמצע החורף השקדייה פורחת, באביב מתעוררים החרקים וכדומה. כמו-כן לומד החניך להכיר תהליכים בסיסיים כגון נביטה, שרשרת המזון ומחזור העונות. הבנה זו מחברת את הילד אל הטבע ביתר-שאת, וזאת משהוא מבין שלדברים יש סיבה הגיונית אשר ניתנת להבנה, ותובנה זו מחזקת בו את הרצון להוסיף ולשאול. בנוסף, בגיל זה מתחיל החניך ללמוד על הרס הטבע ע"י האדם, ועל הדברים המניעים אותו. למשל, הוא יכול להכיר בכך שהשטחים הפתוחים מהם הוא נהנה עד כה אינם דבר מובן מאליו ושהם עשויים להיעלם. אך מעל הכל, הוא מסוגל להבין שהאדם אחראי להרס שהוא מביא על עצמו.

   הרמה השלישית הנה הכרת חוקיות הטבע, וראשיתה באמצע גיל ההתבגרות (גיל 16 לערך) וסיומה אינו קבוע למעשה. רמה זו מתאימה לרמת התפתחות קוגניטיבית מפותחת יותר המכילה בתוכה את שתי הרמות הקודמות, אך יש להקפיד על כך שהיא לא תאפיל עליהן, ובמיוחד לא על הרמה הראשונה – על הפליאה מן הטבע. עלינו להיזהר ממצב בו אנשים מכירים את עובדות וחוקי הטבע לפרטי-פרטיהם וכל זאת מתוך ישיבה מול ספר בכיתה, ציור בגלריה או סרט של הנשיונל ג'יאוגרפיק. כך אנו הולכים ודוחקים את עולם הטבע לתוך מעבדות המחקר וגלריות האמנות ושוכחים את המקור, את החוויה המפעימה של יציאה אל הטבע, של הנגיעה בו ושל נגיעתו בנו. הכרת חוקיות הטבע משמעה הבנת הקשר הסיבתי בין הדברים, כלומר, הבנת מכלול התהליכים המתרחשים בטבע והסיבות להם. לדוגמה: הבנת הסיבות המדוייקות לפריחת השקדייה בחורף (טמפרטורה, משקעים, לחץ אטמוספרי ועוד) או הבנת התהליך המורכב של חילוף החומרים בטבע והשפעת האדם על מאזנו (טביעת הרגל האקולוגית). מעבר לכך, כעת יכול החניך להיכנס לעובי הקורה של הבנת מכלול התהליכים הכלכליים-חברתיים הקשורים למשבר הסביבתי, כשם שבגילאים אלו הוא כבר מסוגל ללמוד ולהבין את מכלול התהליכים והאינטרסים המביאים ליצירת תופעות חברתיות אחרות, ואת הקשרים ביניהן (כגון הסוגיות הכלכליות-סביבתיות שהבאנו כאן בעבר). כך יוצא שהחניך שחווה את הטבע בילדותו, והתפעל והתרגש ממנו בנערותו, ממשיך לחוות זאת גם בבגרותו אך כעת הוא גם מסוגל לנתח את התהליך שעבר עליו ולהבין מהיכן נובע הקשר בין האדם לטבע והצורך בביטול הניכור ביניהם. אך מעל הכל – בשלב זה בהתפתחותו מסוגל החניך גם לצאת ולפעול כלפי החברה והטבע, ויכולתו זו הולכת וגדלה עם התבגרותו.

שלב רביעי בחינוך

   שלושת הרמות שהצגנו עד כה מתייחסות לקשר בין האדם אל הטבע עצמו, אך מתוך היהדות אנו יכולים לחצוב שלב רביעי ונוסף בחינוך לטבע, אשר מצד אחד הנו עליון על שלושת האחרים ומצד שני שזור ומוכל בהם בו בעת. העיסוק בשלושת הרמות שהצגנו עד כה לבדן יכול להביא למידה רבה של פיתוח מודעות עצמית כוזבת, המאדירה את היישות העצמית. העיסוק החוזר ונשנה באדם עצמו ובקשר שלו אל הטבע יכול להוליד תודעה הרואה את האדם כחלק ייחודי בתוך הטבע הראוי לשלוט בו או לחילופין להתבטלות של האדם בפני הטבע. בכדי לעקוף את המכשול הזה עלינו להוסיף נדבך נוסף לתהליך החינוכי בו הולכת ומתפתחת בקרב החניך ההכרה בכך שהן הוא והן הטבע הנם שניהם נבראים וממילא בטלים באופן יחסי אל האינסוף שמתוכו נבראו. ברמה הראשונה, זו של הפליאה, נקשרים הדברים הנחווים בתוך הטבע לאותו מקור עלום שלהם, אך ללא הבנה ממשית של החוויה או של מקורה. גם הלימוד התורני בשלב זה מבוסס על היכרות, שינון והתפעלות מן התורה כאשר ההבנה המעמיקה שלה מגיעה רק בשלב מבוגר יותר. בשלב השני, עם הכרת העובדות מחיי הטבע, מתפתחת גם ההכרה בעובדות מחיי התורה ובמבנה ההלכה, וזאת בעיקר לאור המעבר לגיל המצוות (כאמור לעיל הגבול בין השלב הראשון לשני עובר בערך בגילאי 12-13). כאן גם מתחילה להתפתח ההכרה בקשר שבין חוקיות הטבע וחוקיות התורה, כגון הקשר בין מועדי וחוקי ישראל לעונות השנה ולשינויים המחזוריים בטבע, כגון קידוש-לבנה וברכת האילנות. לצד הכרה זו מתהווה לה גם הכרה ראשונית בהתניה הקיימת בין התורה לבין הטבע, כפי שהיא מובאת בפסוק: 'אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי' (ירמיה לג:כה), המעיד על כך שתכלית הסדר הטבעי הנו שמירת חוק התורה, דהיינו הברית בין בורא הטבע לבין האדם שהוא הציב בתוכו.

