אשר לשלמה

בתחילת חול המועד פסח נפטר מעימנו ד"ר שלמה בן אליהו, שהיה מן המייסדים והמובילים של "לב לדעת". הדברים הבאים מוקדשים לזכרו הטוב ולעילוי נשמתו.

את ד"ר שלמה פגשתי לראשונה כמשתלמת בתכנית "תורת חיים". כחלק מן ההכשרה שעברנו זכינו ללמוד אצלו את יסודות גישת החלופות בהערכה, גישה אליה נחשפנו לראשונה. ד"ר שלמה חלק עימנו מהידע הרב שצבר במהלך השנים, בין השאר בפיילוט הגדול של "בגרות 2000" שהיה אחד ממוביליו. ד"ר שלמה פתח לנו את השער לעולם חדש והוליך אתנו בבטחה בין שביליו. הוא לימד אותנו לנסח מטרות להוראה ולהיות מודעים לסוגי המטרות השונות, חשף אותנו לכלי הערכה מגוונים וסייע לנו בפיתוח כלים נוספים על פי הצורך. ומעל הכל- הוא לימד אותנו כיצד ההערכה היא לא סרח עודף של ההוראה והלמידה בבית הספר אלא היא חלק ממעגל שלם של הוראה למידה והערכה שעל פיה אפשר להפיק משוב ו"לחשב מסלול מחדש". תמיד הפעים אותי כיצד שכנו בו בחברותא שתי תכונות מנוגדות לכאורה- מצד אחד יסודיות, מחויבות, דייקנות וחתירה למקצועיות ומצד שני פתיחות לשינויי הזמנים, ליוזמות חדשות, לרעיונות מתעוררים, היענות לדבר יום ביומו.

זכינו וד"ר שלמה ליווה את תכניות "לפניהם", "תורת חיים" ובהמשך את "לב לדעת" כאשר המשותף לכל התכניות הללו הוא הרצון ליצור למידה  המחוברת לליבו של התלמיד ולחייו. אופני הלמידה החדשים שפיתחנו הצריכו בהתאמה יצירת כלי הערכה המותאמים לתחום הרגש. ד"ר שלמה הניח את היסודות להערכה מקצועית ואמינה בתחום זה והנחה את אנשי הצוות בפיתוח כלים ייחודיים כגון מטלות הביצוע שפותחו בלב לדעת והכלי הרפלקטיבי- שיקוף פרק.  כמו כן הוא יצר את הבסיס התיאורטי והמחקרי לעשייה זו. בהפעלת הפיילוט של "תורת חיים" ליווה ד"ר שלמה מקרוב את המורים והיה זמין לכל שאלה או בעיה שהתעוררה. הוא דגם את עבודות התלמידים ועבר עליהם ביסודיות. הוא דרש מכולנו רצינות והעמקה ולא היה יכול לסבול ניסיונות לבצע הערכה בצורה לא רצינית ולא אמינה. כאשר הוא קרא עבודות יפות של תלמידות ותלמידים הוא הגיב בהתרגשות רבה וממש חש שותף לתהליך שהם עברו. וזו אכן היתה גולת הכותרת של עבודתו ואולי הדבר החשוב והעמוק ביותר שהוא לימד אותנו- שההערכה בסופו של דבר אינה המטרה, אלא פיתוח אישיותו של התלמיד, צמיחתו וגדילתו והעמקת עולם הרגש והאמונה שלו. הוא חש סיפוק רב מהידיעה כי עבודתו תרמה רבות למורים ולתלמידים.

אי אפשר לכתוב על ד"ר שלמה בלי להזכיר באותה נשימה את אשתו היקרה, יקירת ירושלים, נחמה בן אליהו. ד"ר שלמה ונחמה היו ממש "זוג משמים". לראות אותם יחד היה ממש שיעור חי בזוגיות: הדאגה זו לזה, האהבה הנשקפת מכל מבט ומחווה, החברות העמוקה של זוג הצועד יחד בשבילי החיים שנים ארוכות.  בכל ביקור בביתם הירושלמי זכינו לחוויה של חום ולבביות, לשתות את סיידר התפוחים המפורסם של נחמה ולשמוע את שניהם מספרים בעיניים נוצצות מגאווה על ילדיהם ונכדיהם.

