תפילה בכוונה

 שלב א':

התלמידות יקבלו דף ובו מצויים המקורות הבאים. השיעור יתנהל בצורה של לימוד בחברותות, המלווה בעצירות ודיונים במליאת הכיתה.

השיעור ייפתח בפניה לבנות- האם יש לכן רעיונות/ "טיפים" שיכולים לנו ליצור מהתפילה מפגש משמעותי, ולהגיע לתפילה בכוונה?

הצגת הרעיון המרכזי של השיעור- ומשימת קשב לשיעור כולו- נסו "להקשיב" לקטעי המקור שנלמד, ולחפש בהם משפטים/ רעיונות שאתן מרגישות שפונים אליכם בצורה אישית ושתוכלו להתחבר אליהם.

שלב ב':

מקור א-

"כל זמן שלא ילמד לעצמו שתתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת ישראל ומעלת הארץ הקדושה וההשתוקקות הראויה לכל איש ישראל לבנין המקדש וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם, כמעט שאי-אפשר לטעום טעם עבודה.

שהרי, כיון שחז"ל אמרו על פסוק: "ולעבדו בכל לבבכם" – "עבודה בלב זו תפלה" (ספרי על דברים יא), אם כן התפלה היא בחינת העבודה, ואינו ראוי לעבודה כי אם כשיהיה במצב דעת יראת ה' כל כך, עד שיהיו עניני התפלה קרובים אל לבבו.

 ואם לא ידע מעלת נפשו – איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון שיחנהו (=יתן בו) השם יתברך בינה והשכל. אם כן צריך ללמוד ולהעמיק עד שיצויר לו בבירור וידיעה שלמה גודל חסרונו לדעה בינה והשכל, יצמא לזה ויתפלל באהבה מקירות לב שיחנהו השם יתברך בזה, וה' הטוב לא ימנע טובו להולכים בתמים.

ואם לא ידע מעלת ישראל איך יתפלל בלב שלם על גאולתם. שוודאי אין הכוונה הרצויה בתפלת ברכת גואל ישראל רק על מכאובי נפשו שמרגיש מצד עצמו מעול הגלות, כי עניין הברכה מעיד שהרצון בה מצד מעלת ישראל וקדושתם.

ואם לא ישכיל מעלת הארץ הקדושה וסגולתה וקדושתה איך יתפלל על בנין ירושלים, והתפלה היא דווקא מקירות הלב כשמרגיש שהוא חסר בדבר.

(הרב קוק, מתוך ההקדמה לספרו "תורת אביך")

שאלות לדיון:

- מהו לדעתכן ה"טיפ" אותו נותן הרב קוק לתפילה בכוונה בקטע זה, הסבירו בלשונכן?

-  איזו התנסות היתה לדעתכן לרב קוק- שהביאה אותו לכתיבת שורות אלו?

- האם את מרגישה שעבודה על עצמי בנושא זה- אכן תוכל לסייע לי בחיזוק הכווונה שלי בתפילה? כן/ לא, ולמה?

שלב ג':

מקור ב'- הקדמה לתלמידות: הקטע הבא אמנם ארוך באופן יחסי, אך השפה בו פשוטה ומובנת. קראו אותו לאט...

"כיצד אם כן, מגיעים אל התפילה בהבנה, בהרגשה ובאמת? כיצד עושים את "עבודת הלב", המכשירה ופותחת את הנפש אל התפילה? מטבע הדברים אין שום מרשם בטוח לכך, אין שום מנגנון שיוכל להבטיח, שאם נעשה כך וכך תהיה התפילה כראוי. ועם זאת יש דרכים, שגם אם אינן מבטיחות פתרון, הן מורות על כיוון של עבודה.

