הרהורים על הלמידה
משה וינשטוק, 7/11/2012
מהי למידה? האם היא קשורה לידע? לזיכרון? לחוויה? ליצירה? למפגש? ואולי לכל אלו יחד?
לעיתים קרובות אני מוצא את עצמי עוסק בשאלה, מהי למידה? שאלה זו, שלכאורה היא פשוטה מאד, כל ילד יכול לענות עליה, כל מורה אמור לעשותה וכל מערכות החינוך ובתי הספר עסוקים בה, אינה כה פשוטה בעיני, ואכן נשברו על ברכיה קולמוסים רבים.
כך למשל, האם אדם שעסוק בקריאה הוא לומד? לכאורה, תמיד חשבתי שכן. אבל אם ארחיב עוד קצת פתאום זה לא יהיה כל כך ברור. האם אדם שקורא תהילים ליד הכותל הוא לומד? הוא עסוק בקריאה אך מטרתה היא תפילה, ובעוד דקה יתכן ולא יזכור ממנה כלום. האם הוא לומד? באותה מידה, אדם שקורא ספר ועוד מספר דקות לא יזכור ממנו דבר- האם הוא למד? אדם שנמצא בשיעור היסטוריה, ביולוגיה או תנ"ך- שינן פרטים רבים במהלך השיעורים, פלט אותם על דף הבחינה. ושכח את הכל אחרי שעתיים. האם הוא למד? איני בטוח כלל, יתרה מכך, נראה לי שהוא לא למד- הוא שינן פרטים בעל פה ושכח אותם. דומני שרוב בני האדם יאמרו שזו לא למידה.
אם אכן אנו צודקים, אזי למידה קשורה לזיכרון, אם אדם זוכר את מה שהוא למד, אם הוא אכן רכש את הידע, הרי שהתבצעה כאן למידה.
האמנם?
אדם שעסוק בפיצוח סוגיה בגמרא, או תרגיל במתמטיקה ובעוד דקה לא יזכור אותם- האם הוא לומד? לכאורה לפי ההגדרה הקודמת הוא אינו לומד. מה הוא כן עושה? הוא מתרגל מיומנות. אבל אם הוא אינו זוכר כלל את התרגיל במתמטיקה- ולא יוכל לזהותו בעוד כשעה, אבל קנה את המיומנות של פתירת תרגילים/סוגיות ויוכל ליישמה במקום אחר- זו כן למידה.
אז יתכן שלמידה אינה קשורה רק בזיכרון, אלא עשויה להיות קשורה גם לקניית מיומנות או הרגלי עבודה.
אם נמשיך וניתן דוגמא נוספת: אדם ששמע שיעור, או קרא משהו, או אפילו ראה מראה מזעזע/ מרנין לב, שבעקבותיו הוא החליט לשנות את חייו- להיות צמחוני, להתחיל להתפלל, להיות אתאיסט. שנים רבות עברו והוא אינו זוכר כלל את השיעור, וגם לא קנה מיומנות כלשהי מן החוויה הזו- אבל תוצאות השיעור נותרו, בכמות הb12 המצוי בגופו, בהשכמות הבוקר שלו לתפילה ועוד. האם זו הייתה למידה? למרות שאינו זוכר זאת? דומני שכן, הוא רכש תובנה ששינתה את חייו, הוא אינו יכול להצביע בדיוק היכן זה קרה, אבל העובדה היא שהלמידה ותוצאותיה עדיין קיימות.
דוגמא אחרונה נטולת תשובה, היא תלמיד שיצר סרט במגמת קולנוע- סרט על סוגיה או דילמה שלמד ברפרוף בעבר. כעת הוא המחיז אותה, עיבד אותה מבחינה ויזואלית והתאים מוסיקה לרוחה של הסוגיה- האם הוא למד פחות או יותר ממי שקרא את הסוגיה וזוכר אותה?
אז מהי בעצם למידה?
אני חושב שלמידה היא כל התרחשות שאדם גדל/ מתפתח/ צומח ממנה הן קוגנטיבית, הן רגשית והן רוחנית.
