"וכל דבר שבעולם הוא תלוי בלב"

על הלב הפועם בכל שיעור

תלויים בלב

מה מקומו של הלב? מדרש מאוצר המדרשים מצייר בפנינו את היחס בין הלב לבין שאר הגוף- "אמר רב רמ"ח איברים יש באדם, לבו שקול כנגד כולם שנאמר וה' יראה ללבב". הלב שקול, כנגד שאר איברי הגוף. המדרש לומד זאת מכך שה' רואה ללבב. הקשר בין האדם לקב"ה הוא בין ליבו של האדם לקב"ה, שם ההתרחשות.

המשך המדרש מרחיב את הקשר בין הלב לבין אברי האדם השונים, ומעבר להיותם זה כנגד זה, טוען המדרש לדמיון בין המתרחש בלב למתרחש בשאר האיברים. כל דבר שמתרחש באיבר מאיברי הגוף גם הלב מדומה כשותף לו- "מה אדם רואה אף הלב רואה.. מה אדם שומע אף הלב שומע.. וכו'". המעשה, המחשבה והתחושה מתרחשים באברי האדם ובלב כאחד. הלב, לפי תובנה זו של המדרש, הוא מעין מראה בזעיר אנפין למתרחש בשאר הגוף.

התרחשות זו מקבלת מימד נוסף במשפט החותם את המדרש- "וכל דבר שבעולם הוא תלוי בלב, לכך כתב גם את כל העולם נתן בלבם". משפט זה מרחיב את ההתרחשויות שעסקנו בהן עד כה למחוזות נוספים- הלב אינו רק שותף פסיבי שמעיד על כל המתרחש בגוף; כל דבר תלוי בלב, הלב הוא הגורם המניע לכל הדברים. ולא רק דברי האדם הפרטי עומדים ותלויים בלב, אלא כל העולם. הלב נדמה למעין תמצית של כל העולם. בלב, נתון כל העולם ובו תלויות ההתרחשויות השונות.

התהליך שהמדרש מעביר אותנו ביחס אל הלב, מזמין אותנו להסתכלות חדשה על הלב. פעימתו הנסתרת של הלב מקבלת פנים חדשות; כח החיים העובר בפעימה זו אינו רק כח נלווה שמאפשר את התרחשות הפעולות, אלא זהו כח המייצר התרחשות. כח חיים שבו תלויות ההתרחשויות כולן. הלב הנסתר מעין רואה, אינו רק פועל את פעולתו החשובה על מנת ששאר הדברים יתקיימו, אלא הוא זה  שמחולל את הפעולה כולה, הוא יוצרה ומעצבה.

לכל דבר בעולם יש לב

הדברים התלויים בלב, אינם רק בלבו של האדם. לב האדם הוא אחד מתוך לבבות רבים הפועמים בעולם. כדברי ר' נחמן מברסלב "לכל דבר בעולם יש לב". ר' נחמן בסיפורו הלב והמעיין נותן מילים לחיות של הלב ופעימתו. הקשר בין הלב לבין מעיין החיים, הוא זה שמאפשר את פעימות הלב ואת יצירת ההתרחשויות מתוכו.

"ישנו הר אחד, ועל ראש ההר סלע גדול, ומתוך הסלע נובע מעיין. והנה, לכל דבר בעולם יש לב, והעולם כולו, גם לו יש לב.. וההר עם האבן והמעיין הנ"ל עומד בקצה אחד של העולם, והלב של העולם עומד בקצה אחר של העולם. וזה הלב הנ"ל עומד כנגד המעיין הנ"ל, ונכסף ומשתוקק תמיד מאוד מאוד לבוא אל המעיין בהשתוקקות גדולה מאוד מאוד, וצועק מאוד לבוא אל אותו המעיין. וגם המעיין משתוקק אליו.."

ר' נחמן, פותח לנו שער לנגוע בגעגוע, בקשר שיש בין ליבו של העולם לבין המעיין. הגעגוע בין הלב והמעיין, הוא זה שמאפשר את פעימת הלב, את החיים. פעימת הלב שנובעת מחיפוש, מרצון וכמיהה לחיים ומפגש, מזרימה חיים לעולם כולו. החיים כולם, מונעים מתוך הכמיהה למפגש ולקשר. פעימות אלה, יוצרות גלים של חיים בשאר חלקי העולם, בשאר חלקי הגוף. את הפעימות הללו אנו יכולים לפגוש בהתרחשויות שונות בעולם, וכולן נובעות מאותה פעימת געגוע של הלב.

יש פעמים שהפעימות שבהתרחשויות שסביבנו גנוזות מאיתנו, פעמים אלה נחוות לא פעם כהחמצה או סתמיות. מפגשים שלא היו. אך יש גם התרחשויות בהן אנחנו מזהים את פעימת הגעגוע שטמונה בהן, את הרצון למפגש. ברגעים אלה אנחנו מצליחים להתחקות אחר חוט הזהב שקושר בין פעימת הלב הראשונית להתרחשות הנגלית לעינינו. הלב שלנו נפתח ונענה, ומתחבר לאותה פעימה. קצב הפעימות מהדהד בין הלבבות הפתוחים זה אל זה ונוצר מפגש.