1) הדרך האחת, הפשוטה ואולי הטבעית יותר, היא שמתפללים כמו שמתקוטטים: זה אומר מילה וזה אומר מילה, עד שמתוך חילופי המילים הללו מתלהטים באמת. אין לדרך זו הכנה מוקדמת; פשוט לוקחים את סידור התפילה, יושבים אתו ונאבקים אתו... המאבק הזה הוא על כל שורה ושורה, על כל מילה ועל כל חלק של מילה: לנסות למצות אותה, להוציא ממנה פיסה של משמעות. מעבר לריכוז הפשוט בדברים שאומרים, המאמץ הוא בשאלה: האם אמירה זו היא רק חזרה על דברי אחרים, או שמא זו אמירה שיש לי עצמי שייכות אליה?... שעת התפילה נקראת שעת קרב; ובקרב הזה, כמו בכל קרב, אפשר גם להפסיד; אפשר להתפתל עם התפילה הלוך ושוב, ולא להעלות דבר.

עם זאת, גם כשאין תוצאות, יש בדרך זו גם הבטחה. אם למרות הכל המסקנה היא, שבפעם הבאה צריך לנסות שוב; ואם ממשיכים כך שוב ושוב, ומאמינים שאפשר – אזי באמת אפשר. כאשר אדם אומר את מילות התפילה ומקשיב למה שהוא אומר, ואם הוא חוזר ואומר זאת, מובטח לו שביום מן הימים משהו בתוכו יידלק. אפשר שאדם יעבור על קטע מסוים אלף פעמים עד שפעם אחת יגיע באמת לנקודה של הזדהות עם הדברים ויאמר אותם כביטוי של הרגשתו האישית. דרך עבודה זו היא כעין תורתו של הבעש"ט על הפסוק "צוהר תעשה לתיבה": תיבה במובן של מילה – שצריך לעבוד על התיבה גם כשהיא כאבן דוממת עד שהיא מתחילה להאיר, ונעשית כצוהר אל האלוקות. וכיצד עושים זאת? כמו שכתוב בהמשך: "בוא אתה וכל ביתך אל התיבה", דהיינו, כאשר יבוא האדם וייכנס בכל כוחות נפשו – במחשבתו ובהרגשתו, בזיכרונותיו ובחלומותיו – אל תוך תיבת התפילה, תוכנה ומשמעותה.

לדרך זו אין כל הכנה מיוחדת; פשוט לוקחים את הסידור ומתחילים להיאבק: בידיעה, בהתכוונות, מתוך מאמץ להישאר בתוך התחום – עד שמשהו יקרה; עד שהמחסום בין ה"אני" מצד אחד ובין הסידור מצד שני יתחיל להיפתח; עד אשר בזמן מן הזמנים, באחת התפילות, באחת התיבות, יפסיק הסידור להיות ספר זר ש"האני" אמור לקרוא בו, ויהפוך לספר ש"האני" כתוב בו.

2) הדרך השנייה גם היא דרך של "עיון תפילה"... לעומת הדרך הראשונה – שאינה דורשת שום הכנה... דרך זו מבוססת על הכנה מסוימת מראש, באמצעות לימוד נושא מסוים לפני התפילה. לימוד זה אינו קשור בהכרח למה שכתוב בסידור, אלא יכול להיות קשור לנושאים כלליים של הכרת האלוקות. גם אופן הלימוד אינו לשם השכלה והבנה בלבד, אלא זהו לימוד המכוון והמיועד לצורך עבודת התפילה – דהיינו, לימוד האמור לחדור אל כוחות הנפש כולם, בהבנה ובהרגשה; לא כאדם הלומד על דבר, אלא כמי שמתבונן בו ונמצא בתוכו. הרעיון בלימוד זה הוא לקחת אותו אל תוך התפילה... לדוגמא: אפשר לחשוב על המושג של "תודה", החל מהמובן הפשוט ביותר שלו: הכרת תודה על משהו שעשו עבורי. אפשר להתבונן בשאלות כגון, מה עניינה של הכרת התודה? מה מהותה? כיצד היא קושרת בינינו ובין הקב"ה? ולאחר שמתבוננים בנושא מכל צדדיו ופרטיו, ניגשים אתו אל התפילה. בתפילה מנסים למצוא את התודה בתוך מילות התפילה: בשבח, בבקשה, בתחינה, בהודאה... באופן זה נעשית גם עבודת התפילה: לוקחים נושא ועובדים עליו. לא סתם, לא במקרה, אלא יחד עם התפילה, על ידי כך שמנחים את התפילה אל הכיוון המסוים הזה במשך פרק זמן כלשהו: שעה, שבוע או חודש. בתוך הזמן והמילים הולך הנושא הזה ונארג במילות התפילה; ובאותה שעה אין הוא רק נוגע בנפש אלא נחקק בה...

