משמעות בחינוך

מה גורם לפער בין המאמצים של המבוגרים להנחיל לילדים אושר בצורות שונות ובין זה שהשעמום הוא נחלת רבים מבני הנוער, שהסמים מתפשטים למחוזות רבים, שהשתייה עד שכרות נפוצה, שהאלימות מכה בחברה בצורות שונות, ושהבדידות מעציבה לב רבים?

"בגיל שלושים ואחת מצא עצמו אניהו מגשים כמעט את כל החלומות שחלמו בשבילו הקרובים לו : הוא הצליח לא פחות  משכולם קיוו שיצליח, אך עדיין נותר צנוע, עובדה שמילאה את אביו בגאווה. שלא לדבר על זה שהיה נשוי בדיוק כמו שהוריו ואשתו תמיד חלמו. ואפילו בריא , חוץ מהעניין הקטן הזה עם הטחורים . ובכל זאת לא היה אניהו מאושר- עובדה שגרמה לו  לא פעם לתחושת תסכול. אמו הרי , מילדות תמיד רצתה שיהיה מאושר"

כך פותח אתגר קרת את סיפורו 'אניהו'. אך אניהו אינו רק דמות מסיפור, הוא אנשים רבים המסתובבים בקרבינו, תלמידים רבים הלומדים בבית ספרנו, ילדים רבים הגדלים בביתנו, ואנחנו ההורים, עושים כל מאמץ הרי שיהיו מאושרים. מה גורם לפער זה? בין המאמצים של המבוגרים להנחיל לילדים אושר בצורות שונות ( בתי ספר טובים, חוגים רבים, משחקים משוכללים, מחשבים, טלוויזיה רבת ערוצים, נסיעות מרגשות, מגמות מגוונות ועוד) ובין זה שהשעמום הוא נחלת רבים מבני הנוער, שהסמים מתפשטים למחוזות רבים, שהשתייה עד שכרות נפוצה, שהאלימות מכה בחברה בצורות שונות, ושהבדידות מעציבה לב רבים? 

אולי כי מה שחסר להם אינו עוד פיסות של אושר, או של מעוררי אושר. אלא משהו אחר. אחר בכיוון שלו. אחר במהותו . אולי הם מבקשים תכלית לכל העושר והאושר הללו. מטרה למכלול זה הקרוי חיים.

יעידו על כך דווקא אותם בני נוער, הנעורים משעמום כאשר הם מוצאים מטרה.  אם זה כאשר מקום התנדבות מעיר בהם את הרצון לתת, שפניהם אל האחר, שליבם פתוח אל מצוקת הזולת ואזנם כרויה לכאב סביבם. או אז פתאום הם משקיעים ממרצם, מזמנם ומאונם כדי לסייע ליזום, לעזור. כל מי שיגיע בימות הקיץ לישובים ימצא קייטנות לבעלי צרכים מיוחדים פרי עמלם של הנוער.

 ואם בלימוד, רוחם מתעוררת אל משהו גבוה מהם, והם נישאים על גבי תפילה ולימוד תורה אל מחוזות הרוח. או אז הם יכולים להסתפק בפחות שעות שינה, ומוכנים לוותר על תענוגות העולם, בלא שהם חשים כל הקרבה.

גם מטרות ספורט כמו רצון אישי להיות חלק מקבוצת כדורסל, ואז גם קשיי המסגרת, המשמעת, הלימודים המשמימים מקבלים משמעות, בדרך אל המטרה.

ועוד ארוכה הרשימה של אותם דברים הפותחים את הלב, מעירים את הרוח, את הרצון ומפיגים את השעמום.

מה נוכל אנו המחנכים לעשות על מנת לעזור להם בכך? מה תפקידנו החינוכי לאור המציאות המשתנה תדיר?

בעידן בו אנו חיים, קמו וניצבו סימני שאלה על רעיונות רבים שנחשבו לאקסיומות בעבר.  בני הנוער עומדים ושואלים 'למה?' אין הנוער מוכן לקבל דברים כמובנים מאליהם. הם שואלים, וחוקרים, ומבקשים מענה עמוק להלכי הנפש  שלהם. הם מבקשים באופן נוקב משמעות.

הדיבור על ערכים במערכת החינוך נפוץ, וערכים הם רבים, עזרה לזולת, כבוד, הצטיינות, מדינה, משפחה ועוד ועוד. אך ערכים אינם מספקים, השאלה העמוקה יותר מבקשת לדעת בשביל מה? הילדים מפעילים את חוש הביקורת שלהם, ומבקשים להבין לעומק, ואין הם מוכנים לוותר, הם דורשים בדרכים שונות לראות את המבוגר מהווה דוגמא אישית לאותם דברים אליהם הוא מחנך.

