בבא מציעא, לה ע"א: 'ועשית הישר והטוב' / שומא הדר

מקורות

סוגיית הגמרא: לימוד פשט הסוגיה בב"מ לה' ע"א.

מקורות בתורה לדין 'ועשית הישר והטוב': דברים ו, טז-יט. [הרחבה אפשרית לעוד מקורות שמופיע בהם יסוד 'הישר והטוב': דברים יב,כה; דברים יב,כח; דברים יג,יח-יט; שמות טו,כו.]

מקורות לבירור במהות הציווי 'ועשית הישר והטוב': ספרי דברים, פרשת ראה, פסקא עט,כח. (מובא לקמן). ר"ן ב"מ טז' ע"ב (ד"ה 'איבעי ליה..' בדילוגים, לא כל הנאמר שם נצרך לענייננו).

[הרחבות: רמב"ן על התורה דברים ו,יח. מגיד משנה הלכות שכנים פרק יד' (בסופו).]

שאלות ללימוד הסוגיא

1.       מהי בעיניכם משמעותה של הפסוק 'ועשית הישר והטוב'?

2.       האם דין 'ועשית הישר והטוב' אמורה לגרום לשינויים הלכתיים ממשיים?

תורף החידוש הלמדני

תורף החידוש הלמדני הוא להבין את הדין של 'שומא הדר' ואת מחלוקת הראשונים אם במצב שבו 'שומא הדר' צריך לעשות קנין מחדש, לאור הבנה יסודית בדין 'ועשית הישר והטוב', ונבאר את הדברים.

כאשר לוה אינו יכול לשלם את הכסף שהוא חייב, לוקחים מקרקעותיו כדי לפרוע את החוב. אם לאחר זמן, הלוה משיג מעות והוא יכול לשלם בהם את חובו, אזי מחייבים את המלוה להחזיר ללוה את קרקעו בתמורה למעות שבהם הלוה פורע את החוב. דין זה מכונה 'שומא הדר'- כלומר, הקרקע שהושמה שוויה כדי לפרוע את החוב, חוזרת ללוה בתמורה למעות שהשיג.

בגמרא מובאים שתי עמדות- נהרדעי סבורים שהדין של 'שומא הדר' חל עד יב' חודש, אך לאחר יב' חודש אין ללוה זכות לתבוע מהמלוה להחזיר לו את קרקעו. אמימר סבור שלעולם הדין של 'שומא הדר' קיים, והלוה רשאי לתבוע מהמלוה להשיב לו את קרקעו. הגמרא פוסקת הלכה כשיטת אמימר על סמך הפסוק 'ועשית הישר והטוב', כלומר, מפאת צו התורה לנהוג בצורה ישרה וטובה, אנחנו מעניקים ללוה לעולם את הזכות לקבל חזרה את קרקעו.

נתבונן כעת במחלוקת ראשונים שיש בדין זה, וננסה להסביר את המחלוקת ההלכתית שלהם על סמך שתי הבנות מהותיות בדין 'ועשית הישר והטוב'.

הראשונים נחלקו האם במצב שבו מקיימים את הדין של 'שומא הדר', הלוה צריך לשוב ולבצע פעולת קניין בקרקעו, בעת שהוא מקבלה בחזרה מאת המלוה, או שמא הקרקע חוזרת אליו בצורה אוטומטית ברגע שהוא נותן את המעות למלוה, ואין צורך שהוא יבצע פעולת קניין נוספת.

שתי העמדות מוצגות בדבריו של הר"ן (ב"מ טז' ע"ב)- לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א, גם אחרי שהלוה העביר את המעות למלוה, עדיין הוא צריך לכתוב שטר קנין מחודש על הקרקע שלו כדי שהקרקע אכן תשוב להיות שלו. לעומת זאת הר"ן בעצמו והרמב"ם סבורים שאין צורך בכך, וברגע שהלוה החזיר את המעות, אין צורך בקניין נוסף כדי שהקרקע יחזור להיות שלו.

