המוזיקה ככוח פרשני

שיעור על תפילת 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב' המדגים את כוחה הפרשני של המוזיקה.

המוסיקה ככוח פרשני

גילי הולצמן

פתיחה:

לחלק לכל משתתף את הקטע מתפילת שמו"ע "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ....וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין".
- כל משתתף קורא לעצמו את הקטע (מומלץ לא להקריא, ע"מ שהטקסט יישאר כפי שהוא וכל אחד יקרא אותו לעצמו)
- איזה רגש מעלה בכם הקטע?
- איזו מילה הכי גרמה לרגש להתעורר?
- על מה מבקשים בקטע זה? (תפילה על י-ם ולא על ביהמ"ק. לי-ם חשיבות בפני עצמה. במשנה מופיעות 10 קדושות וביניהן קדושת י-ם. ב-ט' באב יש תוספת בקטע זה: תפילת נחם- בו מבקשים שהקב"ה ינחם את העיר האבלה...)
- סמנו כמה בקשות יש בקטע (לשמוע, להרחיב...)
- לו התבקשתם להלחין קטע זה, באיזה סגנון הייתם בוחרים?
- אנו נשמע כמה הצעות להלחנת קטע זה, שהם בעצם פרשנויות שונות של המלחינים השונים למילים. אולם לפני כן נחדד בכמה אמרות את מעלתה, חשיבותה וכוחה של המוסיקה.

אריסטו:

דיבר בספרו “רפובליקה” על ארבעה מקצועות: קריאה, כתיבה, התעמלות ומוזיקה. מוזיקה לא רק מחנכת את האזרח, אלא אפשר גם להנות ממנה בשעות הפנאי ללא שום תפקיד שימושי. המוזיקה מספקת הנאה ושעשוע אינטלקטואלי. Mimesis – תורת החיקוי. כל תחום של פעילות אנושית מחקה חיים סביבנו. סדר מלאכותי-אנושי מקורו בטבע. אריסטו טוען שלמוזיקה יש יכולת לחקות רגשות אנושיים, להשפיע על הקהל ולגרום לו את אותם הרגשות שיש למבצע.

קונפוציוס:

השכלתו של אדם לא היתה שלמה עד שהתמחה בהרמוניה מוזיקלית. מסופר על קונפוציוס שניחן ביכולות מוזיקליות גבוהות. היכן שסייר ברחבי סין הפיאודלית יכול היה קונפוציוס לאמוד את מצב הממשל בהתאם לאיכות המוזיקה ששמע במקום. בהקשר זה, המונח "מוזיקה בלתי מוסרית" התקשר למוזיקה מעוררת ואירוטית, בדרך כלל בליווי מחול, שגרמה לקונפוציוס להסתלק מהמקום.

בראשית ד, כ-כא:

וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה.וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב.

הרש"ר הירש שם:

"יובל אבי כל תופס עוגב"- הוה אומר האומנות. האומנות היא צורך בעולמו של קין לא פחות מהמלאכה. משנפרד האדם מאת ה', סר השלום מליבו, והאומנות מבקשת להחזיר לו את השלום ע"י ענין הבא לו מבחוץ. דבר זה אמור בייחוד במוזיקה, אין היא מבטאת דמויות או מושגים אלא רגשות בלבד. היא מציגה ומעוררת רגשות וכך מביאה עידון לנפש... וכך מסמלת האומנות בעולמו של קין- שיש לאדם שאיפות נעלות יותר מהרבות נכסים חומריים.

האדמו"ר מבובוב:

הדיבור הוא התגלות הדעת והניגון הוא התגלות הנפש, ומתוכו אתה לומד את מדרגת האדם, לכן אזהרות החלות על הדיבור חלות גם על הנגינה.

רבי נחמן מברסלב:

"טוב לאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאוד מאוד

ויש לו כוח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם לה' יתברך, ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו או בינו לבין עצמו,

יוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון כפי שיוכל לזמר אותו. כי מעלת הניגון אין לשער... וגם הנשמה הקדושה של כל אחד מישראל

עיקר רפואתה ע"י ניגון ושמחה" (שיחות הר"ן רעג)

