'ראיתי והנה'- הקדמה

ההקדמה לספרו של יונדב קפלון בו מקובצים תרגילי כתיבה ויצירה בהשראת פרשות השבוע והמועדים. ההקדמה עוסקת בחשיבות החיבור בין היצירתיות האישית למקורות היהדות.

הקדמה לספר 'ראיתי והנה'-  74 תרגילי יצירה בהשראת פרשות השבוע ומועדי ישראל
 

יונדב קפלון

כל אדם מישראל-העם-בעולם
שאינו יהודי ליטראט,
דומני שאם אגש אליו ואוחזהו בכתפיו
ואזעזע אותו, יהא זה כמי שמזעזע עץ
לאחר גשם רב:
תיפולנה עלי אז דמעות...

אורי צבי גרינברג, מתוך "יצירה בדור תקומה" –
נאום לרגל קבלת פרס ניומן, 1965
 

אנו, החיים בעולם שהוא מקום מפגש בין כמה וכמה עולמות, חווים בצורה עזה ביותר – הן בחיי היומיום שלנו והן בעשייתנו הרוחנית והאמנותית – היקרעות פנימית והימשכות לכיוונים מנוגדים: מצד אחד יש בנו מחויבות עמוקה למקורות ולשורשים היהודיים שלנו, ומן הצד השני סקרנותנו גוברת מול השפע הגדול, הזורם, של צורות חיים ודרכי יצירה שמציעים לנו העולם המערבי והמזרח הרחוק.
הכאב, ההתלבטות והבלבול שיוצרת ההויה הזו הם נחלת רבים, אך במיוחד מתייסרים הצעירים שבינינו, אשר נפשם הסוערת מתמגנטת אל הגיוון, השפע והחירות שבעולם ש"בחוץ" – בעוד שבדרך-כלל עולמם היהודי-הפנימי עדיין אינו מפותח ובנוי בכל עומקיו האפשריים.

הקושי המיוחד של חניכנו הצעירים קשור באופיים של המודלים החינוכיים שהם הכירו: אם שאיתרע מזלם לפגוש את אלה המניחים, בדרך-כלל מתוך בורות, שליהדות אין מה להציע לאדם היוצר, ואם שהם זיהו בקרב רבותיהם "תופסי התורה", את הפער העמוק והלא- מדובר בין תורתם ואמונתם הדתית לבין אישיותם הרגשית כפי שהיא נחווית באמת.
כך או כך, יותר ויותר מבינינו נדחפים כיום למסע חיפוש אחר חיבור בין עולם היצירה לבין מקורות היהדות - אלה מתוך רצון להעשיר את יצירתם האמנותית ואלה מתוך מגמה לגלות דרכי ביטוי חדשות, שבאמצעותן ניתן יהיה לממש ולהחיות את עולמם היהודי.
מסע החיפוש הזה הולך ומעמיק, הולך ומתרחב, כשלכל המשתתפים בו מצפה חדוות הגילוי: בין הרוחני-הדתי לבין האישי והרגשי קיים מגע! ולא סתם מגע, כי אם מגע של הפריה בתוך אחד המעגלים החשמליים ה"חמים" ביותר שלנו - מעגל הקטבים היהודי/מערבי.
זה שנים שנפשנו מבקשת אחר המגע הזה, ההכרחי וגם המפחיד כל-כך; אותו מגע המאפשר לזרם התודעה הנועז של נשמותינו, שהן בעת-ובעונה-אחת גם עתיקות וגם בנות המאה-העשרים-ואחת, לנוע קדימה באומץ. וזה שנים שהוא מסתתר מתחת לאפינו ממש: בהישג ידו הכותבת של כל אחד מאיתנו...
אלא שהיד הכותבת הזו זקוקה לפעמים לאותה אחיזה-בכתפיים ולאותו טלטול, שעליהם דיבר אצ"ג.
זהו תפקידה של סדנת הכתיבה.

*

מלאכת החיבורים הזו בין יצירתיות אישית לבין מקורות היהדות נעשית קריטית במיוחד בשדה החינוך, מול חניכנו בני-הנוער מכל גווני הקשת החברתית.
נצייר בדמיוננו שיעור-יהדות בכיתה כלשהי. המחנך זורק משפט כמו זה: "אבותינו הנחילו לכולנו את הכללים האלה, העתיקים והמקודשים, שעליכם להעביר הלאה לדורות הבאים...". זהו, כמובן, משפט קיצוני (אף כי באזני שמעתיו), אך יש בו כדי להמחיש כמה מן התורפות הבסיסיות של שיטת הוראת היהדות המקובלת כיום.
שהרי מה יקרה עתה? סביר להניח שחלל הכיתה יתמלא במתח, שכן כמעט כמו תמיד יקום כעת החניך גלוי-הלב, הכן והישיר ביותר שבחבורה, ויאמר משהו כמו: "מה פתאום? להיפך! אני, למשל, מרגיש שזה לא נכון...". בשלב הזה כבר צפה ועלתה בבת-אחת המאוימות ההדדית הבסיסית: את התלמיד מקפיצות ה"הנחתה מבחוץ" וההתעלמות הגמורה מן המתרחש כרגע בעולמו האישי הרוגש והתוסס; ואת המחנך מפחידים, מן הסתם, ההתמרדות, הסגנון הלא-יאה, והצבת ה"אני" הפרטי, הקטן, כשווה ערך כביכול לכל היקר והקדוש; מפחידים – אך אולי גם מעוררים, בסתר, קנאה מביכה...
לכן, מסגרת העבודה היצירתית רלבנטית היום יותר מאי-פעם, שכן היא מספקת מענה טבעי לצורך הקיומי שלנו "לדבר יהדות" בלשון יחיד, בגוף ראשון ובזמן הווה. אכן, סוג זה של עבודה עשוי לשמש אלטרנטיבה ממשית לדרכי ההוראה הקלאסיות של תכנים יהודיים בכלל, ושל לוח-המועדים העברי בפרט.

