בבא מציעא לג ע"א: דיני קדימה בהשבת אבדה (אחוות לומדים וחברים)

רקע: 

​המשנה עוסקת בדיני קדימה של רבו על פני אביו במספר הקשרים: א. בהשבת אבידה ב. בפריקה וטעינה ג. ובפדיון שבויים. המשנה והגמ' בעקבותיה מציפים את המתח בין מעגלי קשר וזיקה שונים של האדם ומציגה סולם להכרעה ביניהם.

דיני קדימה אלו מהווים נקודת מוצא להבנת היחס בין מעגלים חברתיים שונים ומעוררת את השאלה מהו המוקד של מעגלי הקשרים השונים שלנו עם המשפחה, מורים מדריכים ורבנים.

מה משמעותן של מערכות יחסים? למה צריך כבוד בתוך מערכות יחסים? מהו תפקידו של הכבוד בתוך מערכת יחסים? מה המשמעות של חברות ואחווה? האם חברות מחייבת כבוד? לפי איזה פרמטר מדרגים ומתעדפים מערכות יחסים?

מטרת השיעור הנה בירור מהות דין הקדימה של רבו בהשבת אבידה ודרך זאת לדון במשמעותם של מעגלי זיקה חברתיים שונים, משמעותם לגבינו ובעיקר מדוע צריך להוקירן ולכבדן.

מקורות:

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א

משנה:

"אבדתו ואבדת אביו - אבדתו קודמת. אבדתו ואבדת רבו - שלו קודם.

אבדת אביו ואבדת רבו - של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא. ואם אביו חכם - של אביו קודמת.

היה אביו ורבו נושאין משאוי- מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו.

היה אביו ורבו בבית השבי - פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו. ואם היה אביו חכם - פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו."

גמרא:

 "מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא (דברים טו, ד) אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם ואמר רב יהודה אמר רב כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך...אמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זה על זה ולענין אבדה במקום אביו אינן חוזרין אלא לרבו".

שאלות ראשוניות לעיון משנה וגמ' – דין קדימה בהשבת אבידה:

שאלות פשט ('חכמה'):

1.       מדוע בכלל צריך להקדים את אביו או את רבו? האם מפני שאני משיב אבידה אחת אני לא יכול להשיב אבידה אחרת? האם המשנה שלנו עוסקת רק במקרה בו לא ניתן לקיים את שניהם?(ר' לחם משנה הלכות תלמוד תורה פרק ה' והמאירי על הדף כאן מובאים להלן בהרחבות) האם כאשר ניתן לקיים את שניהם יש משמעות לקדימה? מהי?

2.       בהנחה שיש צורך בהקדמה, מדוע צריך להקדים את רבו? (מה פירוש הנימוק "שאביו מביאו לעולם הזה ורבו מביאו לעולם הבא"? למה זה רלוונטי?)

3.       מדוע ברור למשנה ולגמרא ששלו קודמת לכל אדם? האם ערכים של כבוד, נימוס ועשייה למען אחר לא אמורים לדחות את האינטרס האישי?

4.       מה המשמעות של הסייג "כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך" האם צריך בפועל להקדים את שלו לשל חבריו או לא?

5.       מיהו רבו? (האם רבו שלימדו דבר כלשהו? האם רבו מובהק? האם צריך תנאי נוסף "שלימדו חינם"? מה זה אומר על מערכת היחסים? (ר' מאירי להלן בהרחבות)

6.       מה פירוש "אם אביו חכם"? מדוע "אם אביו חכם" אביו קודם? האם אז לא צריך לכבד את רבו? האם זה מרמז אולי כי דין המשנה אינו עוסק בדיני כבוד גרידא?

שאלות עיון ('בינה'):

1.       מהו הפירוש להתנהג בכבוד למשהו? למה אנו מכבדים הורים, מורים, רבנים?

2.       האם צריך לכבד חברים, אחים (קשרים לא היררכיים) (מה פשר המנהג בבבל לעמוד בפני החברים בפני בית המדרש?)

3.       האם יש קשר בין "כבוד" במערכות יחסים היררכיות למערכות שיוויוניות? האם צריך להיות הבדל בינהם (ר' דברי הרמב"ם באבות על המשנה "עשה לך רב וקנה לך חבר" ר' להלן בהרחבה "וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד לרב")

4.       מה משמעות המונח "חבר" מיהו חבר אמיתי?

