הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהבכיתה שההצלחה שנמדדת בה היא בדרך כלל חד-ממדית סביב השכל, צריך למצוא את הדרך להגיע לכוחות החבויים שיש לרוב התלמידים. לרתום אותם ליעדים נוספים, ולהראות להם שהם מסוגלים. שיעור שלמדתי מז'אנר הסרטים המצוירים.
סרטים מצוירים לילדים אהובים עליי ביותר, הדמיון ללא גבולות, הצבעוניות, הסיום הטוב וכמובן הצחוק ששוזר אותם, יוצרים תחושה טובה של אסקפיזם בריא.
אבל מהסרטים גם למדתי משהו חשוב לחיים. בדרך כלל מי שמנצח בהם הוא הדמות שנראית בהתחלה החלשה יותר, אותה דמות שאין לה את כל הכוחות החזקים.
בכיתה שלי אני רואה מידי יום את כל אלו השקופים, אלו שחוששים להצביע, כי יש חזקים מהם, כי אולי הם יטעו ויקבלו מילה שלילית. אותם שמעדיפים להימנע מקשר עין עם המורה כדי שלא 'יתקילו' אותם בשאלה. כמו אותו יצור בסרט המצויר הנמנע מלפגוש ביצור הגדול והאכזרי שמחפש אותו.
אבל בסרטים הסוף תמיד טוב. החלש והנמנע בסוף יוצא הגיבור. איך זה קורה?
בתחילה חשבתי שהחלש הוא הערמומי והחזק טיפש. אבל כשבגרתי הבנתי שהחלש הוא היצירתי, והחזק, חזק במימד אחד. מקובל במוח שלנו להילחם באותו מימד (כוח, שכל, רגש, מהירות תגובה) אבל כשאתה נמצא ללא כוחות שווים, עליך להפעיל את הכוח היצירתי בכדי להגיע אל המטרה שהצבת לעצמך. העורמה היא אותו כוח שמוביל ליצירה, רק באופן חיובי.
הכוחות הבאים לידי ביטוי במסע החיים אינם חד-ממדיים, לא בוחנים רק ריצה. במהלך החיים אנו מביאים לידי ביטוי כוחות רבים ומגוונים הקיימים במקביל. ולכל אחד מאתנו יש כמה פרמטרים שהוא טוב בהם וכמה שהוא חלש בהם, אך הוא יכול לנצל את הכוחות החזקים שלו ולהעצים אותם כדי להגיע ליעד וגם לפעמים לנצל את הכוחות החלשים שבו (כמו לסחוט רגשות).
הדרך הזו הזכירה לי את הסיפור על אלכסנדר מוקדון (בבלי תמיד לב ועוד מקבילות) ולהלן מאתר ספר האגדה
הִגִּיעַ לְקַרְטָגָנֵי, מְדִינָה שֶׁכֻּלָּהּ נָשִׁים.
בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן מִלְחָמָה.
אָמְרוּ לוֹ: אִם תַּהֲרֹג אוֹתָנוּ – יֹאמְרוּ: נָשִׁים הָרַג; וְאִם נַהֲרֹג אוֹתְךָ –יֹאמְרוּ: מֶלֶךְ שֶׁהֲרָגוּהוּ נָשִׁים.
אָמַר לָהֶן: הָבִיאוּ לִי לֶחֶם.
הוֹצִיאוּ לוֹ לֶחֶם שֶׁל זָהָב וְתַפּוּחִים וְרִמּוֹנִים שֶׁל זָהָב עַל שֻׁלְחָן שֶׁל זָהָב.
אָמַר לָהֶן: וְכִי אוֹכְלִין זָהָב בִּמְדִינַתְכֶן?
אָמְרוּ לוֹ: אִם לֶחֶם הָיִיתָ מְבַקֵּשׁ, לֹא הָיָה לְךָ לֶחֶם בִּמְקוֹמְךָ, שֶׁעָמַדְתָּ וּבָאתָ לְכָאן?
כְּשֶׁיָּצָא מִשָּׁם כָּתַב עַל שַׁעַר הַמְּדִינָה: אֲנִי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן שׁוֹטֶה הָיִיתִי, עַד שֶׁבָּאתִי לִמְדִינַת קַרְטָגָנֵי וְלָמַדְתִּי עֵצָה מִנָּשִׁים.
מה רצו הנשים לעשות? בעזרת החוכמה הפשוטה שלהן - אפיית הלחם (אחת מהמלאכות הנשיות יותר) – ללחום. הן מבינות בדיוק את נקודת הכשל של הכיבוש חסר המעצורים. והן אלו שבסוף כבשו את ליבו של אלכסנדר והאירו את עיניו בעיוורונו.
גם כאן החלש, לא בא להילחם באותו מימד כוחני, אלא במימד אחד- התבונה והכוח הפשוט שלו בכיבוש החומר הפשוט של החיטה לתוצר שקשה לעמוד בפניו.
בכיתה שההצלחה שנמדדת בה היא בדרך כלל חד-ממדית סביב השכל, צריך למצוא את הדרך להגיע לכוחות החבויים שיש לרוב התלמידים. לרתום אותם ליעדים נוספים, ולהראות להם שהם מסוגלים.
כדי לחזק את הכוחות הללו אצל התלמידים, אנו צריכים קודם כל צריך לחפש בתוכנו איך אנו היינו מתמודדים אם היה חסר לנו את המימד שאנו מבקשים לעבוד איתו, ומתוך החשיבה שלנו על עצמינו נוכל למצוא כיוונים לפתיחת מימדים נוספים אצל תלמידינו.
תגובה
הדפסה
שיתוף