שנינו יחד תחת מטריה אחת

גשם. מביא איתו מחשבות חדשות וישנות. מעורר את העולם, מתרדמת הקיץ החמה והיבשה ומביא איתו משב קריר ורענן. איך הגשם משפיע על הכיתה שלנו? ועל חיי בית הספר בכלל? מחשבות לימי הגשמים הקרבים..

זכורים לי ימי החורף כימים הקשים בבית הספר. כולם מגיעים עטופים במעיליהם מציצים מתוך צעיפים וכובעים. הדרך לבית הספר רצופה שלוליות ורוחות ואנחנו מגיעים לבית הספר עייפים וקפואים ממסע הדרך. ובבית הספר הכיתות קרירות או חמות מדי, המטריות מטפטפות והמעילים ספוגי המים שעונים על הכסאות.

חוויה זו של בית הספר בגשם מלווה אותי מילדותי, ואיתה מתדפקת תובנה רעננה שהגשם מביא איתו משהו אחר, מזמין אותנו למפגש רענן. מעבר למפגש הקר והמנוכר הזמנה לקשר. 

מדרש בבראשית רבה, מתייחס למעבר בין האד שהשקה את האדמה להשקיית העולם בגשם. המדרש מבקש לתת סיבות לכך שהגשם יורד מלמעלה:

מדרש רבה בראשית יג, ט

וכך היתה הארץ שותה מתחלה דכתיב ואד יעלה מן הארץ וחזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן רבי חנן דציפורי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר

מפני ד' דברים חזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן:

מפני בעלי זרוע

        ובשביל להדיח טללים הרעים

                  ושיהא הגבוה שותה כנמוך

                           ועוד שיהיו הכל תולין עיניהם כלפי מעלה

במדרש מופיעות ארבע סיבות.

ראשונה- מפני בעלי זרוע- המים מגיעים לכולם וצריכים להגיע לכולם במידה שווה.

שניה- בשביל להדיח טללים הרעים- הגשם מאפשר ניקיון וטיהור של האוויר מהטללים הרעים.

שלישית- שיהיה הגבוה שותה כנמוך- הגשם מגיע אל כל המקומות במידה שווה ללא הבדל גובה.

הסיבה האחרונה והרביעית- מתייחסת להזמנה של הגשם להרים את עינינו בתפילה.

הסיבות השונות במדרש מציירות מציאות בה הגשם מתקבל על ידי כולם, אין הבדלים במקבלים, כולם שווים בפני הגשם. לצד השוויון הגשם מנקה ומטהר את החלל שנמצא בין הדברים ובין האנשים, מסיר ומדיח את הטללים הרעים. אפשר להציע שמצב זה של ניקיון ושוויון אולי מאפשר את התפילה. האוויר הנקי והיחד שנוצר בקבלת הגשם המשותפת, מאפשרים את המציאות של מבט כלפי מעלה והתכוונות לתפילה. במישור הפיזי ובמישור הנפשי.

על פי הבנה זו של המדרש, הגשם מאפשר לנו את המפגש. מאפשר לנו את היחד בשוויון בקבלת הגשם ומזמין אותנו לתפילה כלפי מעלה. מחשבות אלה מתחברות לשיר שכתבה זלדה על הגשם:

כָּל טִפָּה וְטִפָּה

הִיא זִקָּה

בֵּינִי וּבֵין הַדְּבָרִים

זִקָּה

בֵּינִי וּבֵין הָעוֹלָם.

וְכַאֲשֶׁר הַלַּיְלָה

מַעֲלֶה אֶת הַתְּהוֹם

הַתְּהוֹם מַעֲלֶה

שָׂדוֹת וְגַנִּים

(זלדה)

הטיפות, הגשם הן הזיקה ביני לבין העולם. מאפשרות את המפגש ומזמינות את יצירת השדות והגנים.

המפגש המחודש עם הגשם יצר לי אפשרות להבנה ולתחושה שהגשם יכול להיכנס אל הכיתה איתנו יחד לא רק כמשבי רוח מקפיאים ומים מטפטפים מכל עבר, אלא כהזדמנות למפגש. כיכולת לראות כל טיפה וטיפה כחוויה משותפת של זיקה בינינו זה לזה וזיקה משותפת שלנו עם העולם. חוויית ילדותי הקרה מבעד לטיפות קיבלה התסכלות חיננית חדשה אפשרות לראות את הטיפות כיוצרות מעין מארג עדין של קשר בין כל העטופים בהן. 

הגשם מזמין אותנו לחוות יחד עם התלמידים את ההתרגשות מהעולם, לשאת עיניים בתפילה יחד ולהיפגש זה עם זה דרך הטיפות.

תגובה

הדפסה

שיתוף