לימוד משמעותי

ראיון עם אריאל בן משה מייסדת ומנהלת בית המדרש 'טל תורה' על משמעות לימוד התורה עבורה

מהו לימוד תורה בשבילך?
התורה היא סיפור של התגלות המודעות. הדמויות בסיפורי בראשית החל מאדם הראשון שואלים את עצמם באינספור דרכים – איך חיים את החיים מתוך דעה, מתוך כוונה, מתוך קשר עם בורא עולם. המצוות שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל מטרתן לעזור לנו לחיות בצוותא עם בורא עולם. מתוך תפיסה זו כשאני מלמדת אני מנסה לעזור לתלמיד שלי לצאת למסע של גילוי עצמי. אני מאמינה שבכל סיפור בתורה ובכל מצווה טמון חלק מהסיפור האישי שלי. המפגש עם כל פסוק יש בו את הפוטנציאל ליצור מצב לו אני קוראת - התחדשות של הנשמה. כוונתי לרגע בו יש משהו אינטימי, סוג של חיבור פנימי. עבורי, אחד הסימנים שמתרחש רגע כזה היא התחושה שנוגעים במשהו נצחי. נצחיות פירושה שאני נוגע במשהו שמצד אחד העסיק את אבות אבותי וביחד עם זה גם נוגע בי ובחיים שלי ברבדים העמוקים שלהם. מבחינה רגשית רגע כזה נחווה הרבה פעמים כרגע של שיבה הביתה.

אני משלבת את הרקע שלי כפסיכולוגית בהוראה. בקליניקה אני עובדת הרבה לעזור לאנשים להתחבר לנקודות עמוקות בתוך עצמם. ביחד עם זה יש משהו מיוחד בלעזור לאדם להתחבר לעצמו יותר לעומק דרך המפגש שלו עם התורה. יש הרבה פעמים משהו מרגש כשאדם מרגיש שהתורה שרה את שיר חייו. הוא בעצם מגלה שהתורה נוגעת בחלק מסיפור חייו. זהו רגע של יצירת קשר עם התורה, קשר שלא ניתן אחר כך להתרה.

אריאל עומדת בראש בית מדרש טל תורה הכולל לימוד סביב זמנים משמעותיים במעגל החיים. אריאל מלמדת תלמידים מגיל 10 ועד גיל 90. היא מדברת באותה התלהבות על התהליך המשמעותי שהיא רואה לנגד עיניה בלימוד עם נערה בת 12 לקראת בת המצוה כפי שהיא חווה עם הנשים בסדנה שהיא מלמדת על משמעות ומעברים בגיל המעבר.

מה את רוצה שיתחולל בלומדים שלך?
מה שאני מבקשת עבור כל תלמיד, בכל גיל, מהמקום ממנו הוא מגיע, מהמקום בו הוא נמצא – הוא שירגיש שהתורה מדברת אליו, מאתגרת אותו ועוזרת לו לברר את הסוגיות העמוקות ביותר בהם הוא עסוק. הייתי רוצה שכל תלמיד ותלמידה יבינו שהתורה יכולה לדבר איתם בכל הרגעים המשמעותיים ביותר בחייהם. הרי התורה היא מה שעוזרת לנו לבנות בית נאמן בישראל ולגדל את ילדנו. היא גם מלווה אותנו במשא ומתן פיננסי ובחיי אישות. הכלים הרגשיים, החשיבתיים והתובנות שנרכשים במהלך של לימוד תורה נכון, הם רלוונטים ואף חיוניים, לכל תחומי החיים.

אני לא חושבת שזה במקרה שטל תורה מתמקד בלימוד סביב מעגל החיים. רגעים כמו בר מצוה, או נישואין והריון, הם רגעים של טרנספורמציה. רגעים אלו הינם רגעים שבאופן טבעי מעוררים אצלנו תשוקה והשתוקקות לקב"ה. מעברי מעגל החיים הינם זמנים של תשוקה גדולה לגאולה פנימית.

הייתי רוצה להביא דוגמא לכך בו דוקא דרך לימוד שנראה לכאורה טכני, יכול להתחולל שינוי פנימי ונשמתי עמוק דרך הלימוד.
בטל תורה אני מלמדת, בין השאר, בנות מצוה טעמי המקרא. לעיתים אני מרגישה שיש משהו בסיסי שנרכש דווקא בתהליך זה, בשונה משיעורים בהם אנו לומדים את "תוכן" המילים.

אני כל כך אוהבת את הרגעים בהם אני יושבת עם תלמידות בנות 11 והן עסוקות בללמוד איך להגות את המילים נכון.
ברגעים אלו אני נזכרת במדרש שאומר שהקב"ה ברא את העולם באמצעות אותיות הא"ב, באמצעות המהות של כל אות ואות. אם נתייחס למדרש זה ברצינות לרגע, אז החוויה של הגייה מדוייקת של האותיות והמילים והרגע בו התלמיד מרגיש בנוח עם הקריאה, יקבלו משמעות נוספת. אם מהות האותיות היא מה שהביא לבריאת העולם, אז ביטוי המילים בצורה נכונה על ידי כל לומד ולומדת הוא רגע של בריאה. כדרכם של תהליכי בריאה, זהו רגע שמגיעים אליו דרך לא מעט עמל.