צורת העבודה המוצעת בספר שלפנינו מנסה לעצב שפת-לימוד ועבודה שורשית. היא יוצאת ממקורות היהדות, וגם שבה אליהם - ובה-בשעה היא גם אישית מאוד.
עיקרו של ספר זה בהצגת מבחר מגוון של תרגילי הדמיה וכתיבה, שברובם הגדול מבוססים על מקורות תורניים; תרגילים שתכליתם יצירת קשר מוחשי וממשי עם נושאי יסוד של העולם היהודי.
כמעט כל התרגילים שכונסו כאן בוצעו – בעזרת השם – בהצלחה ובהנאה רבה, וחלקם אף בוצעו ויושמו פעמים רבות. עשרות רבות של קבוצות מורים, ומאות קבוצות תלמידים מכל רחבי הארץ, חוו את האופן הזה של למידת "יהדות" באמצעות תרגילי הדמיה וכתיבה.
שוב ושוב השתאינו לראות כיצד אותם תרגילים עצמם ממלאים בכל פעם צרכים שונים, ואפילו הפוכים. מול חבורת-כותבים שמקורות היהדות ותכניה זרים לה, תכלית העבודה הסדנאית היתה, בדרך כלל, "להתמיה התינוקות" (ביטוי מן הספרות ההלכתית הנוגע למנהגי ליל הסדר), ולבנות אצלם אמון וביטחון בכך שהנה, "בכל זאת יש משהו בכל הספרים האלה". לא פעם דובבה הכתיבה את ה"יהודי" הפנימי, עד-כדי תזוזה משמעותית בחיים ופנייה ללימוד תורה ממש.
במקביל, אותה "התמהה" מתפקדת אף היא כיעד מרכזי גם עבור תופשי התורה שבקרבנו. שכן בקרב ה"דתיים" אחד מיעדי התרגילים הללו הוא דווקא לחוות את מלוא הפער הנפשי הקיים, לעיתים, בינינו לבין ערכינו; לתאר אותו כהוויתו, ובכך לקדם במעט את מילויו וסגירתו. שהרי, שום אמת רוחנית גדולה לא תהיה מונחת בכיסו של איש מאיתנו עד שלא נכניס את עצמנו אל תוך אותו הכיס הקטן והאישי שלנו, לחשוף שם באומץ את פניה האמיתיות של האמת שלנו – ואולי אף ליצור אותה מחדש במו-ידינו...

*

התרגילים מגוונים למדי ואינם תלויים זה בזה. יש מהם המתאימים לחוג המשפחתי הקטן או למשפחה המורחבת; יש המתאימים לקבוצת חניכים בכיתה או ב"סניף"; ויש מופנמים ואישיים יותר, המתאימים לקבוצת כותבים שקטה וקבועה, לבני-זוג, ואפילו למי ששרוי, למשל, מול חנוכיה מהבהבת, כשהוא לבדו.
כל תרגיל כולל רקע רעיוני קצר, הסבר כללי והגדרת יעדים, ולבסוף – הנחיות מפורטות לביצוע.
לנוחות המנחה צוינה ליד כל תרגיל דרגת-הקושי, וכן מידת ההתאמה לגילאים השונים.
חשוב לציין:
לשם ביצוע מוצלח של התרגילים אין שום צורך בידע מוקדם, בכישורים אמנותיים מקצועיים, בנפש מסוג מיוחד או באומץ לב יוצא דופן.
לעומת זאת יש ויש צורך בכנות, בפתיחות, בביטחון באלוהים ובמידה סבירה של ביטחון עצמי.
"ילקוט עצות" למנחה הבלתי-מנוסה מובא בסוף הספר.

*

תודות:
תודה לבבית לכל הילדים, בני הנוער, המורים והמחנכים, משתתפי הסדנאות במשך השנים. אחדים מהם הוכרו ברבות הימים כיוצרים של ממש, אחרים מנחים כיום בעצמם סדנאות כתיבה, ועוד רבים רבים אחרים למדו לדעת שהעט הוא אכן ידיד אמת של האדם.
תודה מיוחדת ליונה דרעי – חניכת-סדנאות ותיקה, וכיום מנחה מוכשרת – שתרומתה הנדיבה אפשרה את הוצאתו של הספר הזה לאור.
תודה מקרב לב לרב דב ברקוביץ, ראש "עמותת בית-אב – להתחדשות בתורה וביצירה", שחשף את ה"שיטה", את ה"כלל" ואת החידוש שבמצבור של מאות תרגילי כתיבה. הרב דב לא רק הוביל אותי אל סגולת הגיבוש וההתגבשות, כי אם גם לימדני פרק במסע להאחדת האישיות, האחדת היצירתי והיהודי.
תודה ליהודית שבתאי, על העריכה הלשונית, ההגהות, ועל עצתה המועילה תמיד.
ותודה אחרונה ליונה רעיתי, שכמה וכמה מן התרגילים המכונסים כאן נוצרו בהשראת משפטים קצרים ויהלומיים שנולדו בתוך פיה בעקבות קריאתי הנואשת: "תקשיבי! אני תקוע לגמרי! אין לך איזה רעיון בשבילי לסדנא של הערב?"

הדפסה

שיתוף