בבא מציעא דף נח ע"ב: אונאת דברים - סקר שווקים

 

מקורות

בבא מציעא נח ע"ב, משנה וגמרא, רש"י ד"ה שהרי דבר

 

1. הרב מנחם המאירי, בית הבחירה בבא מציעא שם

כשם שיש אונאה במקח וממכר, כך יש אונאה בדברים. רצה לומר שאסור להונות את חברו ולגרום לו פסידא בדבריו. והוא שאמר: "לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח" שהרי מתוך שהוא [השואל] בוש לומר שאינו רוצה ליקח, משפיל לו [המוכר] מקחו לומר שאינו שווה כל כך, ואחרים שומעים ונמצא גורם לו פסידא. ואפילו לא היה אדם שם מ"מ הוא מטריחו ומצערו שחשב למכור ולא מכר.

 

שאלות לעיון

 

·         "כשם שיש... כך יש...". מה ההשוואה בין אונאה במקח וממכר לבין אונאת דברים?

·         "ולגרום לו פסידא בדבריו". אלו שתי תוצאות שליליות יש כאשר אדם שואל על מחיר ואינו מתכוון לקנות?

 

2. הרב חיים דוד הלוי, "אונאת ממון ואונאת דברים", שו"ת מים חיים, חלק ב, סימן פג

מה שנקרא "מחקר שווקים", היינו סיור במספר חנויות ובירור מחירים טיב וכדומה וכו'. ...נראה לי ברור שאין בו משום אונאת דברים, שכן כל אדם זכאי לבחור לו את הסחורה הטובה ביותר במחיר הנוח לו ביותר, ומעולם לא יוכל לעמוד על כך ללא בירור יסודי, וגם המוכר יודע זאת, ואף שהוא מצטער במקצת, כבר נתבאר לעיל שכך דרכו של מסחר. וכך שנינו (בבא מציעא נח ע"ב): "לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח". דוק היטב: "והוא אינו רוצה ליקח", כלומר ומתכוון להתל בו ולצערו, וזו אונאת דברים האסורה. אבל בירור מחירים וטיב לצורך קניה ודאי שלא נאסר, כי לא יתכן שתורה תאסור על אדם לברר לעצמו מקחו היטב.

רק כאשר אין בדעת הקונה לקנות כלל, הזהירה תורה ביותר, וכמו שאמרו בסוגיא שם: "ר' יהודה אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו: 'ויראת מאלקיך' (ויקרא כה, יז)". כלומר אין המוכר יודע האמת שבלב הקונה אם מתכוין הוא לקנות או להתל בו, אבל הקונה יודע האמת, ולכן אל תצער אותו "ויראת מאלקיך"... ברור איפוא שיש בבירור מחירים וטיב הסחורה צער טורח ולפעמים גם נזק לסוחר, ואף על פי כן  הותר הדבר כשיש בדעת האדם לקנות אלא שרוצה לברר מקחו.

ולעיל כתבנו משום שאין כל הגיון שתורה תאסור זאת על האדם. ואחרי העיון מצאתי בע"ה טעם לשבח להיתר זה.  ...הנימוקי יוסף (בסוגיא דבבא מציעא שם [דף לב ע"ב בדפי הרי"ף]) כתב בשם המדרש: "אם הונה עצמך, מותר אתה להונהו, שזה אינו קרוי 'עמיתך' ". והתקשו הפוסקים בהבנת דברים אלה (עיין בשו"ע חושן משפט סימן רכח סעיף א ברמ"א, ובסמ"ע ס"ק ג). ועל כל פנים ניתן להבין כאילו כתוב "אם הונה אותך, מותר אתה להונהו", שכן אם הוא פוגע בך כיצד תשתוק לו אתה? וכן פסק בספר יראים (סימן קפ). ...למדנו שאין איסור אונאת דברים אלא שלא יהיה אדם פותח בצער הזולת ובביזיונו, אבל להגיב מותר, כי לא יתכן שתורה תאסור התגובה ותהפוך אדם לאבן שאין לה הופכים. ואם כן הוא הדין והוא הטעם גם לאונאת דברים שבמקח וממכר. ואילו היו כל הסוחרים ישרים והגונים, ומציעים ללקוחות את הסחורה במחירה הנכון, ודאי ששום אדם לא היה רוצה לסבב השוק שעות ארוכות כדי לברר את המחיר הנכון של סחורה מסוימת, והיה קונה מיד בחנות הראשונה שמצא מבוקשו, אבל לצערנו אין כן הדבר, ובודאי שגם מאז ומעולם כך היה, והמציאות מוכיחה מעשים בכל יום שסחורה מסוימת נמכרת במחירים שונים ורחוקים זה מזה מרחק רב. ולכן חייב כל אדם שאינו רוצה להיות מרומה לברר מקחו היטב. ונמצא שהסוחרים  הם בגדר פותחים באונאה, ולכן אין שום איסור גם להונותם ולחקור ולדרוש היטב לברר טיב ומחיר כל סחורה לפני קנייתה, וזה נראה לי ברור ופשוט ביותר.

