שיודע לשאול

ראיון עם הרב דוד פוקס ששימש במשך שנים רבות כר"מ בישיבת נתיב מאיר ובכולל מר"ץ במבשרת ציון ועמד בראש בית המדרש 'לפניהם'. מהראיון עולה מקומן המרכזי של השאלות והקושיות בלימוד התורה.

שאלה: מה זה לימוד תורה בשבילך? מה זה אומר ללמוד תורה?

תשובה: תורה - לדבר עם בורא עולם. למצוא את הקישור, להידבק בו, לקחת את האור לפנס - האבוקה הזאת, להאיר את הדרך.
זה לא לרכוש טקסטים, זה לא להתכונן לבחינת בגרות.
אני ב"ה לא עברתי בחינות בגרות, זה לא היה בזמננו בחו"ל, אין לי תעודת הוראה, אז אין לי זכות לדבר. אבל, תעיין בספר של הרב סבתו בפרק הראשון - הוא והרב ליכטנשטיין מדברים על מהו לימוד התורה עבורם.
פשוט -  שאת כל העסק וכל ההשקעה לרכוש ידע - זה וודאי צריכים. כמו שילד לומד לדבר, והשפה זה דבר נפלא. אבל בשביל מה המילים? כדי שיהיה קשר בין בני אדם! כדי שיהיה קשר עם בורא עולם! בתפילה, בתורה, מִצוות תלמוד תורה ומצוות קריאת שמע כל יום.

ההבדל הוא: שבתפילה - אני מדבר אליו, קריאת שמע - הוא מדבר אלי ובתורה - יש לי את שניהם יחד. כי בתורה הוא מדבר אלי, ואני עוסק בדבריו גם בעצמי, כי הרי תורה שבכתב - אסור בע"פ, ותורה שבע"פ - אסור בכתב. ראו שתורה משתכחת, אז התירו לכתוב תורה שבע"פ ("עת לעשות לה' הפרו תורתך") אבל גם בתורה שבעל פה- במשנה ובגמרא- לא שינו את מהותה.
היום, לצערי, אני מאד מפחד שאנחנו משנים את מהותה, כי תורה שבע"פ זה פתוח – המשנה מלאה סתירות, קושיות. הגמרא- אינה מגיעה למסקנה ההלכתית. אין שני אחוזים בכל הש"ס עם מסקנה. אלא – "אפשר ככה, אפשר ככה. אביי אמר ככה, רבא אמר ככה. ר' מאיר אמר ככה, ר' יהודה אמר ככה." מה אני עושה? אני לומד ומחפש מה זה אומר לי.
לגבי פסיקת הלכה, זה תחום אחר.

שתי משניות יש בפרק הראשון באבות, בשתיהן נאמר: "עשה לך רב" אחד קרוב להתחלה: ר' יהושע בן פרחיה, אחד כמעט בסוף: רבן גמליאל. אז בשתי תקופות, שני חכמים אמרו אותו הדבר, לכאורה, לי, לא מפריע כ"כ. אבל זה הפריע לרמב"ם: "למה צריך לכתוב את זה פעמיים"? הוא עונה לגבי שני נושאים. ר' יהושע בן פרחיה אומר "עשה לך רב"- ללמוד. רבן גמליאל אומר "עשה לך רב"- לפסיקת הלכה. צריכים רב שידריך לגבי פסיקת הלכה, מסקנה למעשה, מה לעשות. אבל לימוד תורה, שזה מעסיק הרבה יותר- רב אחר, דרך אחרת, הבנה שונה- "זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל".

שאלה: כלומר, יש פסיקת הלכה שזה מקצוע, ויש ללמוד תורה שזה כולם מחויבים, שזה דרך אחרת לגמרי?

תשובה: כן. פסיקת הלכה כל אדם חייב לדעת מה לעשות, אז צריך לשאול. אבל לעסוק בזה בעצמי, להכריע- מעט מאד. אבל ללמוד- "מה שואל ה' מעמך", מה הוא רוצה ממך. זה כל אדם צריך לשאול את עצמו ולעסוק בכך מתוך לימוד התורה כל הזמן.

שאלה: מה מאפיין את הלימוד של "ללמוד", לא של "לפסוק"?

