שמחה בטוב שבי

הקדמה:

האם אתה יכול להציץ פנימה אל תוך עולמך הפנימי ולומר: "וואו, איך אני אוהב את עצמי! כמה מלא עושר וטוב יש בי!"?

בדרך כלל כאשר אנחנו כבר מעיזים להסתכל על עצמנו במראה, אנחנו פוגשים בעיקר את הכיעור והקושי. הידיעה שזה המבט שנפגוש היא אחת מהמניעות הגדולות שלנו מלהסתכל בכלל במראה הפנימית שלנו. אנחנו מעדיפים להימצא מחוץ לעצמנו ובלבד שלא לפגוש מראה פנימי מכוער. ואנחנו צודקים. התעמקות בקושי ובכוחות המושכים מטה איננה מולידה צמיחה אלא מולידה בדרך כלל ייאוש. בחלק הזה נבקש למקד את המבט בכוחות החיובים שיש בנו, לשמוח בעצם קיומנו ולראות כמה שפע וטוב מצוי בתוכנו. 

מהלך השיעור:

לימוד בחברותות של המקור מליקוטי מוהר"ן.

ליקו"מ, ח"א תורה רפ"ב.[1]

"...וכן צריך האדם למצא גם בעצמו, כי זה ידוע שצריך האדם לזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד מאד (כמבאר אצלנו כמה פעמים). ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס ושלום, אף-על-פי-כן אסור לו לפול מזה, רק צריך לחפש ולמצא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב, ואף שכשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב, הוא רואה שהוא גם כן מלא פצעים ואין בו מתם, הינו שרואה שגם המצוה והדבר שבקדושה שזכה לעשות, הוא גם כן מלא פניות ומחשבות זרות ופגמים הרבה, עם כל זה איך אפשר שלא יהיה באותה המצוה והדבר שבקדושה איזה מעט טוב, כי על כל פנים איך שהוא, על-כל-פנים היה איזה נקודה טובה בהמצוה והדבר טוב שעשה, כי צריך האדם לחפש ולבקש למצא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה כנ"ל, ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדין מעט טוב. על-ידי-זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה, בבחינות "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" כנ"ל, הינו כמו שצריכין לדון אחרים לכף זכות אפלו את הרשעים ולמצא בהם איזה נקודות טובות. ועל-ידי-זה מוציאין אותם באמת מכף חובה לכף זכות, בבחינת ועוד מעט וכו' והתבוננת וכו' כנ"ל, כמו כן הוא אצל האדם בעצמו, שצריך לדון את עצמו לכף זכות, ולמצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין, כדי לחזק את עצמו שלא יפול לגמרי, חס ושלום, רק אדרבא יחיה את עצמו, וישמח את נפשו במעט הטוב שמוצא בעצמו, דהינו מה שזכה לעשות מימיו איזה מצוה או איזה דבר טוב, וכמו כן צריך לחפש עוד, למצא בעצמו עוד איזה דבר טוב, ואף שגם אותו הדבר הטוב הוא גם-כן מעורב בפסולת הרבה, עם כל זה יוציא משם גם-כן איזה נקודה טובה.

 [והזהיר רבנו, זכרונו לברכה, מאד לילך עם התורה הזאת, כי הוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך, ולבל יאבד עולמו לגמרי חס ושלום, כי רב בני אדם שרחוקים מהשם יתברך, עקר רחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות, מחמת שנופלים בדעתם, מחמת שרואים בעצמם גודל קלקולם שקלקלו מעשיהם כל אחד כפי מה שיודע בעצמו את נגעי לבבו ומכאוביו, ומחמת זה הם נופלים בדעתם, ורובן מייאשים עצמן לגמרי, ועל ידי זה אינם מתפללים בכוונה כלל, ואינם עושים אפילו מה שהיו יכולים לעשות עדיין. על כן צריך האדם להשכיל מאד על דבר זה, כי כל הנפילות שבדעתו, אף-על-פי שהוא מחמת מעשים רעים שעשה באמת, עם כל זה, הנפילה שבדעתו, והעצבות והמרה שחורה שנופל עליו על-ידי-זה, הכל הוא רק מעשי בעל דבר,