למידה מקריאה היא כאשר האדם מתפתח בזכות תובנותיו, מחשבותיו ותחושותיו כלפי הספר והעולה ממנו, למידה ממורה היא כאשר התלמיד מתפתח ממנו, בידיעות, במיומנות שרכש, בבניית אישיותו, ברוחו ועוד. וכן על זה הדרך לגבי הלמידה מאירועי החיים הסובבים אותנו. כאשר אירוע מן החיים: מראה, מפגש, התרחשות, מהדהדים בנו, משפיעים עלינו ויוצרים בנו שינוי- זו למידה. גם אם אדם אינו זוכר לאורך זמן אירוע, שיעור או חוויה שעבר- אבל משהו מן ההתרחשות בזמן העיסוק באירוע או בשיעור נותר בו- הבנה, ידיעה, תחושה- הרי שהוא למד.
[1]
אולי כך ניתן גם לקרוא את שירה של זלדה 'השמש האירה ענף לח' בו היא מתארת אירוע של מפגש עם עלים ששינה תבניות בעולמה הפנימי.
זלדה מתארת 'ציד', ולא ברור האם האישונים צדו את העלים או שמא העלים את האישונים, או אולי, כמו בכל מפגש עמוק- ההבחנה והחבירה הדדית. המפגש בין העלים לאישונים מייצר את ההתרחשות, העדינה והמרומזת, שיש בה נגיעה בנשמה, בבדידותה:
הַשֶּׁמֶשׁ הֵאִירָה עָנָף לַח
וְעָלִים שֶׁל זָהָב צָדוּ
הָאִישוֹנִים;
עָלֵי הַזָּהָב שֶׁנָּסְעוּ
לַיְלָה וְיוֹם
בְּתוֹךְ דָּם לִבִּי,
שִנוּ תַבְנִיתָם.
וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ
עַד הַנְּשָׁמָה
עַד בְּדִידוּתָהּ,
הָפְכוּ לְאוֹתוֹת רְחוֹקִים
שֶׁל אוֹר,
לִרְמָזִים מִשָּׁמַיִם
מוֹפְתִים עַתִּיקִים.
(מתוך: שירי זלדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 86)
גם זה בעיני אירוע של מפגש למידה: משהו נוסף, משהו השתנה, משהו התחדש מתוך המפגש בין האדם לבין התוכן החיצוני שנקרה בדרכו.
המוח והלב שלנו מנפים הרבה מעל לתשעים ותשעה אחוזים ממה שאנו רואים, שומעים, קוראים וחווים. כמעט כל הדברים שאנו רואים במהלך היום עוברים ביעף על פנינו מבלי משים. בעידן האינטרנט, גם כמות האינפורמציה הכתובה אליה האדם נחשף היא אדירה, ורובה מרפרפת על פניו ואינה מותירה מאומה- אלפי ידיעות, מאמרים, כתבות, ודפי HTML עוברים על ידינו ואיננו מושפעים מהם- איננו לומדים מהם. רק כמות מזערית מתוך המאמרים תופסים את עינינו, אנו מעמיקים בהם, והם עשויים להשפיע עלינו- עשוייה להיווצר למידה.
תובנה זו קשורה כמובן גם לבתי הספר שלנו, השאלה שעלינו לשאול אינה, כיצד הילד שלנו יצא מבית הספר עם מגוון פרטים של ידיעות שישכחו כולן בשנתו הראשונה בצה"ל. אלא כיצד הילד שלנו יצא מבית הספר עם מגוון ידיעות נרחב, מיומנויות רבות, ותובנות עמוקות (תבוניות, רגשיות ורוחניות) שהוא למד- רכש אותן, הצמיחו אותו, יזכור אותן וישפיעו עליו.
אם נוסיף לכך את העובדה שהלמידה בבית הספר, מבחינת ידיעות, ומבחינת הזמן המושקע בכל תחום דעת היא מועטה, ושאת כל שתים עשרה שנות הלימוד במתמטיקה או היסטוריה למשל- מסיימים באוניברסיטה בכמה שבועות, הרי שכדאי להוסיף לכך את הרצון שהילד יצא עם צמא ללמידה, עם רצון להמשך למידה, עם תשוקה לרכישת ידע משמעותי, רצון להמשך למידה במהלך חייו.
בשביל להגיע למטרה הזו, נראה לי שעלינו ליצר בבתי הספר שלנו "חוויות למידה משמעותיות", מושג שעליו נרחיב בהזדמנות אחרת (ניתן ללמוד על מושג זה מעט, מן הבלוג
הזה).
תגובה
הדפסה
הרשמה לרשימת תפוצה
שיתוף