התמודדות עם אשם, עצבות ויאוש

משימה בקבוצה:

ספר,  צייר, או כתוב בצורת שיר, או טור עיתונאי על מקרה שקרה לך אשר גרם לך לנפילה רגשית. מה הרגשת.
הקבוצה תגיב – מה אפשר להציע כדי שהמספר לא ירגיש כך.

הקדמה:
התמודדות עם רגשות אשם, כעס ושנאה עצמית

כולנו נופלים לפעמים: כועסים, פוגעים, חוטאים, מתעצלים וסביר להניח שאתה, כמו כל אחד אחר, יכול להוסיף לרשימה מילים נוספות המתארות את הנפילות המיוחדות לך. בתוכנו קיים קסם ששמו: מצפון. ממש כמו המצפן שאנחנו לוקחים לטיול לא ידוע, המצפון הפנימי שלנו מבקש לסייע לנו לראות את המסלול המקדם אותנו אל הטוב והישר. כאשר אנחנו נופלים, המצפון הפנימי שלנו מאותת על מצב סכנה ומבקש להזהיר מהתקדמות במסלול השגוי. האותות הללו הם חשובים וקריטיים על מנת שנתקדם נכון ובכל זאת פעמים רבות השמיעה שלנו את האותות מייצרת בתוכנו הרגשות קשות של כעס ושנאה עצמית, אכזבה ששוב נפלנו ורגשות אשם אינסופיים. המכנה המשותף בין כל ההרגשות הללו הוא שעל אף שיש הצדקה אמיתית לקיומן שהרי באמת נפלנו ובאמת אנחנו לא ממש  בסדר, הן הרגשות תוקעות וחוסמות אותנו מלהתקדם קדימה ולצמוח. כאשר אני כועס, שונא או מאוכזב מעצמי באופן כמעט אוטומטי אני שואף, רוצה ומאמין בעצמי פחות.

בחלק זה אנחנו מזמינים אותך להקשיב נכון לאותות המצפון הפנימי שלך: להשתחרר מההרגשות התוקעים ויחד עם זאת לרצות ליפול פחות.

מחלקים את הכיתה לקבוצות כל קב' מקבלת קטע מהקטעים המצ"ב דנה ברגש המציף את האדם בשעת נפילה ובדרך ההתמודדות המוצעת . לאחר מכן יערך סבב בו תספר כל אחת מהקב' על מה שלמדה. וכל תמיד יגיד עם איזה רגש ועם איזו דרך פעולה הוא מזדהה יותר. ואיך זה מתחבר עם מה שכתב בתחילת השיעור.

א. בתחילה היצר הרע מחטיא את האדם על-ידי שקרו שמטעה אותו בכמה מיני הטעאות, ואחר כך כשבא על דעתו לשוב הוא מחליש דעתו ומכניס בליבו שכבר נסתלק השם יתברך ממנו הוא רחוק כל כך עד שכבר אי-אפשר לו לשוב . ובאמת הוא להפך, כי מלכותו בכל משלה אפילו בעשר כתרין דמסאבותא, רחמנא לצלן, וכמו שנאמר (ויקרא טז, טז): השוכן איתם בתוך טומאותם, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (יומא נ"ו): אפילו כשהם טמאים שכינה ביניהם, וזה עיקר דרך התשובה שעשה משה בארבעים יום האחרונים מאלול עד יום כיפורים שהעיקר הוא לידע שהשם יתברך עדיין עם כל אחד ואחד אפילו עם הגרוע שבגרועים בבחינת ואציעה שאול הנ"ל. וכל זמן שהאדם חוזר זאת בדעתו מכניס זאת בליבו באמת שזה בחינת האזהרה וידעת היום וכו' כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת היינו בלינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, אזי בוודאי יש לו תקווה גדולה כל ימי חייו לזכות לדרך התשובה באמת, כי זה עיקר דרך התשובה. בחודש אלול שהוא בחינת הנותן בים דרך וכו' (ישעיה מג, טז), שזה סוד כוונת אלול כמובא בכוונות. והכוונה הפשוטה שיוצא מזה לכל בני אדם הפשוטים הוא לידע שאפילו בתוך מצולות ים השוטפים מאד על האדם כהמון גלי הים ממש בבחינת ותשליכני מצולה בלבב ימים, אף-על-פי-כן גם שם יש דרך ונתיב תמיד לשוב אליו יתברך על-ידי בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, שזה סוד כוונת אלול בחינת הדרך הנ"ל שכל אדם יכול לזכות אליו תמיד בכל מקום שהוא בפרט באלול, אם יאמין בזה באמת ובפשיטות: [הלכות עדות, הלכה ה אות ט]