שמחליש דעתו כדי להפילו לגמרי, חס ושלום. על-כן צריכין להתחזק מאד, לילך עם התורה הזאת לחפש ולבקש בעצמו כל פעם איזה מעט טוב ונקדות טובות וכו' כנ"ל. ועל-ידי-זה יחייה וישמח את עצמו, ויצפה לישועה עדיין, ויוכל להתפלל ולזמר ולהודות לה', בבחינת "אזמרה לאלקי בעודי" כנ"ל, ועל-ידי-זה יזכה לשוב באמת אל ה' כנ"ל]:

• שאלה לתלמידים: (ניתן לכתוב אותה בסופו של המקור)

אתה שם לב שחברך דני מדרדר בזמן האחרון מבחינה רוחנית והחלטת לשוחח איתו בענין ולהבין מה עובר עליו. בשיחה עימו הוא אומר:

"עזוב אותך,אני כבר אבוד לגמרי,אין לך מושג כמה הידרדרתי ואין לי סיכוי לחזור חזרה, זה כבר מאוחר מדי חציתי את כל הגבולות...גם אם ארצה אין לי את הכוחות לכך"

Ü     איזה מלכודת של היצר הרע מסתתרת בדבריו של דני ע"פ דברי ר' נחמן שקראת?

Ü     מה היה מייעץ ר' נחמן לאבי?

Ü     איך יכולה המשנה הבאה ממסכת מכות לסייע לך בשיחה עם אבי?

מכות פרק ג משנה טז

"אמר רבי חנניה בן גמליאל, מה אם העובר עבירה אחת, נפשו ניטלת עליה; העושה מצוה אחת, על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו.  רבי שמעון אומר, ממקומו הוא למד--שנאמר "ונכרתו הנפשות העושות, מקרב עמם" (ויקרא יח,כט), ואומר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח,ה).  הא, כל היושב, ולא עבר עבירה--נותנין לו שכר, כעושה מצוה.  רבי שמעון ברבי אומר, והרי הוא אומר "רק חזק, לבלתי אכול הדם . . ." (דברים יב,כג); ומה אם הדם שנפשו של אדם חתה ממנו, הפורש ממנו מקבל שכר--גזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן, הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו, ולדורותיו ולדורות דורותיו, עד סוף כל הדורות. "(מכות פרק ג משנה טז)

הפעלה:

(ניתן לבחור משתי האפשרויות או לעשות את שתיהן לא באותו השיעור)

א-דמיון מודרך

אחרי רגיעה והרפיה "לקחת" את התלמידים אל פיסגת הר מושלגת,שם נמצאת בקתה קטנה ונעימה, האח בוער, חלונות גדולים משקיפים לעבר מרחבי השלג, אנחנו נשכבים על השטיח ומביטים לתקרה.

מעלינו מראה גדולה, בהתחלה אנו רואים את השתקפותנו במראה, אך לאט לאט התמונה משתנה ומה שאנו רואים זו נקודה אחת בחיינו בה אנחנו טובים. (תכונה טובה שיש בנו, התנהגות מסויימת טובה המאפיינת אותנו, מעשה טוב שאנחנו עושים וכן הלאה)

אנחנו מתמקדים בנקודה זו והיא הולכת ומאירה, הולכת וגדלה וממלאת אותנו אושר רב.לאחר שהתמלאנו שמחה ואושר ממנה, אנחנו לוקחים נקודה זוהרת זו מכניסים אותה לקופסה קטנה בתוך ליבנו. כל פעם שנחפוץ בכך יש לנו את היכולת לפתוח את הקופסה והנקודה תמלא אותנו ותציף אותנו.

נחזור חזרה ובהדרגה בדרך בה הגענו.

ב-יושבים במעגל, כל תלמיד כותב את שמו בראש דף ומעביר הלאה לחברו מימין. כל אחד בדף שקיבל כותב משפט חיובי ואמיתי על החבר ששמו מופיעה בראש הדף. וכך מעבירים את הדף בין כל התלמידים.

