כוונה בתפילה

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד

הלכה א

חמשה דברים מעכבין את התפלה אע"פ שהגיע זמנה: טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.

הלכה ב

טהרת ידים כיצד? רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל, היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואחר כך יתפלל, היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל.

הלכה ז

כיסוי הערוה כיצד? אף על פי שכסה ערותו כדרך שמכסין לקריאת שמע לא יתפלל עד שיכסה את לבו, ואם לא כסה לבו או שנאנס ואין לו במה יכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא, ולכתחלה לא יעשה.

הלכה ח

טהרת מקום התפלה כיצד? לא יתפלל במקום הטנופת ולא במרחץ ולא בבית הכסא ולא באשפה ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו, כללו של דבר כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללין בו, וכשם שמרחיקין מצואה וממי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לקריאת שמע כך מרחיקין לתפלה.

הלכה י

דברים החופזים אותו כיצד? אם היה צריך לנקביו לא יתפלל, וכל הצריך לנקביו והתפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל אחר שיעשה צרכיו, ואם יכול להעמיד עצמו כדי פרסה תפלתו תפלה, ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה ויבדוק נקביו ויסיר כיחו וניעו וכל הדבר הטורדו ואחר כך יתפלל.

הלכה טו

כוונת הלב כיצד? כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואח"כ יתפלל.

הלכה טז

כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו, לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר, חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה.

הלכה יח

וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס אלא מתוך דברי תורה, ולא מתוך דין והלכה אף על פי שהם דברי תורה כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה, אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות

מהלך השיעור:

א.     מסתובבות בחדר. כשאני מוחאת כף, ניגשות אל אחת הבנות ואומרות לה משפט, עם כוונה. חוזרים על התרגיל פעמיים.

ב.      כשמסיימים, הבנות מתבקשות להתיישב במקום, מתוך כוונה.

ג.       דיון בשאלה- מה זו כוונה. מה זה לעשות משהו מתוך כוונה, עם כוונה? כשאנחנו אומרים 'סליחה, לא התכוונתי?' למה מתכוונים?

ד.      כוונה- לשון כיוון, יש מטרה, הדרך ידועה, וגם כמו כלי מכוון- דיוק. ברור.

ה.     יש דימוי, בשם האר"י, של הכוונה לכנפיים. מה משמעות הדימוי הזה?

ו.       לומדים בחברותות את דברי הרמב"ם. לשים לב- האם יש איזו התפתחות בחמשת הדברים המעכבים את התפילה, באיזה סדר הם בנויים? להבין מהו כל דבר. למה צריך לשהות לפני התפילה? למה שוהים אחריה?

ז.       אסיף של הלימוד.

ח.     סיום- לכבוד חנוכה, בדברי רב שלמה קרליבך על כך שחנוכה הוא לעשות דברים עם כל הלב, כתיקון ליוונים שלא היה אכפת להם שנקיים את כל המצוות אבל בלי כוונה, בלי לב.