ננסה להציע הבנה ביסוד המחלוקת שלהם, שהיא בעצם מחלוקת יסודית בהגדרה ההלכתית של 'ועשית הישר והטוב'. כולם מסכימים שלולא שהתורה הייתה מלמדת 'ועשית הישר והטוב' ברור שהקרקע שהמלוה גבה מהלוה- הייתה נחשבת לגמרי שלו וברשותו ובבעלותו. בי"ד גבה קרקע למלוה כגביית חוב- ובכך היא נקנתה למלוה. אבל על גבי שורת הדין מתווספים עוד שיקולים בדין, ודין 'עשית הישר והטוב' מלמדנו שמחייבים את המלוה להחזיר את הקרקע ללוה. השאלה שצריכים לשאול זה האם הקומה השנייה הזאת של 'ועשית הישר והטוב'- נשארת בתור קומה שניה, אבל שורת הדין עדיין קיימת, או שמא נבין, שברגע שהקומה השנייה לימדה אותנו לנהוג על בסיס 'ועשית הישר והטוב'- היא בעצם עשתה שינוי פנימי לקומה הראשונה, ושינתה גם את שורת הדין. יתכן שבשאלה זו נחלקו הראשונים.

לפי הרמב"ן והרשב"א כיון שמצד המערכת המשפטית אין שום חובה על המלוה להחזיר את הקרקע ללוה- לכן אם הלוה רוצה לזכות מחדש בקרקע על בסיס הקומה השניה של 'ועשית הישר והטוב'- הוא צריך לעשות מעשה קניין חדש. כי אמנם דין 'ועשית הישר והטוב' מחייב את החזרת הקרקע, אבל אין הוא משנה את התשתית של מערכת המשפט- וכמו שמעיקר הדין הקרקע נקנית לגמרי למלוה- כך הדבר גם אחרי שנתווסף הדין של 'ועשית הישר והטוב', ומכיון שהקרקע שייכת לגמרי למלוה- הלוה חייב לעשות קניין מחודש.

הר"ן לעומת זאת יאמר אחרת. מכיון שקבעו חכמים שכופים את המלוה להחזיר את הקרקע ללוה מדין 'ועשית הישר והטוב'- אזי אין זה רק תוספת וקומה שניה לדין- אלא זה משפיע על גוף המערכת המשפטית של בי"ד. דין 'שומא הדר' גורם לכך שכל ההגדרות של גביית קרקע על ידי בית הדין נשתנו- ובעצם מתחילה בית דין לא גבו אלא על דעת כך שהקרקע עלול לחזור ללוה. מראש יש למלוה בקרקע זכייה חלקית. שוב נדגיש- מעיקר הדין ברור שלמלוה היה זכייה מלאה בקרקע הלוה. אבל דין שומא הדר, לפי ההבנה הנוכחית של הר"ן- היא חלחלה ושינתה את האופן שבו פועלים בי"ד, כך שמראש הם לא מקנים למלוה את הקרקע לגמרי אלא רק באופן חלקי. אז יוצא מחלוקת האם ועשית הישר והטוב משנה את מערכת המשפט או מוסיפה על גביה.

נדמה שאת המחלוקת הזאת אפשר לתלות באופן מסוים במחלוקת תנאים נוספת שמצינו בספרי ביחס לביטוי 'הישר והטוב'. כך מובא שם- כי תעשה הטוב והישר, הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי רבי עקיבא... רבי ישמעאל אומר הישר בעיני שמים. יתכן ששני הצדדים שהצגנו כרגע (האם 'ועשית הישר והטוב' מוסיפה על הדין או משנה אותו) יהיו תלויים בשאלה שעולה כאן בספרי- אם 'ועשית הישר והטוב' זה לעשות כפי שישר ב'עיני שמים', אז בעצם הדין עצמו השתנה, כי זה באמת מה שה' רוצה שיהיה בדין. אבל אם 'ועשית הישר והטוב' נובע מרצון להתחשב גם ב'עיני אדם', אזי לדין יש מקום, ואילו 'שומא הדר' זה קומה שניה שנובעת מהרצון להתחשב גם במה שישר בעיני האדם.

