עין רואה

תלמיד, כמו כל אדם, רוצה להיות נראה. שיבינו אותו, שיקשיבו לו ושיראו אותו. עלינו כמורים לדעת מה קורה לתלמידנו, ולנסות מתוך עמדה מסתקרנת, להבין כיצד הם חווים את האירועים, את האנשים. כיצד הם מפרשים את העולם.

בתקופה זו של השנה, בין פסח לשבועות יש הנוהגים לקרא בפרקי אבות, בהם משוקעות הנהגות טובות, מחשבות, הגיגים והמלצות לחיים.

בפרק ב משנה א כתוב:

" ...הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת , וכל מעשיך בספר נכתבים".

יש שיראו במשנה זו, את העין המבקרת ורושמת את מעשיך באופן מעורר חרדה, ושחרדה זו מעוררת את יראת החטא.

אני רוצה להציע קריאה שונה-

יש מעלינו עין רואה ואוזן שומעת ומעשינו בספר נכתבים, כי מעשינו יקרים, כי תפילותינו נשמעות, כי דברינו עושים רושם בעולם ואינם נעלמים בתוהו.

הנחת היסוד של דבריי היא כי האדם טוב מיסודו. קשיים ופיתולים, תסכולים ומשברים, המלווים בתחושה כי האדם בודד בעולם, לא נראה, לא נשמע ולא מורגש הם אלו המביאים לידי חטא, לידי עבירה, לידי התנהגות שאינה תואמת את טובו .  בזמן שהאדם חש כי מישהו אוסף את מעשיו, מתבונן בו בעין טובה, בעניין, שומע את דבריו, מאזין לתפילתו, הוא יכול לנהוג בחן, בחסד ואף ברחמים, הוא יכול לממש את מי שהוא, להביא את האדם שבו לדרגות גבוהות, כאלו הראויות למי שנברא בצלם.

ומתוך כך אני מאמינה, כי כל אדם צריך שתהיה לו עין רואה, ואוזן שומעת, ומישהו שירשום את מעשיו. דמות מיטיבה, שתראה אותו, שתקשיב לו , שתרשום אותו על לוח ליבה.

עין רואה - שתביט בו, ותדע מה עובר עליו. אוזן שתשמע מה שיש לו לומר. אדם שירשום  את מעשיו. כי הוא יקר לו. כמו אם אוהבת הרושמת בפנקס קטן את דברי בנה הקטן .  

דומה, כי מי שיש לו מתת זו, שהוא חווה את עצמו יקר למישהו, שבהרימו את ראשו הוא פוגש מבט אוהב, פוגש אוזן קשבת, וחווה את מעשיו כחשובים, אין הוא בא לידי עבירה.

מתוך כך אני מבקשת לבוא אל הכיתה, ולומר כי גם התלמיד צריך שידע 'כי עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים'. ומי שממלא פונקציה זו הוא המורה בכיתה.

מהי עבירה, בהקשר החינוכי, לימודי? דוגמאות רבות לכך כמו : ילד שאינו פנוי ללמידה, ילד שאינו קשוב, ילד שמפריע במעשיו, וכן הלאה (ודאי כל מורה יכול להוסיף פה רשימה ארוכה של דוגמאות).

ילד באשר הוא מתפתח בתוך הקשר, בתוך סביבה. סביבה מיטיבה מהשלבים הראשונים, היא סביבה היודעת את צרכיו, שמעניקה לו קרקע טובה לצמוח בה, קרקע המכילה את המינרלים הדרושים להתפתחות תקינה, שמספקת מזון עשיר, שמספקת נוזלים. אך ילד זקוק ליותר מתנאים פיזיים,הוא זקוק לאדם בוגר שיאהב אותו, שיתפעל ממנו, שיראה אותו ויבין לצרכיו. כך שבהמשך חייו הוא יוכל להביא את עצמו וכישוריו לידי ביטוי. כדי שהוא יצליח בהמשך חייו להתמודד עם האתגרים שמציבים החיים בפניו. כדי שיוכל לשמוח על מתנת החיים, שיהיה עם תחושה שהוא בעל ערך, ורצון להיטיב ולהשפיע בעולם.

תלמיד מגיע מהבית  לבית הספר, וגם שם הוא מחפש את המבט המבין, את המבט המגדל.

לראות את הילד מבעד לתלמיד

מה פירוש להיות עין רואה?

לראות את הזולת, את התלמיד, את הילד, את החבר אין פירושו להיות נחמד תמיד, מסכים עם נקודת מבטו בכל מקרה, ובכל זמן.

גם אין פירוש הדבר, לשים עצמנו בנעליו של הזולת, ולספר לו מה אנחנו היינו חשים, או עושים  לו אנחנו במקומו.

לראות אותו, פירושו לדעת מה קורה לו, ולנסות מתוך עמדה מסתקרנת, להבין כיצד הוא חווה את האירועים, את האנשים. כיצד הוא מפרש את העולם. ראיה, המנסה ללמוד את נקודת מבטו של  הזולת , של הילד, זהו ניסיון להבין את אופן  החשיבה שלו, את האופן בו הוא חווה את העולם. את האופן בו הוא מפרש את העולם.