ב. צו. אמרו רבותינו זכרונם ברכה (מכות כ"ד): ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה ואת זכריה, אוריה סימן לזכריה, כי כמו שנתקיימה נבואת אוריה שהתנבא על החורבן כן תתקיים נבואת זכריה שהתנבא על הגאולה ועל בניין בית המקדש. זה העניין הוא בכלל, ובפרט גם כן לעניין גאולת הנפש של כל אחד מישראל ותיקון מעכשיו, שזה בחינת בנין בית המקדש בפרט, כי בטבע אדם להאמין בהקלקול היינו שמאמין שעל-ידי מעשיו שאינם הגונים קלקל ופגם הרבה שזה בחינת חורבן בית המקדש, אבל על-ידי-זה נחלש שדעתו מאד עד שנדמה לו שכבר אבדה תקוותו ואי-אפשר לו לשוב ולתקן מעשיו עוד, וזה רק מעשי בעל דבר כי עלי-די-זה הוא פוגם בכל פעם ביותר חס-ושלום. ובאמת צריכין לידע ולהאמין כי כמו שיכולין לקלקל כמו כן יכולין לתקן גם כן ולהיטיב מעשיו ולשוב בתשובה שלמה עד שיתתקן כל מה שפגם. ואדרבא מדה טובה מרובה וצריכין אנו להתחזק בכל פעם בביטחון חזק ברוב חסדיו ורחמיו יתברך, כי סוף כל סוף בוודאי נזכה לשוב אל השם באמת ויבנה בית המקדש כמו שהבטיחנו על-ידי כמה נביאים וצדיקים, כמבואר בפנים: [שם אות יא]

ג. קו. כשאדם רוצה להתקרב לשם יתברך ולשוב בתשובה צריך שיעברו עליו אלפים ורבבות ירידות בלי שיעור, וצריך שיהיה גבור חזק לחזק לבבו בכל פעם לבלי להניח את מקומו משום ירידה שבעולם, וכל אלו העליות וירידות שעוברין על כל אחד מישראל הם בחינת כלליות המלחמות והצרות שעברו על כלליות ישראל מימות עולם כמבואר בפנים (עיין ליקוטי עצות חדש, גלות וגאולה אות י"ח). והעיקר הוא התחזקות לחזק את עצמו תמיד אף אם הוא כמו שהוא להאמין באמונה שלמה שאין שום ירידה בעולם כי בכל מקום יכולין למצוא את השם יתברך בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך (שם קלט, ח), כי אפילו כשנופל לשאול תחתיות רחמנא לצלן אף-על-פי-כן צריך לחזק את עצמו תמיד ולבלי לייאש את עצמו לעולם כי גם שם השם יתברך נמצא, בחינת ואציעה שאול הנך. וזה עיקר הכלל בעבודת השם והיסוד שהכל תלוי בו לבלי ליפול בדעתו לעולם אף אם יעבור עליו מה. וכל הצדיקים שהיו מימות עולם שזכו למה שזכו אשרי להם אשרי חלקם כולם לא באו לשלמותם כי אם על-ידי בחינת זו על-ידי שלא היו מייאשין עצמן לעולם כי גם עליהם עברו ירידות ונפילות הרבה רק שהם התחזקו עצמן בכל פעם אף-על-פי שעבר עליהם מה שעבר. ועל-ידי התחזקות שלהם שקורין: דֶער האַלְטְן זִיךְ זכו למה שזכו אשרי להם: [הלכות אונאה, הלכה ג אות א]