תשובה: לשאול שאלה. כשהגמרא בסנהדרין צ"ג מונה שש מעלות של תורת דוד המלך, הראשונה היא: "יודע נגן". מסבירה הגמרא מה הכוונה: "יודע לשאול".

לאסקימוסים יש יותר מ-20 מילים לשלג. למה? ולמה בשפות אחרות: בעברית, אנגלית, גרמנית, יידיש- אין כל כך הרבה מילים? אלא שהם חיים מהשלג. השלג שבונים איתו את האיגלו הוא לא השלג של צרכים אחרים, אז הם צריכים ריבוי מילים.

המבינים בלשון מספרים, שאפשר להגדיר תרבות מריבוי המילים בתחומים שונים. כמה מילים יש ל"קושיא" בתלמוד בבלי? קושיא מברייתא, קושיא ממשנה, סתירה, זה פלא! אין את זה בעברית, אין באנגלית אין ביידיש, אלא שהקושיא- זה לב העניין. אז נכון שצריכים גם תירוצים, אבל בלימוד, התירוצים הם פחות חשובים.

"יודע נגן"- השפה הזו- הניגון, השיר- הקושיה. אפשר להגיד את אותו הדבר ופשוט לקרוא: "זה נכון"! ובהיגוי מעט אחר: "זה נכון"? בדיוק אותן המילים, אבל תנגן את זה אחרת- זו הבנה שונה לגמרי. אני קורא את אותה הסוגיא- פעם אני מנגן את זה ככה ופעם אני מנגן את זה אחרת. בתקווה שמחר- בדרך אחרת לגמרי.

שאלה: אמרת: 1. זה להקשיב לה'. 2. לחפש, לשאול שאלות. 3. לנגן את זה כל פעם אחרת. אלו שלושה מאפיינים של הלימוד בעיניך?

תשובה: מתוך הים הגדול הזה שמציגים לפני. הרי התורה שיש לי, תורה שבכתב ותורה שבע"פ פי כמה יותר. והאפשרויות להבנה הן רבות.

אתן לך דוגמא: בפרשת השבוע, יש "השבת אבידה" ואח"כ מצוות "מעקה", יומיים אני מנסה להבין. "לא תשים דמים בביתך" מצוות מעקה- יש לי בור בחצר, ילדים נכנסים ומשחקים- אני חייב לבנות מעקה מסביב לבור גם כן. מה מיוחד במעקה שיש על הגג? איזו שמחה של לימוד נתנה לי השאלה הזו! כמה מקורות מצאתי, ומחלוקות וחזון איש ארוך שמביא מחלוקת, זה פלא! נדמה לי שלא חשבתי על זה לפני כן בחיי. זה פותח אשנב אחר להבין, מה רוצה ה' ממני. מה אני חייב ביחס לזולת, כמה אני צריך להיזהר, והאם יש לי איזו חובה מיוחדת בבית. שבבית לא אכשיל מישהו יותר מאשר בחצר.

שאלה: לא יותר טוב ללמוד תשובות, הלכות, מאשר שאלות בדבר הזה? הלכות איך צריך להתנהג לזולת? למה אתה אומר ששאלות זה העיקר?

תשובה: נדמה לי שאתה מקצר במילה. בד"כ בספרות שלנו כתוב שי"ן ו"ו תי"ו (שו"ת) לא "תשובות", אלא "שאלות ותשובות". השאלה היא לא פחות. אבל, א. אם אינני שואל את השאלה לא אגיע לתשובה. ב. אם אני קורא תשובה ואני רק קורא, מדקלם, לומד בע"פ, אני יכול להגיד מילה במילה, אבל אם לא שאלתי שאלה אני לא מתחיל להבין את זה ואין לי אפשרות ליישם את זה.
שאלה: אתה אומר פה שני דברים: 1. אתה אומר שהשאלה היא פתח לתשובה, משמע, העיקר הוא התשובה. 2. והדבר השני הוא הפוך לגמרי, אתה אומר: זה שאני קורא תשובה בלי שאלה, זה אומר שלא הייתי מעורב בשאלה, ואם לא הייתי מעורב בשאלה אז אני לא מיישם את זה, זה לא באמת בתוכי, ואז התשובה היא לא באמת.

