למידה מתוקשבת -לקחים.

אני מלמדת בצורה מתוקשבת כבר שנים. בכל השנים האלה לא היתה שנה בה הרגשנו, עמיתיי ואני, שעלינו על דרך המלך. ניסוי ותהייה וטעיות רבות. התחום בחיתוליו. מורי ישראל נזרקו כמעט בבת אחת למהפכה, והסערה שפרצה אינה מפתיעה.

לטובת הכלל אנסה לשתף בתובנות (ראשוניות):

1. למידה מתוקשבת יכולה להיות חוויה נהדרת - מרחיבת דעת, עמוקה ומרגשת.

שני היתרונות הגדולים בעיניי בלמידה מתוקשבת ביחס ללמידה בכתה הם:

1 . עבודה אינטימית- המאפשרת מסע של האדם אל עצמו: הפנמה, התבוננות, בחירה אישית, קצב אישי וכו'.

2. מפגשים ושיתופים- המרחב הלא מוגבל בזמן ובמקום שמאפשר מפגשים רחבים, למידה ממורי על וממדעני על שחומריהם ברשת, למידה מתוך הידע המצוי בסביבה, שיתופי פעולה חוצי גבולות, שיתוף חומרים בין התלמידים ועוד.

בעיני אלו שני היתרונות הגדולים של הלמידה המתוקשבת, שכאשר מנתבים את הלמידה אליהם הלמידה מוטמעת ומצמיחה.

1. המורה אינו מקור הידע הבלעדי. הוא המתווך. הוא המנחה.

כמעט כל נושא שרציתי ללמד: "אמרו את זה קודם, לפני", לפחות באופן חלקי. ומי שאמרו את הדברים הם בדרך כלל אנשים מבריקים ויצירתיים. מומחים. והחומרים שלהם עלו לרוב בצורה מתוכננת, מעובדת ומקצועית.

במקום ללמד בעצמי בתמונת מסך רועדת, במצלמה ביתית אני שולחת לסרט קיים ובו מומחים בין לאומיים מסבירים בצורה נפלאה את הנושא. לעיתים זוהי הרצאה מעולה שעלתה לרשת, ולעיתים סרט עלילתי או כתבה, או מאמר שמבהירים את הנקודה.

השיעור הוא המסע אותו תכננתי בין הנקודות האלה. מנקודת המוצא הכתתית אל היעד שהצבתי. התלמידים שלי לא רק לומדים מהגדולים ביותר, אלא גם נחשפים לאוצרות הידע שברשת ומתאהבים בהם.

1. הכתה אינה מקור הידע הבלעדי.

למה ללמד רק מחומרי הלימוד הקונוונציונלים כשהעולם מלא במקורות מידע?

למה ללמד היסטוריה מספרים כשאפשר לשלוח לראיון עם סבא וסבתא?

למה ללמוד בתאוריה על חומרים כשאפשר לראות אותם ולערוך ניסויים?

למה להסתפק בתרגול בחוברת הלשון כשאפשר ללמוד על תופעה מסרט מצוין שהופק כבר, ואחר כך להקשיב לשיחה של אחים קטנים או גדולים ולעקוב אחרי התופעה ולתעד ולשתף?

למה להסתפק בשיר אותו לימדתי ולא לבקש מכל תלמיד להעלות עוד שיר דומה באופן כלשהו (ולהסביר במה) ?

למה להסתפק בסיכום לבגרות ולא לשלוח את התלמידים לחפש שיעורים מעולים על הנושא ולהעלות אותם עם המלצה מנומקת?

למה לשלוח את התוצרים והמסקנות רק למורה כשאפשר לשתף חברים ולקבל תגובות מתענינות ומשמחות?

אין סוף.

תלמידים (קטנים כגדולים) אוהבים מאד לשתף במחקרים קטנים כאלה שהם עושים.

1. קושי גדול שמורי ישראל צריכים להתמודד איתו היום הוא תפיסת התפקיד.

איני מומחית לכלכלה אבל אני מכירה שתי צורות העסקה: העסקה לפי זמן (8- 16) והעסקה לפי תוצרים ותפוקות.

מערכת החינוך עובדת בעיקר על פי מחויבות למלא את הזמן: שנת לימודים, יום לימודים, זמן המוקצב לשיעור.

לא כאן המקום לפרט את חסרונות צורת עבודה זו. לי הספיק מראה פני בני צופה אתמול בשיעור שהועלה על ידי משרד החינוך. שיעור איטי מאד עבורו ולא מתאים כלל לידיעותיו.

הלמידה המתוקשבת מזמינה אותנו לעבור ממחויבות למילוי זמן למחויבות להגעה ליעדים או אפילו - לתהליך.

מלחמת הקורונה היא הזדמנות נפלאה למורים היקרים והמשקיעים לעצור, לחשוב בצורה נינוחה וראלית לאן הם מצפים שתלמידיהם יגיעו מבחינה לימודית בשבועיים שנותרו עד חופשת פסח (וכנראה גם לאחריה), לקחת בחשבון את הנתונים הסביבתיים ולחשוב על דרכים יצירתיות להגעה ליעד במרחב הוירטואלי האין סופי.

שיהיה בהצלחה

ובריאות טובה..

הדפסה

שיתוף