ד. קז. עיקר ההתחזקות שיזכה להישאר קיים על מעמדו לעולם ולאחוז עצמו בשם יתברך תמיד בכל הנפילות והירידות שבעולם ואפילו בשאול תחתיות חס-וחלילה לא יתייאש בשום אופן בעולם, הוא על-ידי תפילה, כי עיקר התשובה הוא תפילה, כמבואר בפנים: [שם אות ב, ועיין ליקוטי עצות חדש התבודדות אות לב, לג, לד, לה]

ה. נתיבות שלום בראשית עמ' כ"ז 

" ויאמר ה' אל קין וגו' הלא אם תטיב שאת. דברים אלו אמר לו הקב"ה אחר שנכשל בהבאת מנחתו... ומבאר מרן הס"ק מסלונים זי"ע:

שכאשר היצה"ר מפתה יהודי לעברה, יותר מכוונתו לעצם החטא, רצונו בנפילת הרוח הבאה אחריו... שמזה נופל הוא עוד ויורד מטה מטה. וכדאיתא בספה"ק שעצבות אינה עבירה אך היא מביאה לכל העבירות, ושמחה אינה מצווה אך היא מביאה לכל המצוות. וזהו שאמר הקב"ה לקין למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלא אם תטיב שאת, אף לאחר שנכשלת כ"כ במנחה, אם תטיב, תתחזק מעתה בשמחה, שאת, הרי עי"ז תתעלה, שאין זה אלא נסיון שעל ידו תוכל להתרומם ולהתעלות, ואם לא תטיב, שתהיה עצוב ונפול רוח כמו שכתוב ויחר לקין מאד ויפלו פניו, או אז לפתח חטאת רובץ." .

ו. אורות הקודש ג', כד.שכחה ושמחה

יש שטוב לשכוח את העוונות, ועל ידי מה שעושים כן לשם שמים כדי להתאמץ בעבודה בשמחה, ובהרחבת הדעת בתורה וחכמה, לשפר את העולם ולהוסיף אור ושמחת ה' במעשיו, ממילא, מידה כנגד מידה, נעשים הם אצל הקב"ה גם כן כביכול בגדר שכחה , גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל.

וכח הכרון נכפל בהטוב והקודש, וכל המצות וכל הטובות והמחשבות הטהורות מתנוצצים בזכרון כפול, זכרון טוב לפניך.

ז. אורות הקודש ג', כז

נפילה והתרוממות

כשמרגיש אדם שהוא עלוב, ריקני, אין לו איל רוחני, ונופל הוא ומתמוטט, ידע שאור גדול מוכן לפניו, וכל הגרעונות, הביטולים, בין המעשיים, בין הרוחניים, בין החיוביים בין השליליים של כל ימי חייו הנם מתייצבים לפניו  וכל עוונותיו מעידים עליו, והרי הוא תוהה, מתחרט מתוך מכאובים רבים, והוא מתרומם ושב, יוצא מעומק התהום אל גבעת הרום, מטומאה לטהרה, מאפלה לאור גדול.

ובדרך יציאתו ועלייתו הרי הוא עובר מדורי חושך, שמשעממים אותו כל כך, אבל הוא יודע כי רחום וחנון ה',וכי גם ילך בגיא צלמות לא יירא רע, כי ד' עמו. ומתוך נבכי תהומות אל ד' יזעק וקולו ישמע.ולאור דעת יקרא ויאיר לו, וחכמה וחסד יתמכוהו ויעטרוהו, ומהרה ישוב לבצרון, מלא חכמה שמחה וגבורה.

ח. ליקוטי מוהר"ן,  רפב

העיקר הוא להרחיק מעצמו עצבות - -  כי רוב בני אדם - - נופלים בדעתם על ידי שרואים בעצמם  עוצם (=עוצמת) קלקולם - - ומחמת זה הם נופלים בדעתם ורובם מייאשים עצמם לגמרי - - על כן  צריך להשכיל להתחזק נגד הייאוש ולחפש בעצמו נקודות טובות בכל פעם - -

ט. ' מה התכלית ' שולי רנד מתוך הדיסק ' נקודה טובה'.