3) הדרך השלישית היא זו המתוארת במשנה: "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו ליבם למקום". דרך זו היא אישית מאוד, ובה מתמודד האדם עם האמת של עצמו, מעמיק ומנסה להגיע לקצה שבקצה, לאידיאל של שלמות בתוך עצמו... דרך זו מבוססת גם היא על הכנה קודם התפילה; ואולם הכנה זו נעשית לא על ידי שלומדים דבר מסוים, ואף לא על ידי שחושבים על נושא מוגדר, אלא על ידי כך ש"שוהים שעה". ההגדרה "שוהים שעה" אין בה שום הנחיה לדבר מסוים שעושים באותה שעה, מלבד זה שמקדישים אותה לכך. עם זאת, השעה הזו אינה שעה של ריקנות, אלא שעה של התכוונות הדעת והלב... הקושי בדרך זו הוא בהכנת הכלי. שכן אדם צריך להכין לא תוכן מסוים, ואף לא מסגרת של תפילה מסוימת, אלא לכוון את עצמו כך, שהוא יהיה לכלי עבודה השאלה שהוא מציב לעצמו עוד קודם התפילה היא: האם הוא יכול, רוצה ומוכן להגיע לנקודת האמת של עמידה מול הקב"ה? הוא נעמד מול הקב"ה וצריך להחליט: האם הוא רוצה או לא רוצה להתפלל? כל ההכנה וכל העבודה מטרתן להביא למסקנה שהוא באמת רוצה ובאמת יכול, להתפלל כעת."

(הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), "שלושה עשר עלי השושנה")

שאלות לדיון:

- הרב שטיינזלץ מביא בדבריו שלוש דרכים אפשריות לחיזוק הכוונה בתפילה.

תחילה- כתבי את שלושת הדרכים והרעיונות המרכזיים שבהן

- איזו מהדרכים "נגעה" בך באופן אישי ולאיזו התחברת ביותר ולמה?

- בואו וננסה את דבריו של הרב שטיינזלץ על עצמנו ממש. איזה מהדרכים את חשה שתוכלי לקחת לחייך ממש ולעבודת ה' שלך? (אפשר לרדת לרמת הפרטים- ולהחליט ככיתה על אחת מהדרכים, אפשר גם לתת חלון זמן ל"ניסוי", למשל בשבוע הקרוב וכו')

משימת (בונוס?) לשיעורי בית:

התפילה יש בה ממד משמעותי של רגש והתחברות. לאחר שלמדנו מספר מקורות חשובים בנושא, את המקור האחרון – תוסיפי את!

בחרי שיר המבטא בעינייך תפילה, הסבירי  מדוע בחרת בשיר זה, מה בו מבטא בעינייך תפילה, ומה את לוקחת ממנו כ"טיפ" לתפילה האישית שלך.

[ניתן לבחור בכל שיר שהוא. שיר קודש או שיר חול, שיר קצר או ארוך, שיר ישן או חדש וכו'. הנקודה המרכזית היא מה השיר אומר לך, ומה הוא מבטא בעינייך, ולא בהכרח מה חשב מחבר השיר.]