כשאני מלמדת את תוכן הפסוקים, ההשתהות על כל אות ואות גם באה לידי ביטוי. אני אוהבת למשל, איך הדיון על אות "ו" מסויימת מבהירה שיש משהו חיוני וקריטי, בכל אות ואות. האות "ו" יכולה להעיד על חיבור, שלעיתים הוא חיבור מפתיע בין שני רעיונות.
כשאני מלמדת אני בוודאי נהנית להתבונן בפסוק בודד ולראות איך הוא משקף עולם שלם של מחשבה. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". פסוק זה, כמעט דרך כל מילה ומילה, כולל דינמיקה שלמה של ערכים ורעיונות!

בשלב בו אנו מגיעים לפרשנות אני מרגישה שיש העמקה נוספת של הדיון. בתחילת הדרך כל תלמיד מתחיל מהמקום בו הוא נמצא, עם השאלות שלו. בהמשך התהליך אני מתרגשת מהרגע בו התלמידים שלי אומרים "היתה לי אותה שאלה כמו לרש"י!". יש בגילוי זה משהו מלהיב. לאחר מכן התלמיד יצליח לעקוב אחר הקושיה והדיון של הרמב"ן, לראות את העומק הרגשי שבמדרש, ולמצוא ישוב הדעת עם תירוץ חסידי מדוייק. זהו הרגע עליו אני מדברת כשאני אומרת שהתורה היא התחדשות של הנשמה, רגע של חזרה הביתה. זהו רגע של גאולה אישית. זהו רגע של חיבור, רגע בו מרגישים שאני משתקף בתוך התורה והתורה משתקפת בי. אחרי רגע כזה יש לאדם יותר חירות, יותר בחירה. מנקודת מבט פסיכולוגית אני מסתכלת על זה כרגע משחרר. כמורה אני שואפת לעזור לתלמידים להגיע למקום פנימי בו הם לא מרגישים שהם והתורה הם שני קווים מקבילים. אני רוצה שהם יראו שהשאלות שמעסיקות אותם הטרידו גם את אבות אבותיהם. בצורה אחרת, בלבוש אחר, אבל אותן שאלות.

דרך תהליך זה של חיבור בין הלומד לבין הטקסט, לא רק שאדם רואה שהתורה מתייחסת לשאלותיו, הוא גם נהיה שותף לשיח שהחזיק את עם ישראל מדוד לדור. כשהוא מבין לעומק על מה דיברו רש"י ותוספות, הוא גם מתחיל לראות את עצמו כבעל יכולת להיות שותף להמשיך את השיח הזה. דרך החיבור לתורה הלומד נהיה שותף לעם ישראל בצורה חדשה, שנותנת גם לו וגם לעם ישראל כוחות חדשים.

היכן את חווה את התורה כתורת חיים?
כלל נקוט בידי שככל שמפגש עם התורה עמוק יותר כך גדל הכבוד וההערכה לתורה. דבר זה נכון בכל גיל, בין אם גבר או אישה, חילוני או דתי.
הביטוי שאני משתמשת בו – מפגש עמוק – כולל כמה מרכיבים.
התורה שבעל פה הינה בעצם חתירה אינסופית לאמת. להבנה אמיתית, להגדרות מדוייקות, למסרים מורכבים אך בהירים. מפגש עמוק עם תנאים ואמוראים למשל, שמלבנים סוגיות עד תומן יכול לעורר הערכה אם רואים שמה שעומד בראש מעייניהם הוא החיפוש אחר האמת האלוקית.
מרכיב נוסף בלימוד תורה שנוגע בי ובתלמידים שלי הוא החכמה העמוקה ותובנות החיים שהתורה מעניקה לנו.
יש גם משהו בלימוד תורה שהעיקר בו הוא האווירה. לימוד תורה אמיתי הינו אווירה שעוטפת אותך. מדובר באווירה שיש בה עונג. אווירה זו מעוררת בנו השראה וכוחות להיות ולחיות בחיינו את כל מה שהקב"ה רוצה שנהיה. להביא לעולם את הטוב שיש בתוכנו. להביא את זה לתוך העולם.
ה'אש קודש' כותב שהתורה היא לבוש לנוכחות של הקב"ה. כאשר לומדים מתוך תודעה כזו משהו באווירה משתנה.
לימוד התורה בונה אנשים, הוא בונה משפחות, והוא בונה את העם. והבנייה מתרחשת בסדר הזה.

כיצד אפשר להגיע ללימוד משמעותי?
זו אינה טכניקה.
מבחינתי הכל מתחיל ונשען על אהבה. אהבה של התורה. זה אחד הדברים הראשונים שאני בודקת בראיון של מורה חדש - מה יש בעיניים של המורה. האם יש בעיניים שלהם ניצוץ והאם מה שחשוב עבורם הוא לעורר את הניצוץ הזה בעיני התלמידים. האם הם מעוניינים לחולל התרחשות. מורה יכול ללמד אך ורק מתוך החוויה האותנטית שלו של אהבת תורה. תלמידים מרגישים האם המורה אוהב את התורה או לא.
יש פירוש מעניין של האברבנאל על המשנה הראשונה בפרקי אבות. "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע..." – מה מסר משה ליהושע? האברבנאל מסביר שמשה העביר ליהושע את החוויה של הר סיני. זה הדבר שאנו מעבירים מדור לדור – את החוויה. את התשוקה. זאת האחריות שאני מקבלת על עצמי כשאני מלמדת וזה מה שאני מצפה מהמורים שמלמדים בטל תורה.

ראיינה וערכה: נילי ארבל

הדפסה

שיתוף