מה התכלית של זה הכאב
אם לא לנענע לי את הלב
ששקע בתרדמה
וזה זמן רב שלא החסיר פעימה

למה באתני זה הקלון
רק לנפץ בי את הדמיון
שאני מין כל יכול
נוח לסלוח נוח למחול

מה רצתה זאת הנפילה
רק לעורר אותי שוב לתפילה
אל השמים האדומים
שיתהפכו עלי לרחמים
רחמים
רחמים

לב העולם אתה שומע
מה זה לפתע מפחד אני
באמונה אני יודע, יודע
שלא תבזה תפילת עני
שלא תבזה תפילת עני

כמה חביב זה הכאב
עת הוא מזכיר לי מי המסבב
מי מוציא מוליך ומביא
מי את כל זאת עלי
באהבה הביא

טוב ויפה זה הכיפוף
שמשבר לי עוד קצת את הגוף
הגוף שאף פעם לא מתרצה
הן זחלתי לכבודו עד הקצה

מה רצתה זאת המכה
רק להוליד מתוכי צעקה
אל השמים האדומים
שיתהפכו עלי לרחמים
רחמים
רחמים

את עיני עצמתי סגרתי את הספר
שעה שהיתי ליישב את דעתי
את גאוותי השלכתי בפינת החדר
וכך עמדתי לפרש את שיחתי


לב העולם אתה שומע
מה זה לפתע מפחד אני
באמונה אני יודע, יודע
שלא תבזה תפילת עני
שלא תבזה תפילת עני

ישנם כאן תשעה קטעים אך אפשר לקבצם לפי גודל הקב' לנושאים לפי דרכי ההתמודדות: שמחה, תשובה, בטחון בה' ואמונה, מנוף להתקדמות.

יש לפתח דיון איך לדעתנו אפשר לממש את דרכי ההתמודדות האלה , ולהדגיש שבכך נעסוק ביתר לימוד ופרוט בהמשך היחידה.

בחלק הבא נלמד לימוד משותף פרונטלי של הגמרא בקידושין. אפשר גם להיעזר במהר"ל בכדי לחזק את התחושה שלעולם אנו רצויים לפני המקום, ולעולם יש קימה לאחר הנפילה.

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לו עמוד א

ובין לאביי ובין לרבא, האי בנים אתם מאי דרשי ביה? האי מיבעי לכדתניא: בנים אתם לה' אלהיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה; רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר: +ירמיה ד+ בנים סכלים המה, ואומר: +דברים לב+ בנים לא אמון בם, ואומר: +ישעיהו א+ זרע מרעים בנים משחיתים, ואומר: +הושע ב+ והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. מאי ואומר? וכי תימא, סכלי הוא דמקרי בני, כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו בני, ת"ש, ואומר: בנים לא אמון בם; וכי תימא, כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים, כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים, ת"ש, ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים; וכ"ת, בנים משחיתים הוא דמיקרו, בני מעלייא לא מיקרו, ת"ש, ואומר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.

מהי המחלוקת בין ר' מאיר ור' יהודה?

נפתח במקומות אותם מזכיר ר' יהודה ונסביר את ההוכחות שלו.

בכיתות ברמה גבוהה רצוי להעמיק בהסבר המהר"ל.