5.       התורה מצווה אותנו להשיב אבידת "אחיך"? מיהו "אחיך"? האם מעגלי האחווה השונים מקבילים למעגלי החברות המתוארים ברמב"ם? האם המשנה שלנו עוסקת למעשה במעגלי זיקה חברתיים (אחווה) ולא בדיני כבוד חיצוניים גרידא?

שאלות משמעות ('דעת', לדיון לאחר המהלך ההפנמתי):

1.       כיצד לדעתך מערכות יחסים חברתיות משפחתיות, בית ספריות ואחרות משפיעות ו/או השפיעו על עיצוב מי שאתה?

2.       מה הכי חשוב לך במערכת היחסים עם חבריך?

3.       האם חשוב לך לכבד את חבריך? כיצד אתה עושה זאת?

4.       מה אתה מקבל מכל אחת ממערכות היחסים שבחייך?

תורף החידוש הלמדני:

הסוגיה עוסקת לכאורה בדיני כבוד שהינם לכאורה חיצוניים לדיני השבת אבידה, וכיצד דיני וחובות הכבוד השונות מתיישבות אלו עם אלו (ר' רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ה' הלכה א', ר' לדוגמא תוספות ד"ה אבידתו קודמת על אתר מובא להלן בהרחבות). דהיינו המיקום של סוגייתנו צריך להיות לא בדיני אבידה אלא בדיני כבוד (לדוג' של הורים ותלמידי חכמים).

מאידך, קיימת אפשרות נוספת לקריאת הסוגיה, והיא שהתורה מצווה להשיב אבידת "אחיך" ומחייבת את האדם להגדיר מיהו אחיו? מהם מעגלי הזיקה שלו? וכיצד הוא מגדיר את יחסו אליהם ומכאן חובת הקדימה צומחת (האם יתכן וזווית זו יוצרת את ההבדל בין פסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ה' הלכה א' לרמב"ם בהלכות גזילה ואבידה פרק יב הלכה יב?).

מנקודת מבט זו, באופן מפתיע (אולי...), נקודת המוצא של המשנה והגמרא הנה שהתהליך של הגדרת מעגלי הזיקה שלי אפשרי רק אם קודם לכל האדם מגדיר את עצמו ונותן כבוד וקדימה לעצמיותו "אפס כי לא יהיה בך אביון". רק מתוך כך יכול הוא לתת ערך משמעות וכבוד למעגלים רחוקים יותר של אחווה וקשר חברי.

אולם דווקא משום שגישה זו ששמה את האדם עצמו במרכז עלינו להיזהר לא להתעלם ולשכוח את הסביבה שלנו ומי שמתעלם מהסביבה שלו ושם את טובתו תמיד בראש בסוף יהיה עני ואביון (במובן החברתי) "כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך".

המסר העולה מהסוגיה כאן הוא מעגל חוזר. אי אפשר לבטל עצמך לפני מערכות יחסים אחרות, מערכות היחסים צריכים להימדד ביכולת שלהם לאפשר לאדם לפרוח ולא להיות "אביון" מאידך דווקא בשל כך מערכות יחסים ראויות לכבוד ולקדימה שכן הם אלו שמאפשרות לאדם לבנות את עצמו ולכן התעלמות מהם או אי נתינת כבוד להם תותיר את האדם אביון ולכן "כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך".

הצעה למהלך השיעור:

ללמד את המשנה והגמרא עליה ולדון בשאלות החוכמה והבינה לעיל ומשם לאחר חידוד המושגים של כבוד, זיקה אחווה למהלך ההפנמתי להלן. בסיום לערוך דיון מסכם בהתאם לנקודות ברובד הדעת לעיל.

הצעה למהלך הפנמתי:

א.      לחלק את הכיתה לזוגות 

ב.      כל אחד מבני הזוג יתאר בכתב מערכת יחסים אחת (מהמשפחה, בית ספר, תנועת נוער וכדו') שחשובה לו ויכתוב:

  i.             למה היא חשובה לו?

  ii.            מה הוא מקבל ממנה?

  iii.            האם הוא נוהג בה ב"כבוד" וכיצד?

  iv.            באיזה מקרים הוא הקדים אותה לצרכיו האישיים?

  v.            האם מערכת יחסים זו התנגשה עם מערכות יחסים אחרות שיש לו?

ג.      לאחר שכל אחד מבני הזוג ענה על האמור ישתף את חבירו בדבריו ומסקנותיו. לאחר מכן נציג אחד מכל זוג יציג, בפני הכיתה, תובנה אחת שעלתה להם על כבוד למערכות יחסים וחשיבותן.