דומני שלחינוך היום נדרשות שתי רגליים,  בחירה מתוך חירות מחד ואחריות מאידך. ויקטור פראנקל, אמר זאת יפה, בהצעתו, שכנגד פסל החירות בניו יורק, יש לבנות בארה"ב את פסל האחריות בחוף המערבי.

החירות היום היא נתון, האדם חופשי לבחור את חייו, את עיסוקו, את מקום מגוריו, את בן/ בת זוגו ועד הרבה דברים שונים שבעבר נקבעו לו. המסורת אינה עוברת מדור לדור באותו אופן. הפחד מעונש או נידוי כמעט ולא קיים בלב האנשים בחברה המודרנית. המצפון הפנימי הוא המצפן, האם אנו כמחנכים מסייעים לתלמידנו לפתח את יכולת ההאזנה למצפן הפנימי? האם אנו יוצרים עבורם הזדמנויות בחירה אמתיות? האם מלמדים אותם במערכת החינוך איך לבחור? ומה משמעות כל בחירה שלהם? האם אנו מקנים להם את הידיעה כי כל בחירה תובעת מחיר, אך שהיא מדוייקת, ימצאו הכוחות לשלמו? האם  הם מבינים, כי כל בחירה היא גם ויתור?

האם שואלים אנו אותם מידי פעם מה המחירים שהם מוכנים לשלם כדי לממש את הבחירות שלהם?

האם אנו מחנכים אותם לאחריות? האם אנו מלמדים אותם להתבונן על העולם כהמשך למי שהם, ולהבין מתוך כך שהם נתבעים לפעול בו. ומתוך כך ימצאו משמעות וערך? 

אין לי תשובות, אני בעיקר שואלת. עסוקה מאד בשאלות אלו, כיצד נביא את ילידנו, תלמידנו לבחור את חייהם מתוך אחריות לעצמם, למשפחתם, לחברה בה הם חיים? כיצד נוכל לפתח דור של אנשים שמוכנים להקשיב לאתגרי השעה, ולומר להם 'הנני'?

כיצד יתבטאו עקרונות אלו בתוכניות הלימודים?

אולי בצד זה עלינו לוותר על הרצון שיהיו מאושרים. כדי שיוכלו לגדול, ולהשתנות בעולם משתנה. להציע להם עבודה קשה, אך בעלת משמעות, עבודה לקראת מטרה שהיא בחירה פנימית שלהם.

זוכרת, שתלמיד תיאר באוזניי, את התכניות אותם רקמו לקראת מסיבת פורים. נדרשה לוגיסטיקה רבה, העמדת תאורה, הובלת אוכל ושתייה לאיזור עם קשיי נגישות, הצבת הגברה ומוסיקה. לאחר מכן סיפר כי היה מצויין.

לא חשתי כי הוא עייף מהמשימות הרבות שנדרשו למסיבה זו, לא הוא ולא חבריו. תהיתי, איפה כוחות אלו באים לידי ביטוי בין כותלי בית הספר? הייתה זו שאלה כואבת, היות והתשובה היא כוחות אלו לא מתבטאים בבית הספר.

הם בחרו את המטרה, והוציאו את המבוגרים מהמשחק. הבה נחזור להיות רלוונטים, הבה נעזור לדור הצעיר להביא את הכוחות של כל אחד מהם לידי ביטוי. הבה נמצא את הדרך לפתח כלים שיחנכו לבחירה מתוך חירות לצד אחריות. לא נפחד להציע להם מתחים רוחניים, לבטים פנימיים.

"ההכרח לבחור בענייני משמעות, ערכים ועדיפויות גורם למתחים, אולם אלו מתחים בריאים. מתחים רוחניים הם מתחים בריאים. הם תוצאת מאמצינו להתמתח, להיהפך ממה  שהננו למה ששואפים אנו להיות. לפי פראנקל (ויקטור), להיות אנושי פירושו להימתח בין הקטבים של עצמיותינו העכשווית ובין מה שנועדנו להיות, להכיר בכך שאיננו חייבים להישאר כפי שהננו עתה, ושיכולים אנו תמיד להשתנות." (פאברי – המשמעות של חייך).

נציע להם לגדול לכיוון אליו הם יבחרו לגדול מתוך אחריות, משמעות ועמל.

תגובה

הדפסה

שיתוף