 

שאלות לעיון

 

•  מדוע מותר לבצע "סקר שווקים", ואין איסור מטעם אונאת דברים?
•  מה ההוכחה שמותר לבצע "סקר שווקים" מדברי המדרש: "אם הונה עצמך, מותר אתה להונהו"? התאם את דברי המדרש למקובל בדרכי המסחר כיום.
•  נסו לחשוב, מהו ההבדל התודעתי בין אדם המעוניין בחפץ ומתמקח לבין אחר שמתמקח אך כלל לא מעוניין בחפץ? מדוע לראשון הדבר מותר ואילו לשני אסור ומגונה?

 

 

הצעה לפעילות

 

MOTOCAR מכירת רכבי יוקרה

צפייה בסרטון יוטיוב קצר (2:08 דקות) על האפשרות האינטראקטיבית של חברת MOTOCAR.  אנשים בעלי רכב יוקרה המעוניינים למכור את רכבם יוכלו דרך האתר להעלות חינם פרטים ותמונה של הרכב כך שאחרים המחפשים רכב לקנות יוכלו בקלות להגיע למבוקשם. מדובר באתר בו מופיעים רכבים רבים ואדם המעוניין ברכב (ישנה הדגשה שמדובר דווקא ברכבי יוקרה) יוכל לשוטט בין ההצעות ולהגיע במהירות לרכב בו הוא מעוניין. משם בקלות הוא יוכל ליצור קשר עם בעל הרכב ולהגיע למכירה.

 

נערוך דיון :

האם אתר המכירה עוקף את החשש מהונאת דברים בין המוכר לקונה או אולי להיפך?

הצעה אינטראקטיבית להצגת הדיון:

נחלק לכל תלמיד בכיתה 2 דפים, על אחד כתוב 'בעד' ועל השני 'נגד'. כדאי שהדפים יהיו בצבע, לצורך העניין, 'בעד' בצבע ירוק ו'נגד' בצבע אדום (כדוגמת רמזור, קל לזכירה).

הכתה משמשת כמעין 'חבר שופטים' והתוצאה של המשפט תהיה דרך הידיים. מיד לאחר שהמורה ישאל את שאלתו יידרשו התלמידים להעלות את 'פסיקתם' ב'בעד' ו'נגד'. תלמיד שדעתו כי האתר מסייע בעקיפת החשש מהונאת דברים ירים 'בעד' ואילו זה שסובר כי האתר לא מועיל ו/או מזיק – ירים 'נגד'. 

לאחר מכן, נבקש נציג הטוען 'בעד' ונציג הטוען 'נגד' שיעמדו מול הכתה ויסבירו את עמדתם (אפשר להביא שני כובעים הדומים לזה של שופט, להוספת עניין).

 

אפשר לערוך את ההצבעה פעם נוספת, לראות האם תלמידים בעקבות הדברים שנאמרו שינו את עמדתם.

 

דיון נוסף (תלוי בהצלחה של הראשון) –

• האם אתמקח עם המוכר על מחיר מוצר שאני מעוניין בו?
  • ממה אזהר בעקבות לימוד הסוגיה בסיטואציה של קניית מוצר?

 

כתיבה

 

לאחר הדיון, ניתן לתלמידים משימת כתיבה, כל אחד עם עצמו. על התלמידים לענות על השאלות הבאות:

• מקרה בו חשתי עלבון כשבקשו ממני משהו שבכלל לא רצו?

(אין צורך להיצמד לסיטואציה של מכירה וקנייה)

• כשאני יוצא לקניות – ממה כדאי לי להיזהר?

 

מעגל

 

בכיתות מתאימות טוב לעשות בשלב זה 'אסיף' לתרגיל הכתיבה, ולבקש מהתלמידים לשתף איש את רעהו בתשובותיהם (או באחת מהן).

