הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהחג הסוכות הזמין אותי למחשבה חדשה על התחושה שלנו ושל התלמידים שלנו בכיתה, המקום שלנו ושלהם. האם אנחנו משותפים בתחושת ביתיות בכיתה או שמא אנחנו אורחים..
בתלמוד מופיעה מחלוקת תנאים שעוסקת בטעם שאנו יושבים בסוכה, ר' אליעזר אומר-זכר לענני הכבוד, ואילו ר' עקיבא אומר שהסיבה היא זכר לסוכות שבנו בנ"י במדבר . (סוכה י"א.)
רש"י על הפס' "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" מבאר את המילה בסוכות – ענני כבוד . כדרך זו פסק גם הטור והשו"ע שסיבת ישיבתנו בסוכה היא זכר לענני הכבוד שה' הושיב את בנ"י בהוציאו אותם מארץ מצרים.
ניתן לומר שמחלוקת התנאים בנויה על שתי גישות תשתיתיות באשר למהות הזיכרון במצוה זו. ר' אליעזר שהיה שמותי (נוטה אחר דעת בית שמאי) רואה את הצד השמיימי, כמוביל בתהליכי הגאולה והנס, ולכן רואה בענני הכבוד שחפפו על ישראל והגנו עליהם, את סיבת הישיבה בסוכה. ר' עקיבא לעומתו רואה דווקא את מעשי האדם המצטרפים להנהגה האלוקית, חידוש גדול יותר ודווקא אותו צריך לרומם. מי פעל עם אל יבואו ויטול שכרו.
שמא מחלוקת זו קשורה למחלוקת יסודית במסכת סוכה הדנה האם סוכה היא בנין ארעי או שמא היא מבנה קבע . נסו לחשוב מה ר' אליעזר יחשוב במחלוקת זו ומה ר' עקיבא.
לאור הגישה הטוענת שהסוכה היא למעשה זכר לענני הכבוד ובזוהר אף נקראת 'צילא דמהמנותא' הרי שהקב"ה מזמין אותנו לשבת אצלו בבית ואנו בבחינת אורחים אצל הקב"ה.
דא עקא שציור זה יוצר בעיה חמורה. בספר בן סירא ישנה רשימה של התנהגויות שאינן ראויות. הדברים מובאים במסכת בבא בתרא צ"ח סביב ההנחיה הממליצה לחתן שלא לדור בבית חמיו. וכך מובא בגמרא:
כתיב בספר בן סירא הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין
וקל [יותר]מסובין חתן הדר בבית חמיו ,וקל מחתן ,אורח מכניס אורח ,וקל מאורח, משיב דבר בטרם ישמע שנאמר (משלי י"ח-י"ג) 'משיב דבר בטרם ישמע , איוולת היא לו וכלמה: (בבא בתרא צ"ח:)
בלי להתייחס לכל המאמר, ברי הוא שאורח שמזמין אורח זהו מעשה מגונה מאד. כיצד זה אם כן שאנו, אורחים בסוכתו של ה', נכנסים לסוכה ומזמינים אורחים, הלא הם אושפיזין. 'עולו אושפיזין קדישין"
שמא תאמרו מה קושיא יש כאן ? הלא זה רק בכאילו, אענה לכם שאולי ענני הכבוד זה רק בכאילו ולאן נגיע ...
ברצוני להציע פיתרון לבעיה. כאשר בא לביתך חבר \ אורח , ושואל האם ניתן לקחת שתיה מהמקרר ? רוב האנשים יאמרו, בודאי תרגיש בבית. האורח לקח את הדברים ברצינות והחל פוסע לעבר חדר השינה שלכם... מייד יאמר בעל הבית 'לא התכוונתי שתרגיש בבית עד כדי כך.
בסוכה הדברים אינם כך. הקב"ה מזמין אותנו לסוכה ואומר לנו, אתם אורחים שלי תרגישו בבית. כאן אין כאילו והיות ואנו כרגע מרגישים בבית ולא אורחים מותר ואף מומלץ שנזמין אורחים יהיו אלה מלאכים או בני אדם ורק שיבואו
עד כאן בסוכה, ומה בכיתה? האם אנחנו אורחים? ומה עם התלמידים האם אנחנו נותנים להם תחושת אורחים או תחושת בית?
דווקא מהסוכה אני מרגיש שאפשר ללמוד את היחד המיוחד של תחושת ביתיות אמיתית. את היכולת להזמין אל תוך הבית שלנו פנימה אל תוך השיעור וההתרחשות הכיתתית את התלמידים ואת עצמנו. להיות יחד בהתרחשות. וכשנהיה יחד נאפשר גם לתלמידים שלנו להזמין את אורחיהם שאותם אנחנו לא בהכרח מכירים תמיד ונרחיב את כיתתנו וביתנו מבפנים ומבחוץ.
תגובה
הדפסה
שיתוף