הצעה למהלך הפנמתי בסוגיה

לימוד הסוגיא:

אחרי הצגת שאלות הפתיחה שמובאות לעיל, יש ללמוד את הסוגיא, בתוך שימת דגש על כך שתלמידים ינסו להציע הבנות שונות בדין 'ועשית הישר והטוב', וכיצד הוא מהווה הגורם המכריע לכך שלעולם שומא הדר. אחרי זה יש להציג את מחלוקת הראשונים, ולשאול את התלמידים אם יש להם דרכים להסביר את המחלוקת ההלכתית לאור ההסברים השונים שהם הציעו לדין 'ועשית הישר והטוב' (זה יכול להיות בין התליה של המחלוקת ב'עיני אדם' או 'עיני שמים', או ברמה הבסיסית יותר של 'עצם הדין' או 'קומה נוספת לדין' כפי שהוצג לעיל). יש להוביל את הלמידה למקום שבו התלמידים יפנימו שבכל אופן דין 'ועשית הישר והטוב' משפיע על מערכת המשפט, השאלה היא בעיקר איך. דבר זה הוא ודאי חידוש גדול שתובנות אנושיות של 'יושר' הם גורמים חשובים שצריכים להכניס למרחב השיקולים ההלכתיים הן בדין והן באופן כללי.

הפנמה:

כ'מטלה' לסייע להפנמת הענין, ניתן לבקש מהתלמידים שכל אחד יכתוב ויתאר אירוע שאירע לו (או אירוע שהוא מכיר שקרה למישהו אחר) שבו הוא השתמש בכלל של 'ועשית הישר והטוב' כדי להכריע כיצד לנהוג. (לחילופין, מקרה שבו הוא הכריע שלא כהנחיה של 'ועשית הישר והטוב' אלא לפי שיקולים אחרים).

לאחר הכתיבה, נוכל לבקש מהתלמידים המעוניינים בכך, לשתף את הכיתה, וננסה לבחון – האם סיפורי 'ועשית הישר והטוב' שלנו הם סיפורים של הבנת 'עצם הדין' או של 'קומה נוספת'.

הרחבות אפשריות לאחר הלימוד:

ניתן לדבר עם התלמידים על האופנים השונים בהם ה'מוסר הטבעי' משפיע על מערכת המשפט האלוקית, ולדבר על כך שאין נתק בין העולם האנושי וצרכיו ושיקוליו, לבין הדין האלוקי. לחלופין אפשר לדבר על היסודות של התחשבות בזולת שבהם התורה מדריכה אותנו, לאור העובדה שלתוך המערכת המשפטית של ההלכה יש דינים שמחייבים לקחת בחשבון את ההתחשבות בלוה.

לתשומת לב:

גוף הסוגיא המדוברת בפשטות אינה החלק הכי 'קריטי' בלימוד מסכת בבא מציעא, והיא כעיקרון חורגת מהדיון העיקרי של דיני שומרים שבפרק שלישי. אף על פי כן, נדמה שחבל לפספס את ההזדמנות לעסוק בסוגיא של 'ועשית הישר והטוב', שאינה נמצאת בהרבה מקומות בגמרא, כחלק מהלימוד היסודי של מערכת המשפט היהודי שמסכת בבא מציעא מנסה ללמד.

הרחבות

כהרחבה ניתן ללמוד את דברי הרמב"ן (על התורה) שצויין לעיל במקורות, שמוסיף ביאור יסודי באופן בו תופסים את דין 'ועשית הישר והטוב', ובאופן דומה אך שונה במעט גם בדברי המגיד משנה שצויינו אף הם לעיל. (יש לשים לב שהרמב"ן שם את הדגש בדבריו על כך שיש צורך בהוראה הכללית של 'ועשית הישר והטוב' הואיל והדינים שיוצאים מקביעה זו הם מרובים מאוד, שאי אפשר היה לכתוב את כולם, ואילו המגיד משנה שם את הדגש על כך שהפרטים המרובים שנובעים מדין 'ועשית הישר והטוב', הם גם פרטים משתנים ולכן אי אפשר לכותבם).