לדעת את פעימת הלב

אותה פעימה של הלב, שנמצאת בבסיסו של כל מפגש, נמצאת גם במפגש עם הידע. הידע העומד בפנינו, הרי הוא כגוף בעל לב. לב הידע, פועם, וממנו נשזרות המילים לכדי גוף ידע שלם. כל לימוד הוא הזדמנות למפגש עם הלב הפועם הכמוס בידע שלפנינו ואיתו מפגש עם הידע כולו.

כבכל מפגש גם המפגש עם הידע הוא חמקמק. יש פעמים שהמפגש העמוק בין לב הידע ללומד לא מתרחש. לא פעם, מפגשים אלה נחווים כסתמיים, כלימוד שחלף ליד הלומד. לא פעם בניסיון מפגש מעין זה, לא רק החיבור בין הלומד לידע הוא שהתפספס אלא גם יכולת הבנת הידע לעומקו. בזמנים אלה נדמה שהמפגש בין האדם הלומד לידע הופך להיות במקרה הטוב התקלות זה בזה הכוללת הנהונים הדדיים והכרות רחוקה, ובמקרים אחרים מפגש זה הופך לתאונה בה עלול להיווצר ניכור חד בין האדם הלומד לבין הידע. לחוסר מפגש זה יכולות להיות צורות ביטוי שונות-שעמום, יאוש, רעש ועוד. חוסר ההבנה, חוסר ההיכרות והרצון במפגש עם הידע ומשמעותו מורגש ולובש צורות שונות של התנהגות.

אך יש פעמים והלומד במהלך לימודו מזהה את לב הידע, ונוצר מפגש וחיבור. במפגש זה מרגיש הלומד את פעימת לב הידע, וליבו פועם כנגדה. פעימה זו מעוררת את הרצון בהבנה, את כמיהת ההעמקה והחיבור. גילוי הלב והרגשת פעימתו יוצרים אצל הלומד את הסקרנות, העניין ותחושת הקשר לנלמד.

את הכמיהה הטמונה במפגש המתחולל בין הלומד לבין הידע, ניתן לדמות כרצון למפגש בין הלב למעיין. לעיתים נדמה, שהלומד הוא הלב ששואב את חיותו מהמפגש עם הידע- המעיין. הכמיהה למעיין- ללימוד ולמשמעות העולה ממנו, הגעגוע והחיפוש, הם אלו שמניעים את הלב ומאפשרים לו חיים. הלב- הלומד, בחיפושו וגעגועו למעיין- לידע, מאפשר לו עוד ימים של קיום וחיים. לעיתים נדמה שהתפקידים מתהפכים, והידע הוא הלב ששואב את חיותו מהמפגש עם הלומד- המעיין. הידע הוא כחתום ונעול ללא הלומד, ובעיון של הלומד הידע מקבל חיים מתרחב ופועם. פעימה זו היא זו שיכולה לתת חיים לעולם כולו. הדיאלוג בין הידע והלימוד מגלה בידע עצמו חלקים חדשים וגנוזים ומאפשר לו גמישות וחיים.

תיאור זה של חוויות הלמידה השונות, למידה של מפגש בין לבבות הלומד והידע, לצד למידה שעלולה להיות מנותקת ממפגש, שייך לחוויתו של כל לומד- של מורה כמלמד, ושל כל אחד מתלמידיו בכיתה.

לב השיעור

ככל מפגש, גם למפגש עם הידע ניתן להתכונן ולסלול דרכים בין הלומד לבין הידע שיאפשרו להם ללכת זה אל מול זה ולא זה כנגד זה. המורה משמש כמעין מזמן פגישות, בין התלמידים לבין הידע. האופן בו השיעור יהיה, הדרך בה המורה יצור את החיבור בין התלמיד לבין הידע, הוא זה  שיאפשר את המפגש בין לב התלמיד לבין לב הידע. מה הדרך ליצירת הדרך? לסלילת השביל בין שני הלבבות, לב התלמיד ולב הידע?

יצירת מפגש בין הלבבות מחייבת היכרות עם הלבבות. בשיעור שותפים לבבות רבים- לב המורה, ליבות התלמידים, לב הכיתה ולב הידע. בעוד את הלבבות הפועמים סביבנו, ליבנו אנו, ליבם של התלמידים ולב הכיתה, אנחנו רגילים לחפש ולהכיר, את לב הידע אנחנו לא פעם מפספסים. בבואנו להפגיש בין הידע לתלמידים בשיעור, עלינו להכיר את הידע- למצוא בו את הלב. מציאת הלב אין כוונתה למציאת דרכי חיבור מתודיות כאלה או אחרות אל הידע, אלא מציאת הלב של הידע, הגורם המניע, נקודת התכלית שניתן למצוא בתוך הידע. בלימוד נרצה לגלות את לב הידע, ליצור מפגש של הלומד בכיתה עם לב הידע, ומתוכו מפגש אמיתי עם כל גוף הידע. דרך החיבור ללב הידע, הלומד יוכל להכיר את כל גוף הידע, ולמצוא את הקשר שלו לידע. לב הידע הוא המניע בפעימותיו השונות את שלבי ההתרחשות השונים בשיעור. במפגש זה נוצר מרחב של התבוננות והיכרות בין הלבבות השונים. נוצר מפגש.

(תודה לאילה ויכטר על השותפות וההערות)

הדפסה

שיתוף