תשובה:  שניים מתוך מירב השבילים הם בלימוד תורה. חייבים את שניהם. יש כיום רב שלמד בנתיב מאיר, אחר כך למד במר"צ, הוא אסף כל דף של כל ר"מ במר"צ, משהו נפלא. ולפני השיעורים – שאלות, מקורות. וכמה פעמים ניסה, עד שהתייאש לטלפן, כל פעם היה שואל אותי על דפי המקורות שהכנתי:
- מה התשובה שלך לזה? לא יודע.
- מה כתבת על הדף שלך? מעולם לא כתבתי.
- לא כתבת תשובות לשאלות שאתה שאלת? לא.
- למה לא?
-אמרתי 2 סיבות:
א – אני עצלן, לא אוהב לכתוב...
ב – הרי בדרך הטבע, אני אלמד את זה עוד פעם בעוד 3-4 שנים, ואם אני כותב תשובה – אני אחשוב פחות. אם אני רואה רק שאלה, אולי בפעם הבאה שאני אלמד את זה- אני אגיע לתשובה אחרת, אמיתית יותר. ... אם יש שאלה – אני חייב לחשוב. אז למה לכתוב תשובה?

בתלמוד בבלי לא כתבו קיצור שולחן ערוך! נו, מה האמת? מי צודק? אנחנו לא עוסקים בזה! יש אמת בזה ויש אמת בזה. הלכה למעשה- נשאל את זה, ונשאל את זה. אבל תלמוד בבלי זה לא קצוש"ע. כואב הלב שככה לומדים את זה היום:
- כתוב "אביי אמר..."
- אז שואלים: יענקל'ה, מה אמר אביי?
- אביי אמר ש...
- כתוב: "ר' מאיר אמר..."
- שמואל, מה אמר ר' מאיר?
- מאיר אמר... יופי!
במבחן: מה אמר אביי? 2 שורות
מה אמר רבא? 2 שורות.
קיבלתם 100? מצוין, הלאה...

בשביל זה, בעידן הזה עם הדפוס עם האינטרנט, עם המחשב, זה כל כך קל. התלמידים יכולים לעשות לבד כמעט את הכל. עם שטיינזלץ, עם שוטנשטיין, בשביל מה הם צריכים אותי? לתרגם את המילים? לומר מה כתוב על הדף? אבל ברגע שמתרגלים לשאול, זה סוג אחר של למידה. הם שואלים.האם יש לי תשובה לכל דבר? לא. באחת מהישיבות הצלחנו שעל הלוח בכיתה יש "שאלת השבוע" "קושיית החודש" יותר מאשר החידוש, אם איזה תלמיד שאל שאלה- תכיר בגודל הזה, ותודה לתלמיד.

רבים מהמורים היום לא יעיזו לומר "לא יודע". ואז הם אומרים: "זה לא בחומר", או "שאלה טובה, נדון בזה מחר". במקום זה, אני ארוץ הביתה ואחפש מישהו שיענה לי. מה קשה למורה להודות – "אינני יודע" / "שאלה טובה, על זה לא חשבתי" "תודה רבה שעזרת לכולנו". ולאט לאט לומדים, תראה את זה בש"ס הבבלי: כמה הם מעריכים את השאלה. בעלי התוספות העריכו את האמוראים הרבה יותר ממני, הם הכירו אותם יותר. "תימה" "ואם תאמר" "קשיא"- באיזו חוצפה אתה שואל על האמוראים?
ולפעמים, הרבה פעמים- אני נשאר עם הקושיא- אז מה? האמוראים טועים? אינני מבין, אני מתפלל שה' יאיר לעיני.

הסגנון של ר' עקיבא איגר "וצריך עיון" "צריך עיון גדול" "וצריך עיון קטן" איזה מרחב!
בברכות דף כ"ה מצוין למעלה מ-40 פעמים שרש"י כותב בפירושו "אינני יודע". מה הוא עשה לי?! הרי רש"י אינו מסביר כל מילה וכל שורה בגמרא. כשהוא מסביר אני מבין. וכשהוא כותב "לא יודע" אני לא מבין שום דבר, מה הוא הוסיף לי?

אלא שרש"י אינו מסביר כל דבר, אלא בדברים שלפי שיטתו היה צריך להסביר, ויש כאן שאלה ואינני יודע תשובה. רש"י אומר- יש שאלה, תתמודד! אני אומר לך שיש כאן קושיא! אני, אינני יודע תשובה, אבל זה לא אומר שאין קושיא.

הדפסה

שיתוף