מהר"ל נצח ישראל פרק י"א

ודבר זה מורה על הקשור והחבור שאין לו פירוד כלל, כי אם לא היה האומה הזאת נקראת "בני בכורי" על שם שהוא אחד, והיו לו שני בנים, לא היה לאחד מן השנים החבור גמור. שהרי יש לו חבור אל השני, ואותו חבור שיש לו אל השני אין לו לזה, ואם כן אין זה חבור גמור. אבל כיון שהם נקראים "בני בכורי", והבכור הוא אחד, מורה שיש כאן חבור גמור, לפי שהם מושפעים מאמתת עצמו. ולחבור הזה אי אפשר שיהיה לו פירוד כלל, וכי יש שנוי לאמתת עצמו. והכל נרמז בשם הנכבד הזה שנקראו "בנים". והדברים האלו גדולים מאוד מאוד: ובפרק קמא דקידושין (לו.), "בנים אתם לה' אלקיכם" (דברים יד א), רבי יהודה אמר, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים. רבי מאיר אומר, בין כך וכך קרוים בנים, שנאמר (ירמיה ד, כב) "בנים סכלים". ואומר (דברים לב כ) "בנים לא אמן בהם". ואומר (ישעיה א ד) "זרע מרעים בנים משחיתים". ואומר (הושע ב א) "והיה במקום אשר יאמר לא עמי יאמר להם בני אל חי". מאי ואומר, וכי תימא "בנים סכלים" הוא דמקרי "בנים", "בנים לא אמן בהם" לא נקראו "בנים", תלמוד לומר "בנים לא אמן". וכי תימא "בנים לא אמן בהם" הוא דמקרי, בנים פלחי לעבודה זרה לא מקרי "בנים", תלמוד לומר "זרע מרעים בנים משחיתים". וכי תימא בני מעלי לא מקרי, תלמוד לומר "והיה במקום אשר יאמר לא עמי אתם יאמר בני אל חי", עד כאן:

ובארו בזה כי לדעת רבי יהודה כיון שבשם "בנים" הצירוף היותר שיש לישראל אל אביהם שבשמים, אם אין עושים מעשה בנים אין ראויים הם לשם הזה, שכבר בטל השם הנכבד הזה. ולדעת רבי מאיר אינו כך, כי שם "בן" נאמר על שהוא יתברך אב ועלה לישראל, ואם ישראל סרו ופרשו מן אביהם - זהו מצד העלול עצמו, אבל מה שהוא יתברך עלה להם - לדבר זה אין הסרה כלל, כי אין ההסרה שלהם רק מצד העלול עצמו, ולא מצד העלה. לכך בכל ענין נקראו "בנים":

וקאמר רבי מאיר, לא זה בלבד שנקראו "בנים" כאשר הם סכלים, ופירוש "סכלים" כאשר הם נעדרים החכמה אשר ראוי שיהיה להם, ובשביל העדר קנין החכמה אין ראוי שיתבטל מהם שם "בנים". כי כאשר הם חוטאים בשגגה, שלא יבינו בשביל העדר החכמה, לא יסולק שם "בנים". אבל אינם פושעים שיהיו מזידים יודעים את רבונם ועם כל זה חוטאים. ועל זה אמר כי עוד יותר מזה, שגם כאשר הם פושעים במזיד נקראים אל השם יתברך "בנים", שנאמר "בנים לא אמן". הרי אף שהאב הוא מוכיח ומלמד ומזהיר את בניו, ויודעים הבנים את אביהם, ועם זה אין אמון בהם, מכל מקום שם "בנים" עליהם. ולא זה בלבד, אלא אף אם דביקים לגמרי בעבודה זרה, ויוצאים במעשיהם מן הקב"ה להיות דביקים באלהי נכר, ובדבר זה היה ראוי לומר שיתבטל שם "בנים" אשר הם מצטרפים אל השם יתברך כמו צירוף הבן אל אביו, ועל זה אמר שגם בענין זה נקראו "בנים" אל השם יתברך. וכל זה מפני כי אין שייך בטול לענין זה אשר נקראו ישראל "בנים", כי שם "בנים" מצד אשר השם יתברך הוא עלה להם, כמו האב שהוא עלה אל הבן, והוא מצד עצמו של האב, ודבר זה אין שינוי לו בכל חטא אשר יעשו, תהיה החטא מה שהוא, שכל חטא שהוא הסרה מן השם יתברך - הכל הוא מצד העלול. אבל מצד כי הוא יתברך עלה להם, דבר זה הוא מצד אמיתת עצמו:

