בבא מציעא כה ע"ב: מציאה ברשות של אחר

מפגש ראשוני עם המקור

קרא את הגמרא ותרגם את המתרחש בה לשפה ומושגים השייכים למאה ה-21.

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כה עמוד ב

מהמשנה עד המילים "דשתיך טפי" כולל רש"י ד"ה "דשתיך טפי"

עיון במקורות (מתוך חוברת המקורות של הבגרות)

1. תוספות מסכת בבא מציעא דף כו עמוד א, ד"ה "דשתיך"

2. רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק טז

3. הרב שלמה אשכנזי רפפורט מחלעמא, מרכבת המשנה הלכות גזלה ואבדה פרק טז הלכה ח

4. הרב מרדכי אשכנזי, מרדכי, מסכת בבא מציעא פרק אלו מציאות רמזים רנח-רנט

נשאל את התלמידים -

לאחר עיון במקורות, הביאו שתי דעות שונות לזכות של אדם על מציאה, כלומר שתי סיבות שונות לכך שמותר למוצא לקחת לעצמו את המציאה. "תרגם" את המצבים בהם יהיה מותר למוצא לקחת לעצמו את המציאה למצבים מחיי היום יום שלך. עם איזה מהשיטות אתה מזדהה ומדוע?

הצעה להפנמה

לפניך מקרה אמיתי שהגיע לערכאות בארץ, קרא את המקרה, מה אתה היית "פוסק"? נמק החלטתך לפי העקרונות ההלכתיים שלמדת בסוגיה, בתשובתך התייחס למישור הפיזי היכן (-ברשותו של מי) נמצאה האבידה ולהיבט הדעת והיאוש.

קרובת משפחה שהוזמנה למסיבה משפחתית, מצאה בבקבוק שהוגש לשולחנה תווית, שלכשתוצג בפני החברה יצרנית המשקה, יזכה בעליה במכונית. האורחת קפצה משמחה על ששיחק לה מזלה, אך המארחת טענה על אתר שהפרס מגיע לה. האורחת והמארחת הסתכסכו בגין אותו פרס והגיעו לערכאות.

לפניך מקורות שעוסקים במקרה הנ"ל (מתוך חוברת המקורות של המפמ"ר לבגרות)

הרב רצון ערוסי, "תווית פרס שנתגלתה ע"י אורח - למי היא שייכת?", תחומין, כג (תשס"ג), עמ' 422,  431-428

הרב איתמר ורהפטיג, "תווית פרס שנתגלתה ע"י אורח - למי היא שייכת? (תגובה)", תחומין שם עמ' 433-432

מהו לדעתך שורש המחלוקת בין הרב ערוסי לרב ורהפטיג?

לאחר הלימוד, נפנה לתרגיל כתיבה קצר.

נסה לדמיין את אחת הדמויות מהמקרה המתואר (המארחת, האורחת, מנהל חברת המשקאות, מלצר במסיבה, וכו'). כתוב מה היתה כותבת אותה הדמות ביומנה אילו היתה נוכחת בשיעורנו.

נזמין את התלמידים המעוניינים בכך לשתף את שקראו.

סגירה שהיא פתיחה

לשיעור הבא חשוב על מקרה שקרה לך או המצא מקרה שהיית נוהג בו באופן מסוים אך בעקבות הלימוד של סוגית מציאה ברשות של אחר תנהג אחרת, בניגוד לנטייה הראשונית שלך.

לתשומת הלב

טוב להדגיש לתלמידים את שני ההיבטים של המציאות, הפיזי והנפשי-פנימי, במצוות רבות וגם בהתנהלות היום יומית שלנו אנו שואפים לתת ממד של עומק למעשים שלנו, אפשר לראות זאת כצירוף כוונה למעשה אך גם הפוך, המעשים שלנו מונעים מכוונה, לפעמים שטחית ולפעמים עמוקה, עלינו לברר מהו המניע שלנו ולוודא שהמניע שלנו הוא עמוק/חיובי/ידוע לנו או כולם יחד. ניתן לתרגל זאת בכל רגע, לשאול את עצמי מדוע עשיתי זאת או מדוע אני רוצה לעשות את זה.

הרחבות

כתבה - "רב קנה שולחן ומצא מטמון"

שימו לב למושגים בכתבה ("לחמוד", "השבת אבידה" וכו')