הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהבמאמר זה ישנה הצעה להתבוננות בהוראה מתוך מבט שלם של חיבור בין גוף- נפש ורוח הן בהכנת השיעורים והן במבט רפלקטיבי, על מנת ליצור חוויה שלמה ורבת מימדים, עבור הלומד ועבור המלמד.
"האדם השלם" בשיעור
שרית שוסהיים
בבואי להכין שיעור עולות כל פעם מחדש שאלות רבות. מהו המירקם הנכון שייצר מרחב של זמן, שיהיו בו מרכיבים אשר יביאו ללמידה אמתית, להתעוררות, לבניית תהליך למידה כתתי ואישי, לסקרנות חיה ולהפנמה.
כשמורה חווה שיעור טוב (זה קורה) ושואל את עצמו בדיעבד: מה היה בשיעור הזה, שהפך אותו ל"בעל חיים", לחוויה טובה של למידה והתקדמות, לכך שבסופו התלמידים ואני נשארנו עם טעם של עוד, עם שקט של הבנה ושל משמעות , שראיתי בעיני התלמידים שקרה משהו טוב, שהיתה פה איזו הבנה חדשה, שהיה מפגש פנימי עם תוכן או עם רוח?
הרפקלציה הזו חשובה ומרתקת. יש הרבה שעורים טובים ויש הרבה תשובות לשאלה הזו.
כשמורה מתחיל את הכשרתו פוגש הוא את דפי הכנת השיעור לסוגיהם , שיעזרו לו למקם את מטרותיו, את לוח הזמנים, את מראה הלוח, מקורות המידע שלו ועוד. ואכן, יש ברישום זה חשיבות רבה מאד ואפשרות למפות את מה שעתיד להיות בשיעור ולעורר את המורה לחשיבה מוקדמת על כל ההיבטים שיעלו בו ועל התהליך שברצונו להביא לידי התרחשות.
והנה, מוצאים אנו לא פעם רתיעה והסתייגות של מורים מ"דפים" אלה, שהם מוצאים אותם מנוכרים, לא מספיק משקפים ולא מסייעים להם לממש את רצונם להביא תוצר שהיו חפצים בו. ולא תמיד הם יודעים לומר לעצמם מה בעצם חסר.
באחד ממפגשי ההדרכה צפינו במורה מתחילה מוכשרת וכנה. בשלב מסויים של השיעור הרגשנו נפילת מתח ותחושה של אפיסת כוחות מסויימת. אלה היו שניות בודדות אך ניתן היה לחוש בהן.
בזמן המשוב שאלתי אותה על אותם רגעים – מה קרה שם? מה קרה אצלך שם? והיא ענתה בפשטות:" היה לי כל כך משעמם. אני פשוט שעממתי אותם ואת עצמי שהלכתי למות.."
זה היה רגע מיוחד מאוד. הוא היה מיוחד כיון שבמציאות היא שאלה שאלות טובות, התלמידות הצביעו וענו, והרכבת כביכול נסעה היטב על פני המסילה...
באותו מפגש יקר ביררנו ביחד מה היה באותם רגעים ובירור זה השאיר אותי עם מחשבות .
נראה שמעבר לחלוקת הזמנים בשיעור וכל עשייה והפעלה לפי עניינה - של הוראה פרונטלית, עבודה אישית, פעילות יצירתית וגוונים נוספים, ברצוני לגעת בעוד מימד שחשוב לי שיהיה בשיעורים שלי, מימד שחשוב לי שיהיה במקביל בתוך השיעור ואשר אינו בא בסתירה לכלים הפדגוגיים החשובים אך תשומת לב אליו הכרחית בעיני, לפחות לחלק מן המורים.
לצורך כך אשתמש במושגים המוכרים לנו מתחומים אחרים, מתחומי הרוח, והרפואה ההוליסטית:
גוף – תחום הידע. עלי ללמוד את היצירה, התקופה, האישיות, הפרק או כל יחידת ידע אחרת שארצה ללמד בשיעור. הגוף הזה צריך שיהיו לו עושר, חיות, מקצועיות וגבולות ברורים לי. שאבין אותו. שאכיר אותו. שאדע למה אני מביאה אותו – מה המטרות שלי. מה אני רוצה שתלמידי יידעו. מה אני רוצה לדעת עליו. מה מעניין פה? הכנה ולמוד במטרה שרמת התוכן תהיה נהירה לי עד כמה שאוכל. הכנת השיעור ברמה הזו היא הבסיס החשוב והגוף שיישא את כל הרבדים הנוספים.
נפש – חיבור לחיים מתוך הרגשות השונים. היכן זה קשור לתכנים שאפשר ליישמם מתוך החיים עצמם. היכן המושגים הללו פוגשים את החיים? כיצד מחברים זאת לרובד של חוויה ורגש. כיצד התלמיד חווה חיבור לדברים שהוא מכיר מתוכו או מהעולם. במה זה קשור אליו?
רוח – חיפוש אחר משמעות עמוקה, עד לכדי רוחנית.
תלמיד וגם מורה רוצה לעסוק ולפגוש בדברים שחשובים לו לחיים ברובד העמוק שלהם.
הדבר נכון לכל גיל. גם סטודנט שבא לקורס רק כי הוא זקוק לשעות הלימוד לקבלת תואר נושא בחובו בקשה עמוקה לחוות למידה משמעותית ונוגעת . חוויה קיומית אשר תפגוש אותו ברבדים של משמעות. "האדם מחפש משמעות"...
הדברים לא תמיד צריכים להיות מדוברים או נוכחים באופן בולט ואף לעיתים בכלל לא. אבל המורה עצמו על ידי שהוא מנכיח בתוכו את התכנים הללו , חי את שאלת משמעות הדברים שנוגעים בו גם ברבדים עמוקים, מביא זאת עימו לשיעור .
מורה הבוחר להתבונן בהוראתו מתוך ראיה זו, יוכל להבחין כי ברוב המקרים נדרשת סבלנות ומוכנות לתהליך ארוך. לא תמיד מתאפשרת חוויה שלמה כזו ביחידת שיעור אחת. לפעמים בניית ה"גוף" אורכת תקופה ארוכה יותר . באותו זמן המורה עצמו נושא בתוכו את משמעות עשייתו, את החוויה הקיומית, את השאלות המשמעותיות שמניעות אותו בהוראתו והן הנותנות לו כח ומשמעות פנימית לדרך.
לעתים יגלה המורה שעצם פעילותו מניחה במרחב את המשמעות, גם מבלי שנאמר על כך דבר.
כפי שבחיים עצמם האדם חי בתוך שלושת המעגלים הללו וביחסים ביניהם, כך גם ניתן להתייחס אל השיעור כאל עולם קטן המבקש התייחסות לרבדים אלה.
הבאתם מביאה תחושה של חיות, התקדמות, סקרנות, חיבור וצמיחה, ויכולה להתחבר לחיי האדם עצמו המורכב מחלקים אלה.
הדפסה
שיתוף