ומפני כי עדיין יש לומר, כי אף אם ישראל הם בנים של הסבה הראשונה, הם דבר חסר כאשר הם חוטאים, ועל זה אמר כי נקראו 'בני מעלי', כדכתיב (הושע ב א) "במקום אשר יאמר לא עמי אתם יאמר בני אל חי אתם". ודבר זה, שרוצה לומר שהם בנים באין חסרון. כי החסרון גם כן הוא מצד ישראל, שהם העלול, מצד הזה הוא החטא. אבל השם יתברך, שהוא העילה, ברא ישראל בלא חטא, כי הדבר שהוא מצד העלול יש הסרה, כי יסיר לב האבן מעל לבם, מאחר שאין זה רק מצד העלול, ולכך נקראו ישראל 'בני מעלי'. כי מצד שנבראו מן העלה הם בתכלית הטוב, ואם הלכו אחר יצרם - אין זה מצד עצמם, רק הוא דבר מקרה, כמו שיתבאר בפרק שאחר זה. מכל מקום כיון שהם טובים מצד עצמם, שכך נבראו מן השם יתברך בשלמות, בשביל זה נקראו 'בני מעלי'. ותחלת בריאתם היה בטוב ובשלימות, רק כי אחר כך מצד עצמם נעשו רעים. ואל דבר זה יש סלוק והסרה מן החטא, כי ישובו מדרכם. ודבר שהוא על ענין שתחלתו טוב וסופו טוב, אף על גב שבאמצע אינו טוב נחשב כאלו היה טוב מראשיתו עד הסוף. לכך אמרו ז"ל (ב"ב קכח.) לענין פקח ונתחרש וחזר ונתפקח דהוי כאילו היה פקח מראש ועד סוף ואמר הכתוב (דברים יד א) "בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם". ומה ענין השם הזה, שנקראו "בנים", אל המצוה הזאת. וכבר בארנו זה בחבור גור אריה, שהכתוב רוצה לומר כי אתם בנים נמצאים מן אמיתת העלה, ובשביל כך יש להם גם כן מציאות אמיתי, שעל זה יבוא שם "בן", כמו שהתבאר למעלה. ולכן אל תתגודדו למת, שהיה דרך שלהם לעשות השחתה בעצמם בשביל ההשחתה שהגיע למת. ואמר כיון שיש לכם מציאות אמיתי מקוים, שהרי אתם נקראים "בנים", בשביל שאתם נמצאים מן אמיתת השם יתברך, ודבר שיש לו מציאות גמור אמיתי אין ראוי שימצא בו השחתה, שהוא הפך המציאות. בפרט כאשר עשה בשביל מת, וכאילו היה הפסד בישראל. וישראל יש להם המציאות הגמור, לכך לא תתגודדו על מת, ולא תעשו בכם השחתה. כי אם תעשו בכם השחתה, הרי זה היה מורה שאין לישראל מציאות אמיתי. כי אין ראוי שיהיה השחתה לדבר שיש לו מציאות אמיתי. והדברים האלה ברורים מאד:

במיוחד בקטע האחרון.

משימה :

לאסוף סיפורים על כך שהשער לא נעול ותמיד אפשר לנוע ולהתקדם.

(למשל ר' אלעזר בן דורדיא, או ר' עקיבא שמתחיל את הדרך בגיל 40 וכו')

ישנו סרט גמר של ישיבת אפרת על בחור ובחורה שנכשלו בייחוד , ועל תהליך האשמה והקימה וההתגברות – נקרא: מה שביננו. מומלץ לכיתות הגבוהות יותר לפני נתינת המשימה.

סיכום

התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה היא בנשמה, והיא שולחת את קויה, שהם מתגלים אחר כך בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה... וטרם שבא החטא כבר מוכנת התשובה ממנו. על כן אין דבר בטוח בעולם כמו התשובה, וסוף הכל לבוא לתיקון. (אורות התשובה, ו' ב').