סיכום של הדף:
• למוסיקה יש כוח רב –היא נכנסת ישר ללב בלי מסננים ומנגנוני הגנה, יש כמובן להשתמש בהשכל.
• במסגרת לימוד בית המדרש שלנו רציתי להראות שגם מוסיקה היא דרך להעברת פרשנות. ז"א מלחין שהמילים מעוררות אצלו רגש של געגוע, כמיהה – הלחן יהיה בהתאם. לעומת זאת מלחין שהמילים מפיחות בו שמחה, התלהבות –ילך לכיוון אחר והדברים יבואו לידי ביטוי בצורות שונות בביצוע.
• מה מבחינה מוסיקלית – (כאשר אנו מאזינים למוסיקה) גורם לנו לחוש בסגנונות שונים?
ת': קצב, סוג הכלים, גובה הצלילים, המנעד, הזמר המבצע ועוד

• נק' חשובה שיש לציין עוד לפני ההאזנה היא –שבכל שיר יש מה שנקרא "שרשרת פירושים",
יש את המילים האובייקטיביות –במקרה שלנו פסוקים נתונים.
ואז בא המלחין ומלחין עפ"י פרשנותו וטעמו את הקטע.
המעבד- נותן את הפרשנות שלו בכך שהוא מחליט אילו כלים יבצעו את הקטע
ואז בא המבצע – שנותן את הפרשנות שלו. (אם אברהם פריד ישיר אז זה ישמע רגשני וכד'...)
• מה במוסיקה גורם לי לחוש בהדגשי המלחין? חזרה על מילה מסויימת, טון גבוה, נקודת שיא ועוד...
• נשמע מס' לחנים לקטע ונראה כיצד אותם פס' מפעילים אנשים בדרכים שונות.

הבהרה שלי לקראת הקטעים: כתבתי מה שאני שמעתי מהמוסיקה, אתם בהחלט חופשיים להאזין ולמצוא דברים נוספים/אחרים. כמו כן, כדי לא להלאות, לא מומלץ להשמיע כל ביצוע בשלמותו. ולאחר כל קטע לנסות לנתח יחד.

קטע 1 של "דבקות":
מה שעולה מהביצוע: המילה "ברחמים" חוזרת פעמיים להדגשה, וכן "כסא דוד", "דוד עבדך" מילים חוזרות באות להדגיש, הן דברו למלחין, למרות שלעיתים זהו צורך מלודי.
זמר: קול נעים, נוגה
בפעם השנייה שהשיר חוזר – גוון של 2 קולות. (לעיתים ריבוי קולות בא להראות עוצמה, פה נראה לי שזה לגוון)
מוסיקה: איטית, נעימה, מלווה
התחושה: תפילה, כמיהה.

קטע 2 "פרחי מיאמי":
מוסיקה: בהקדמה החצוצרות מודגשות מאד- לקראת שובו של "המלך" –ה'. חצוצרות משדרות חגיגיות, טקסיות. ההקדמה עולה ומעוררת ציפייה. מוסיקה קצבית ומלהיבה –מחיאות הכפיים של הקהל גם גורמות להתלהבות.
התוספת של ניי...ניי... חסידי משהו, מלהיב, מכניס לאווירה. מדמיינים חסידים רוקדים, משהו שמח ואופטימי.
התחושה: תקווה, אופטימיות, שמחה.

קטע 3 שנקר:
קול הזמר: מבוגר, חזני, עושה את זה מעט עצוב, מעורר כמיהה- שאני המבוגר עוד רוצה לזכות לראות בימי את חזרת ה'. מילים חוזרות.
במוסיקה: יש חגיגיות במילים "ותשכון בתוכה" כיאה למלך.
יש כלי ( אולי מנדולינה) שרועד בהקדמה, מרגש.
התחושה: בקשה

קטע 4 ששי קשת:
המבצע- המילים בהתחלה יוצרות דרמטיזציה, אולי תפילה?
מוסיקה: השיא במילים: "דיברת" "ובנה"

קטע 5 שלהבת קרליבך:
מוסיקת חתונות קלאסית, ו/או הרקדות... תופים, מקלדת.
הילדים השרים- תפקידם אולי לרגש...
תחושה: של התלהבות, קצב, רצון לרקוד...

סיכום:
מלחינים מתחברים לטקסטים ופס' בצורות שונות – זה תלוי בפרשנות שלהם.
יש מי שייקחו זאת "לסעודה שלישית" ויש מי שייקחו זאת לכיוון של הרקדה, חתונה...
פרשנות המלחין לא כופה עלינו את תחושתנו. ואנו חופשיים לחוש מכל קטע מה שעולה על רוחנו, ליבנו...
 

הדפסה

שיתוף