סכום:

לחיבור שתי תתי היחידה מומלץ להשמיע ללמוד ולשיר את שירו של שולי רנד ' אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות ' מתוך הדיסק 'נקודה טובה'. השיר מחבר בין נק' המלחמה בין היצרים לבין נק' התמודדות המלחמה ע"י הידיעה שאני טוב ואני מסוגל ויכול.

"היה שווה הכל לראות את הפנים שלו
מתעגלות בתדהמה,חלשה דעתו

נחתתי עליו בלי רחמים

כל כלב בא היום שלו הנה בא היום שלו
ניחמתי את עצמי
פה תהא קבורתו
ככה זה כשנלחמים על החיים
אני דברתי הוא הקשיב
יכולתי לשמוע את הראש שלו רעות חושב
כל כך רציתי להכאיב
שלחתי לו את השורה הזו מכל הלב


אמרתי לו
אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות
אתה שומע
מכף רגל עד ראש מרגליות
אתה שומע


טוב,הייתי קצת תמים קצת תמים לחשוב
שבזה זה יגמר
כמעט פרחה נשמתי עת חזר לו הצבע לפנים
הזכיר לי מה שרק אני והוא יודעים עלי..
כמה אני חסר
פה תהא קבורתי
זה לא צחוק זאת מלחמה על החיים
אני שתקתי הוא דיבר
תמיד ידע אותי בכחש לערבב

נזכרתי בעצת קדושים

שלחתי לו את השורה הזו מעומק הלב
אמרתי לו
אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות
אתה שומע
מכף רגל עד ראש מרגליות
אתה שומע


היה ממש מפחיד לראות את הפנים שלו
מתכרכמות במשטמה
נטרפה דעתו
השורה הזאת הילכה עליו אימים
נשך בעט ירק שרט עשה
כל מה שביכולתו
זקן שכמותו
כל כך עלוב בלי מסכה על הפנים
אני שתקתי
הוא הכאיב,או הו,איך הוא הכאיב
על נשמתי הוא חג ליחידתי אורבת
בכוחותיי האחרונים
שלחתי לו את השורה הזאת מכל הלב


אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות

אתה שומע
מכף רגל עד ראש מרגליות
אתה שומע
מרגליות
אתה שומע
מרגליות..".


 

[1] ליקוטי מוהר"ן, הוא חיבורו החשוב ביותר של רבי נחמן מברסלב, ספר היסוד של חסידות ברסלב, ואחד מהחיבורים בעלי ההשפעה הרבה בעולם החסידות בכלל. הספר נדפס לראשונה בשנת תקס"ח. פירוש ראשי התיבות "מוהר"ן" הם "מורנו ורבינו הרב רבי נחמן".הספר הוא אוסף של דרשות (כל פרק דרשה נקרא 'תורה' או 'סימן') אותם נשא ר' נחמן שנלקטו בידי תלמידו רבי נתן מברסלב, חלקו הראשון של הספר הודפס בחיי רבי נחמן, בשנת תקס"ח (1808) ואילו חלקו השני נדפס, בנפרד, רק לאחר פטירתו, בשנת תקע"א (1811). במתכונתו הנוכחית, שני החלקים יחדיו, הודפס הספר על ידי רבי נתן מברסלב בשנת תקפ"א (1821). הספר מחולק לשני חלקים וכולל 412 סימנים, תי"ב, כי לפי תפיסתו של רבי נחמן כמו לפי התיקוני זוהר, הצדיק הוא ראש בי"ת:

·         ליקוטי מוהר"ן או ליקוטי מוהרן חלק א - עד סימן רפ"ז. (סה"כ 287 סימנים)

·         ליקוטי מוהר"ן תנינא או ליקוטי מוהר"ן חלק ב - עד סימן קכה. (סה"כ 125 סימנים)

הספר כולל דרשות על פרק 'המוכר את הספינה' במסכת בבא בתרא דרשות על מסכת בכורות דף ח (דרשות הנקראות "סבי דבי אתונא") וביאורים בספרא דצניעותא. רבי נחמן אמר על ספר זה שאינו מיועד לפסיקת הלכה.