שים לב, ייתכן והתלמידים יעדיפו לא להחשף בפני חבריהם, וטוב לכבד אותם ולא ללחוץ לשתף. מאידך, ניתן וראוי להפוך סוגיה זו למנוף לדיון חינוכי וערכי בשאלת היציאה לקניות בשוק/קניון. הכבוד שיש לרכוש למוכרים ולרכוש שלהם. כמו כן, שאלת הונאת דברים בין חברים או בין תלמיד למורה/הורה בסיטואציות מעין 'קניה- מכירה' במסגרת בית הספר, בבית ובכלל. [2]

 

 

לתשומת לב:

 

המוקד של הסוגיה הוא הונאה מצד הקונה ולא מצד המוכר. בסרטון ובדיון על מכירת הרכב תלמידים עלולים לגלוש לדיון בדבר ההונאה של המוכר. הדבר אפשרי אך איננו המוקד של השיעור הנוכחי. לכן, כדאי להגיד לתלמידים מראש שיכוונו את נקודת המבט להונאה שעלולה לבוא מצד הקונה כך שלא יהיה בלבול בכתה. 

כמובן שבסרטון קיימת סכנה של הונאת דברים גם מצד המוכר ובבחירת המורה ניתן לאפשר דיון בשני הזוויות.

! לשיעור צריך מקרן, רמקול וחיבור לyoutube  / קובץ של הסרטון. כדאי להכין הכל מראש, לפני השיעור. בלגן סביב זה ייקח זמן יקר ועלול להוציא את התלמידים מהמוכוונות לסוגיה.

 

תורף החידוש הלמדני

תחילה נציג את הטקסט עם הדגשה של חלק מהשורות ולאחר מכן נציג את תורף הדברים

 

1. הרב מנחם המאירי, בית הבחירה בבא מציעא שם

 

כשם שיש אונאה במקח וממכר, כך יש אונאה בדברים. רצה לומר שאסור להונות את חברו ולגרום לו פסידא בדבריו. והוא שאמר: "לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח" שהרי מתוך שהוא [השואל] בוש לומר שאינו רוצה ליקח, משפיל לו [המוכר] מקחו לומר שאינו שווה כל כך, ואחרים שומעים ונמצא גורם לו פסידא. ואפילו לא היה אדם שם מ"מ הוא מטריחו ומצערו שחשב למכור ולא מכר.

 

 

איסור אונאה במקח וממכר הוא בשל הפסד שיגרם לאחד הצדדים, 'ולגרום לו פסידא בדבריו'. המשנה משווה בין אונאה במקח וממכר לבין אונאת דברים ללמדנו שגם באונאת דברים האיסור הוא בשל הפסד שיגרם לאחר בעקבות הדברים.

יש שתי תוצאות שליליות כשאדם שואל על מחיר ואינו מעונין כלל לקנות:

[א] הפסד - כשאדם מציג עצמו כאילו הוא מעונין לקנות, המוכר עושה מאמץ למכור ואף מוכן להוריד את מחיר הסחורה לשם כך. אך הקונה לא מעונין בעצם לקנות, אך אחרים שומעים ומבינים שניתן להשיג את הסחורה במחיר נמוך יותר, וכך נגרם הפסד למוכר.

[ב] טורח וצער - גם אם אין אחרים ששומעים, הוא מטריח בחינם את המוכר [ובוודאי גם מבזבז את זמנו לריק], וגורם למוכר צער בכך שהוא חשב שלפניו קונה שהוא יוכל למכור לו.

 

אם כן, המאירי מחדד לנו כיצד בפעולה פשוטה של מקח וממכר כאשר הקונה לא מעוניין בחפץ הוא עובר בלי משים בהונאת דברים משמעותית למוכר.·          

 

2. הרב חיים דוד הלוי, "אונאת ממון ואונאת דברים", שו"ת מים חיים, חלק ב, סימן פג

 

מה שנקרא "מחקר שווקים", היינו סיור במספר חנויות ובירור מחירים טיב וכדומה וכו'. ...נראה לי ברור שאין בו משום אונאת דברים, שכן כל אדם זכאי לבחור לו את הסחורה הטובה ביותר במחיר הנוח לו ביותר, ומעולם לא יוכל לעמוד על כך ללא בירור יסודי, וגם המוכר יודע זאת, ואף שהוא מצטער במקצת, כבר נתבאר לעיל שכך דרכו של מסחר. וכך שנינו (בבא מציעא נח ע"ב): "לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח". דוק היטב: "והוא אינו רוצה ליקח", כלומר ומתכוון להתל בו ולצערו, וזו אונאת דברים האסורה. אבל בירור מחירים וטיב לצורך קניה ודאי שלא נאסר, כי לא יתכן שתורה תאסור על אדם לברר לעצמו מקחו היטב.