להיכנס עד כמה שניתן לנעליו של האחר.

עמדה סקרנית, לא מבינה מיד, אלא לומדת את האחר, שואלת, תוהה.

כאשר מבט זה חסר, עוטה התלמיד שריון המגן עליו. הוא כבה, או מתגלה לנו בשיא חולשתו.

יש ילד -שיעטה שריון חזק, שהלובש אותו מתיימר לומר, אני לא צריך טובות, לא צריך עזרה, לא צריך אף אחד. די לי בעצמי. לפעמים גם בצורה מעודנת יותר, המשדרת לצופה מהצד, הכל בסדר, אני ממש עצמאי.

יש ילד- שיראה לנו כבוי, שאינו מתעניין במתרחש סביבו, שאינו מקיים יחסי חברה תקינים.

יש ילד- שיפריע, או יתחלה, כמו לומר לנו , הי , אתם לא רואים אותי בכלל, אני צריך לצעוק כדי שתראו אותי.

לא כל הילדים שווים. יש ילד  שזכה למתת שמיים, ומזגו נח לבריות, וההורים להם זכה, היו שם בשבילו, התפעלו ונתנו לו סביבת חיים טובה. אחר- נולד עם פוטנציאל טוב, אך הוריו לא היו שם מסיבות שונות, אם בשל אסון, אם בשל מלחמת הקיום. אם בשל עומס רגשי או עומס אחר. בין כך ובין כך הוא זקוק למבט הטוב.

ויש גם ילד זה, שהסביבה המיטיבה עמדה לרשותו, אך מזגו היה פחות נח, הוא נולד  עם קושי אורגני, עם קשיי קשב וריכוז, עם רמת חרדות גבוהה, עם כאבים ומחלות שונות. גם הוא , הללו זקוקים למבט טוב, שיבין את מקור הקושי  אותו הוא מביא לכיתה. ילד זה אולי זקוק למבט המצמיח אף יותר.

מורה עם עיניים טובות – ישים ליבו לכך שילד עצוב, וינסה לברר מה גרם לו לכך . תלמיד שרב עם חבר בהפסקה, ילד שהוריו כעסו עליו בבוקר, ילד שדואג מאד כי אחיו יצא למבצע מסוכן, ילד שחברים הוציאו אותו בקבוצת הוואטסאפ, תלמיד עם הפרעת קשב, ילד שסובל מחרדה חברתית  ועוד. כל אחד מילדים אלו לא פנוי ללמידה והוא מחפש את העין הטובה, את האוזן הקשבת, את הלב שירשום את מעשיו בתוכו. תלמיד שזוכה למבט , להתפעלות ממעשיו, ימצא את הדרך להתלהב ממעשיו, ולהתלהב בעקבות זאת מהחיים בכלל.

תלמיד הזוכה לאוזן קשבת, ולתחושה כי הוא מובן, כי דבריו חשובים, כי קולו טוב שישמע יוכל להאמין בעצמו, וביכולת שלו ליצור.

גם בתחום הלמידה הדברים אמורים,

חברתי אילנה בלידשטיין ז"ל הייתה עם עין רואה, אוזן שומעת ולב רושם. כך היה בשעה שבדקה מבחן בתורה, ובשאלה שדרשה התייחסות לדברי רש"י , על מהו צוהר, רשמה התלמידה 11 חלונות. אילנה לא פסלה את התשובה בעט אדום, אלא ניסתה לחשוב מה נכתב כאן .

ואז הבינה, התלמידה אכן למדה, וקראה את רש"י שכתב "י"א חלונות. מה שלא הבינה התלמידה הוא כי י"א הם ראשי תיבות ליש אומרים, ולא ציון מספר. זוהי עין רואה, שמגדלת, שמוליכה קדימה, שלא מביאה לידי עבירה.

בבית הספר בו חינכתי היו מחנכים שבמסיבת הסיום  נתנו  ספר אישי לכל תלמידה, או הקדישו שיר אישי לכל אחת, הם ישבו וחשבו מה מתאים לה, מה ישקף את האופן בו ראינו אותה. הם היו עבורה עין רואה ואוזן שומעת, וביטאו זו במתת שהעניקו לה בסיום תקופת לימודיה בבית הספר.

התעודות שבפתח אף הן הזדמנות, לתת לתלמיד חוויית נראות. יכולת לנסח לתלמיד הערה, שרואה הן את הישגיו, הן את הדרך בה למד, הן את התנאים שהובילו אותו לשם.

תעודה שמשקפת נכונה את הילד, גם אם ההצלחות שלו לא היו גבוהות, אך ישנה שם הבנה למה שהוביל לכך, מגדלת יותר מתעודה שבה הציונים משקפים את הרצון לא לתסכל את הילד.

הניראות, הנובעת מתוך רצון להיטיב, מתוך לב פתוח היא זו המגדלת .

חוויית הניראות מאפשרת לתלמיד לגעת בעצמו, ומתוך כך לשאוף לחזק את הטוב שבו, ולתקן את הדרוש תיקון.

תגובה

הדפסה

שיתוף