מקורות להרחבה:

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה א

"כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יתר מאביו, שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא, ראה אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת לשל אביו, אביו ורבו נושאים במשא מניח את של רבו א ואחר כך של אביו, אביו ורבו שבויים בשביה פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו, ואם היה אביו תלמיד חכם פודה את אביו תחלה, וכן אם היה אביו תלמיד חכם ב אע"פ שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו ואחר כך משיב אבידת רבו, ואין לך כבוד גדול מכבוד הרב ולא מורא ממורא הרב..."

לחם משנה הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה א

ובזה עלו דברי רבינו כהוגן דמה שכתב כאן הוא בדאפשר להשיב את שתיהן שכן כתב וכן אם היה אביו ת"ח אע"פ שאינו שקול משיב אבידת אביו ואח"כ משיב שתיהן אלא אין הדבר תלוי אלא בהקדמה למי מקדימים. אבל בפי"ב מהלכות גזלה איירי בודאי אפשר להשיב אלא אחת מהן

 בית הבחירה למאירי מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א

"אבדתו ואבדת אביו או רבו אבדתו קודמת וכל שכן באבדת שאר בני אדם ומ"מ אם היה יכול להחזיר את שתיהן חייב להחזיר אבל כשאין יכול להחזיר את שתיהן שלו קודמת ואם קדם והציל את של חברו ואבד את שלו אין לו אלא שכרו כמו שביארנו בבבא קמא:

בית הבחירה למאירי מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א

"אבדת אביו ואבדת רבו אבדת רבו קודמת שאביו הביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו תורה הביאו לחיי העולם הבא ודוקא רבו שלמדו בחנם ואם היה אביו רבו של אביו קודמת שאי אפשר לאביו חכם שלא למדו ונמצא אביו ורבו וכן הדין באביו ורבו שהיו שניהם נושאים משאוי שפורק את של רבו ואחר כך של אביו" ורבו שאמרו דוקא רבו מובהק שרוב תורתו ממנו:

תוספות ד"ה אבידתו קודמת, בבא מציעא לג ע"א

וא"ת אבדתו ואבדת רבו וכבוד אביו איזהו קודם אי אבדתו הלא כבוד אביו עדיף למאן דאמר בפ"ק דקדושין (דף לב. ושם) משל בן ואם כבוד אביו הלא אבדת רבו קודמת כדאמר לעיל. אני ה' ויש לומר אבדתו קודמת דהיכא דאביו נהנה מגוף הבהמה חייב לכבדו כגון שחוט לי בהמתך אבל הניחה ליאבד ותביא לי לאכול שגם לאב קשה האבדה אלא שרוצה לאכול:

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א

 [ו] עשה לך רב - ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, אבל שימהו לרב עד שתמסור לו הלימוד ותושג לך החכמה, לפי שאין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, אלא לימודו מזולתו יותר קיים אצלו ויותר מבואר, ואפילו היה כמותו בחכמה או למטה הימנו. וכך בארו בפירוש זה הציווי.

  ואמרו וקנה לך חבר - הוציאו בלשון קנייה, ולא אמר: עשה לך חבר, או: התחבר לחברים, וכיוצא בזה, והכוונה שראוי לאדם שיקנה לעצמו חבר על כל פנים, כדי שייתקנו בו כל עניניו, כמו שאמרו: "אי חברא אי מיתותא", ואם לא מצאו - צריך להשתדל בו, ואפילו ימשכהו לחברות תחילה עד שיהיה חבר, ולא יסור מלכת אחר רצונו, עד שיחזק חברותו, כמו שיאמרו אנשי המוסר: כאשר תתחבר, אל תתחבר לפי מידותיך, אלא התחבר לפי מידות חברך. וכאשר יסמוך כל אחד משני החברים על זה הציווי, תהיה כוונת כל אחד מהם להשלים רצון חברו, ותהיה כוונת שניהם דבר אחד בלא ספק. ומה טוב מאמר אריסטו: "החבר - אחר שהוא אתה".

  והחברים - שלושה מינים: חבר תועלת, וחבר נחת, וחבר מעלה. אמנם חבר התועלת, הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלך וחייליו. ואמנם חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: חבר הנאה, וחבר בטחון. אמנם חבר ההנאה, הרי הוא כחברות הזכרים לנקבות וכיוצא בה. ואמנם חבר הבטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויגלה לו כל עניניו, הנאה מהם והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש בטחון באיש עד לזה השעור - תמצא רוב נחת בשיחתו ובחברותו. ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד לרב.