רק כאשר אין בדעת הקונה לקנות כלל, הזהירה תורה ביותר, וכמו שאמרו בסוגיא שם: "ר' יהודה אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו: 'ויראת מאלקיך' (ויקרא כה, יז)". כלומר אין המוכר יודע האמת שבלב הקונה אם מתכוין הוא לקנות או להתל בו, אבל הקונה יודע האמת, ולכן אל תצער אותו "ויראת מאלקיך"... ברור איפוא שיש בבירור מחירים וטיב הסחורה צער טורח ולפעמים גם נזק לסוחר, ואף על פי כן  הותר הדבר כשיש בדעת האדם לקנות אלא שרוצה לברר מקחו.

ולעיל כתבנו משום שאין כל הגיון שתורה תאסור זאת על האדם. ואחרי העיון מצאתי בע"ה טעם לשבח להיתר זה.  ...הנימוקי יוסף (בסוגיא דבבא מציעא שם [דף לב ע"ב בדפי הרי"ף]) כתב בשם המדרש: "אם הונה עצמך, מותר אתה להונהו, שזה אינו קרוי 'עמיתך' ". והתקשו הפוסקים בהבנת דברים אלה (עיין בשו"ע חושן משפט סימן רכח סעיף א ברמ"א, ובסמ"ע ס"ק ג). ועל כל פנים ניתן להבין כאילו כתוב "אם הונה אותך, מותר אתה להונהו", שכן אם הוא פוגע בך כיצד תשתוק לו אתה? וכן פסק בספר יראים (סימן קפ). ...למדנו שאין איסור אונאת דברים אלא שלא יהיה אדם פותח בצער הזולת ובביזיונו, אבל להגיב מותר, כי לא יתכן שתורה תאסור התגובה ותהפוך אדם לאבן שאין לה הופכים. ואם כן הוא הדין והוא הטעם גם לאונאת דברים שבמקח וממכר. ואילו היו כל הסוחרים ישרים והגונים, ומציעים ללקוחות את הסחורה במחירה הנכון, ודאי ששום אדם לא היה רוצה לסבב השוק שעות ארוכות כדי לברר את המחיר הנכון של סחורה מסוימת, והיה קונה מיד בחנות הראשונה שמצא מבוקשו, אבל לצערנו אין כן הדבר, ובודאי שגם מאז ומעולם כך היה, והמציאות מוכיחה מעשים בכל יום שסחורה מסוימת נמכרת במחירים שונים ורחוקים זה מזה מרחק רב. ולכן חייב כל אדם שאינו רוצה להיות מרומה לברר מקחו היטב. ונמצא שהסוחרים  הם בגדר פותחים באונאה, ולכן אין שום איסור גם להונותם ולחקור ולדרוש היטב לברר טיב ומחיר כל סחורה לפני קנייתה, וזה נראה לי ברור ופשוט ביותר.

 

איסור אונאת דברים הוא לשאול על מחיר סחורה כשברור לשואל שהוא איננו מעונין כלל לקנות, והוא שואל על מנת להתל או להציק למוכר. אבל כשהרצון של השואל הוא אכן לקנות אבל הוא מעונין לברר היכן יוכל לקנות במחיר ובתנאים שיהיו מתאימים לו, בכך אין כל איסור. התורה לא מונעת מאדם לבדוק מה הכי טוב ומה הכי מתאים לו. סקר שווקים הוא דבר מקובל, ואף הסוחרים מודעים לכך. האם אדם שואל כי הוא מעונין לקנות, או שהוא סתם שואל על מנת להציק, על כך נאמר בפסוק שעוסק באיסור אונאה: "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני ה' אלהיכם" (ויקרא כה, יז). הדבר מסור ללב, ועל כל אדם להיות ישר עם עצמו.

 

הוכחה לכך שמותר לעשות סקר שווקים היא מהמדרש שבו נאמר שאם המוכר הונה אותך מותר לך הקונה גם להונות אותו. מאחר שבתחומי מסחר מסוימים אין מחירים קבועים, וכל מוכר נוקב בסכום אחר ויש פערים גדולים מאד בין מקום למקום במחיר אותה סחורה בדיוק, אז יש לראות בזה אונאה מצד המוכרים. הם אלו שפתחו באונאה. לו כל הסוחרים היו מבקשים את אותו סכום על אותה סחורה, לא היה צורך לבצע "סקר שווקים", אך כאמור אין זה כך, ועל כן מותר לבצע סקר שווקים.