כאשר כתבנו במסגרת "תורת חיים" יחידת לימוד בנושא זוגיות ומשפחה שלח לי ד"ר שלמה את השיר הבא, שכתבה נחמה אשתו, וממנו עולה אופייה ועצמתה של אהבתם:

מהי אהבה

הצעירים בני ימינו הנקראים "בני תשחורת"

יחשבו כי "אהבה" זה- להתחבק עם שחרחורת.

יש לי חדשות בשבילכם זוג צעיר

אהבות רבות לפניכם ראתה זו העיר.

אהבה היא צרור פטרוזיליה ירקרק

שהביא אלברט לאלגרה שתשים במרק.

אהבה היא תבשיל עטוף במגבת שהביאה בצהרים

האישה הנאמנה גילה לבעלה הסנדלר אפרים.

אהבה היא עזרה בטחינת הדג במטחנת יד

היא היענות לקריאה לא "תכף" אלא, מיד!

היא כוס תה מוגש עם קובית סוכר

עם מבט מלא אור שהוא ממתיק בעיקר.

אהבה היא סליחה על שגיאות

היא ויתור, היא הסכמה הדדית כמו לפי אות.

כן, וזה גם עם שחרחורת או כסופה להתחבק

וביחד על זכרונות העבר להתרפק.  

(פעם בירושלים, עמ' 102)

לאחר השקת אתר "לב לדעת", הפך ד"ר שלמה לקורא המעמיק והיסודי ביותר של האתר ומידי כמה שבועות נהג לשלוח לנו מייל ובו חוות דעתו על התכנים והחידושים השונים באתר. הוא ידע לשבח ולחזק וגם להעיר ולבקר כשהיה צריך. הוא עבר בעיון רב על ההשתלמות המקוונת בנושא החלופות בהערכה, המבוססת על כל מה שלמדנו ממנו, והעיר הערות רבות ערך. זכינו ובאתר התפרסמנו כמה מאמרים שלו בנושא למידה והערכה (על חשיבה ורגש בחינוך,  על ההערכה בלב לדעת, על עבודת צוות, על אמינות ההערכה ועוד) ובהמשך כשפתחנו את הבלוג הצטרף ד"ר שלמה לכותבים והעלה מידי פעם פוסטים משלו. וכך כתב בין השאר על מורים יוזמים, על הרלוונטיות בלמידה ועוד.

לפוסט אחד שלו קרא ד"ר שלמה "שיקוף של עידני חיים" ובו השקיף ד"ר שלמה על חייו ועשייתו וכן תיאר את מטרות החינוך כפי שהוא רואה אותן היום. מן הקריאה עולה דמותו של ד"ר שלמה כמחנך, מנהל, מפקח ואיש חינוך ברמ"ח איבריו, בעל פרספקטיבה רבת שנים ובעיקר- מי שרואה את החינוך בישראל כמעשה ציוני מן המעלה הראשונה, וכשותפות עם הקב"ה בתיקון העולם.

בגמרא (בבלי ברכות מב ע"ב) מסופר על תלמידיו של רב שבדרכם חזרה מהלווייתו ישבו לאכול, ונחלקו בשאלה האם הם חייבים בזימון ולא ידעו מהי ההלכה. קם רב אדא בר אהבה, אחד מן התלמידים, קרע בבגדיו קריעה נוספת על זו שקרע בעת ההלוייה ואמר "רב נפטר וברכת המזון לא למדנו". הצער על פטירת אדם אהוב אינו מורגש רק עם פטירתו, אלא הוא שב ומתעורר מחדש בכל צומת בה אנו מרגישים בחסרונו. כאשר מדובר ברב ותלמידיו מרגישים התלמידים את חסרונו של הרב במקומות בהם הם זקוקים להכוונתו ועצתו. ד"ר שלמה היה מורנו ורבנו והצער על לכתו עמוק ורב וודאי ישוב ויתעורר בנו כאשר נזדקק לחכמתו ונסיונו- ואין. נתנחם במה שזכינו ללמוד מאיתו ונמשיך בדרכו. יהי זכרו ברוך. 

תגובה

הדפסה

שיתוף