   הרמה השלישית של התהליך החינוכי, בה מתגלים חוקי הטבע, הנה גם הרמה בה מתחילה להתגלות פנימיות התורה בפני החניך כאשר היא מאירה באור חדש עבורו את כל התהליך שעבר עד כה ומעניקה לו משמעות עמוקה יותר לקראת המשכו. בשלב זה הולכים ומתבררים הקשרים בין החלקים השונים בטבע ובתורה, ובינם לבין עצמם, מתוך הכרה והתפעלות שהנן בבחינת 'מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ הוי' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ' (תהלים קד:כד). כעת מסוגל החניך למנות כביכול את מעשיו של הקב"ה ולומר לפחות כי הם 'רבים', בעוד בעבר התייחסותו אליהם היתה כ'אין מספר'. אמנם גם עתה, והדבר נכון לכל שלב אפשרי של התודעה האנושית, אין אפשרות למנות ולהכיל את מציאותו האינסופית של הקב"ה, אך ככל שהאדם מתפתח בהכרתו את אותה מציאות הוא מסוגל להבחין בין ריבוי למיעוט, בין אור לחושך, טוב לרע, ובין קליפה לפרי. עבודת הבירורים שמתחיל החניך לעסוק בה בשלב זה עתידה ללוות אותו כל ימי חייו והיא קשורה במהותה להדרכה שהוא יקבל מתוך פנימיות התורה, אשר מוצאת את ביטויה השלם והמקיף ביותר בתורת החסידות לגווניה. רמה זו של הכרה מכוונת להכרת התכלית שבכל דבר ודבר במציאות וברצון הכמוס שבתוכה, לזיהוי הניצוץ האלקי שבו ולהעלאתו חזרה לשרשו.  

   הרמה הרביעית בחינוך לטבע אמנם שורה בכל הרמות שקדמו לה, אך היא גם עומדת מעליהן כרמה רוחנית והכרתית בפני עצמה. ברמה זו יוצאים הדברים מריבויים (כפי שראינו ברמה הקודמת) והם חוזרים ומתכללים במקורם האחד והיחיד, עד לנקודה בה האדם, אותו חניך שהתבגר, כבר איננו מבדיל בין הטבע לתורה אלא רואה את האחדות שבשניהם ומבקש לגלות דווקא אותה מתוך המציאות. הוא מבקש ללמוד מן המציאות את תורת חייו, ולהשפיע על המציאות מתוך אותה תורה. תודעה זו קשורה בפסוק: 'מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ' (איוב לה:יא), אשר לפי מדרשם הידוע של חז"ל (עירובין ק ע"ב) רומז לאפשרות של לימוד התורה מתוך הטבע עצמו, שכן ככלות הכל הוא בסך הכל השתקפות של התורה שקדמה לו. מבחינה מעשית ומבחינת ההשפעה כלפי חוץ עובר כעת האדם הבוגר למישור פעילות בו אין הבדל בין הפצת 'יהדות' לבין הפצת 'סביבתנות'. כעת הוא מבין (ומנסה להסביר לאחרים) שהכל קשור כבמקשה אחת ושהדרך לתיקון יחסינו עם הטבע עוברת בתיקון מידותינו הפנימיות והיא קשורה במהותה לדברים רוחניים.

   לקראת סיום נאמר שמה שכתבנו עד כה אינו יותר מאשר גרעין תמציתי אשר ממנו יכולה, וצריכה, לנבוט תכנית חינוכית שלמה. את המודל הכללי יש לשלב עם מתודיקה מתאימה, תכנים ספציפיים ועם הפדגוגיה הקיימת. כך ניתן יהיה ליצור תהליך חינוכי שלם ומקיף אשר יכול להשתלב בתכניות הקיימות, שכן ככלות הכל יש לזכור שהנושא הסביבתי הנו רק אחד מני נושאים רבים וחשובים שאנו מעוניינים להנחיל לדור הבא. מצד שני, בשילובו של נושא זה במארג החינוכי הקיים טמון פוטנציאל לשדרוג כולל שלו. הוא אמנם מתחיל מבניית היחס הרגשי הנכון אל הטבע וממשיך לבניית הבנת מנגנוני הטבע, אך כולו מוכל במודעות הולכת וגוברת ליסוד הרוחני המסתתר בתוך הטבע, לקב"ה בכבודו ובעצמו, ובכך הוא יכול לתרום תרומה משמעותית לחינוך היהודי בכללו.

המאמר באדיבות אתר טבע עברי.

הדפסה

שיתוף