 

ההבדל התודעתי בין אדם המעוניין בחפץ ומתמקח לבין אחר שמתמקח אך כלל לא מעוניין בחפץ הוא כי הראשון פועל בכנות עם המקח והממכר. אין הוא אחד בפה ואחד בלב. הוא מעונין חפץ, אך כמו כל אחד אחר, ישמח להצעה הטובה ביותר בשוק העומדת לרשותו. שני, לעומתו, פועל באופן שקרי. הוא מתמקח על חפץ שכלל אינו מעוניין בו. יתרה מזאת, הוא גורם למוכר לעבוד ולטרוח בשביל דבר מיותר ואולי אף מזיק. וזאת אף ללא ידיעתו.

בסופו של דבר תודעתית הוא פועל באופן שמבזה את האדם שעומד מולו (המוכר). הוא לא מעריך את זמנו, עבודתו, מוצריו. ביודעין או שלא ביודעין, השדר שעובר הוא ' אינני מכבד אותך ואת זמנך'. לכן, הראשון מותר ואילו השני אסור ומגונה.

 

אם כן, אדם המעוניין לקנות מוצר מסוים (אף אם לא מדובר דווקא בחנות זו!) בהנחה שבתרבות יש מעין הסכמה שקטנה כי התמקחות על מחיר היא דבר לגיטימי – אין כל איסור הונאת דברים במעשה. ואדרבה, הסוחרים מודעים ומוכנים לכך.

 

 

מחשבות בעקבות הסוגיה:

יש מעשי אונאה שניתן לגלות אותם. מי שמשקר ומאנה, לוקח סיכון שמא ייתפס וקלונו יתגלה. אך יש מעשים כאלה שאף אחד לא ידע עליהם, לעולם. רק המאנה עצמו יודע שהוא שקר, ושכוונתו היתה באמת אחרת ממה שבאמת חושבים. אלו דברים המסורים ללבו של אדם. כדברי רש"י (בבא מציעא נח ע"ב ד"ה שהרי): "שהרי כל הדברים הללו אין טובתן ורעתן מסורה להכיר אלא ללבו של עושה, הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות, ויכול הוא לומר לא עשיתי כי אם לטובה".

אדם בחייו צריך לשאול את עצמו האם הוא ישר עם אחרים. האם אין הוא אחד בפה ואחד בלב. כיצד נראית חברה בה אפשר לסמוך האחד על השני ולא לחשוד באופן קבוע כי "עובדים עלי".

הסוגיה יכולה להציף סיטואציות שונות בחיים שלנו בהם השאלה היא עד כמה הייתי כן עם האדם שמולי ולא עשיתי עיוות קטן כדי לקבל את מבוקשי.

-       בשוק – "אבל ההוא הציע לי אותו מוצר בחצי!" (שזה פשוט שקר ומבלבל את המוכר...)

-       בכיתה- "למה אתה לא נותן לי להעתיק ממך במבחן, זה מה שכולם עושים!" (וזה פשוט לא נכון..)

-       בבית – "אמא, סדרתי את החדר שלי אתמול (ובאמת סדרתי לפני חודש..)

-       ברחוב – "תרמתי כבר בבית ספר" (כשבאמת חבר שלי תרם ואני רק הסתכלתי..)

 

הקב"ה בוחן מחשבות ולב, ויודע היכן אתה עומד באמת.

אדם צריך לשאול את עצמו, איזה ציון הוא מעריך ומחפש יותר- את זה שכתוב על הנייר או את זה שכתוב למעלה וחקוק לי פנימה על הלב.

 

 

הרחבות

 

אדם ברוך מסכם זאת כך בספרו "סדר יום" חיי יום-יום בראי ההלכה, ירושלים 2000, עמ' 46.:

 

ומדוע אונאת דברים חמורה מאונאת ממון? כי ממון ניתן להחזיר, בקרן או בקרן וריבית. ואילו התועבה שעולל לאשתו – מי ואיך יחזיר... אוויל יחשוב שאונאת האשה, ואונאת דברים בכלל, אינה חמורה בגלל שאין מגישים עליה כתב אישום. ובגלל שהיא לכאורה רק עניין של מלים, של מחשבות. של דברים. וההלכה אומרת לאוויל: תיענש על ידי הצדק הקוסמי, האלוקי. ואונאת דברים היא דוגמא למטא-משפט ולעל-משפט של ההלכה: פעולות שאינן מבשילות לכתבי אישום, ובכל זאת הן עבירה ועבריינות מוחלטות.