מקום של אש - זלדה

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

 

א.      פתיחה:

המורה יביא תמונות שונות של ירושלים ויפזר  על השולחן. כל תלמיד יבחר תמונה ויסביר מדוע התחבר דווקא לתמונה זו, או שיקרא בשם לתמונה.

 

המורה יקריא את השיר "מקום של אש" :

מקום של אש /  זלדה

אוויר הרים חי

אהוב נושב

בקש למעננו רחמים

מן העליון על כל.

מקום של אש,

מקום של בכי,

מקום של טרוף -

גם חתן וכלה

רחמי שמיים מבקשים

שלא יתפורר האופק.

כלבים וחתולים נבהלים.

רק בצמחים לא נדלחים

עסיסיים

פסיעה מן התהום,

רק בפרחים המתיקות לא נסוגה

פסיעה מן המוות.

כי הצמחים עם אחר

מאתנו,

חוץ מעצי הזית

שהם עצובים וחכמים כאנשים.

וכאשר מלך זר ואויב

מכפיש שייכותנו לעיר

שנביא אוהב

תלה על צווארה

ספירים נופך וכדכוד -

נרעדות כמו ליבי צמרות הכסף,

וכאשר מלך זר ואויב

מכפיש אהבתנו הנוראה

לעיר דוד -

שומעים השורשים

של עץ הזית איך לוחש דמו

של החייל הקטן

בתוך העפר:

העיר רובצת על חיי.

 

ב.      המורה יביא דפים לבנים חלקים וצבעי פנדה, ויבקש מכל תלמיד שיבחר משפט אחד מתוך השיר, ויכתוב אותו, וגם יצבע  אותו בצורה שמתאימה לתוכן שלו. אפשר להביא גם תמונות של ירושלים, שאפשר לגזור ולהדביק ואז לצייר.

 

דוגמאות:

 

מקום של אש

 מקום של בכי
           מקום של טרוף" (זלדה)

 

 

התמונות לקוחות מתוך מצגת תמונות של ירושלים.

התלמידים יסבירו בסבב את ציוריהם, וכך יכנסו יותר לאווירת השיר.

 

ג.       המורה יספר לתלמידים את הרקע לשיר:

 

"מקום של אש הוא שירה של המשוררת זלדה המבטא קשר עמוק לעיר ירושלים. השיר נכתב לאחר ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים ואיחודה של ירושלים. באופן כללי, נכתבו בתקופה שלאחר איחוד ירושלים יצירות ספרותיות רבות, רובן מבטאות את שמחת הניצחון והשיבה לעיר ההיסטורית. בהקשר זה ידועה התוספת לשירה של נעמי שמר ירושלים של זהב. השיר מקום של אש שונה מיצירות אחרות בכך שהוא מציג את הקשר ההיסטורי לירושלים באור של חרדה לגורל העיר וממחיר הניצחון הכבד". (ויקיפדיה)

המורה יבקש מהתלמידים למצוא בשיר הוכחות לחרדה של המשוררת מן העתיד, ולהבנה שלה, ששולם מחיר כבד על כיבוש ירושלים, ושעוד נכון לנו מאבק קשה על ירושלים, למרות השמחה הגדולה על שחרור העיר במלחמת ששת הימים.

התלמידים יתייחסו לשורות כמו פסיעה מהתהום, שלא יתפורר האופק, פסיעה מן המוות, מלך זר ואויב מכפיש שייכותנו לעיר, לוחש דמו של החייל הקטן, העיר רובצת על חיי וכד'.

 

ד.      המורה ימשיך את הדיון בשיר וישלב את האמצעים האומנותיים הבאים:

אמצעי עיצוב:

1.      מבנה השיר: יחידה אחת , ללא חלוקה לבתים, בשורות קצרות, בלתי שוות. שיר שנותן רצף של חוויות, מחשבות, ורגשות הקשורים לירושלים. רצף זה מתחיל מלמעלה באוויר החי ,ובבקשת רחמים מן "העליון על כל" כלומר  בחלק הרוחני יותר

ומסתיים למטה, בשורשים. הדבר מדגיש את היותה של ירושלים עיר בעלת שורשים עמוקים והיסטוריה מפוארת, אבל גם "ירושלים של מעלה" עיר עם עוצמה רוחנית.

2.      מטאפורות:

א.      "אוויר הרים חי, אהוב נושב" – האוויר בירושלים מצויר במטאפורה של חיות, (מזכיר את "אוויר הרים צלול כיין, של נעמי שמר), אך גם  של רוחניות, (כמו בשירו של ריה"ל ציון הלא תשאלי "חיי נשמות ארצך").

ב.      "שלא יתפורר האופק" – שלא יתערער העתיד בעיר, שתהיה יציבות ושלווה.

ג.       "העיר רובצת על חיי"  - העם משלם מחיר דמים יקר על כיבוש ירושלים והרצון לגור בה ולבנותה. ( אפשר ,לצערנו, להביא לכך גם דוגמאות אקטואליות, של כל הפיגועים ואירועי הטרור שהתרחשו בה).

אולי אפשר לראות במשפט זה גם הד למשפט הסיום משירו המפורסם של חיים חפר "הצנחנים בוכים", שנכתב גם הוא על שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים:

"אולי מפני שבחורים בני י"ט שנולדו עם קום הַמְדִינה 
נושאים על גבם - אלפיים שנה..."

 

3.      דימויים והאנשות:

א.      "חוץ מעצי הזית, שהם עצובים וחכמים כאנשים"

ב.      "נרעדות כמו לבי צמרות הכסף"

ג.       " שומעים השורשים של עץ הזית, איך לוחש דמו של החייל הקטן בתוך העפר"

 

עץ הזית מזכיר את נופה של א"י בכלל ושל ירושלים בפרט. פריו הוא אחד משבעת המינים שהתברכה בהם א"י. עץ זה מאריך שנים וראה תקופות רבות של ירושלים, ומכיר את המאבקים הרבים סביבה, כך שהיא מדמה את עצמה אליו, כי גם היא מודעת למחיר הדמים, ולמלחמות הרבות שעוד יהיו על העיר.

 

4.      ארמזים:

א.      "וכאשר מלך זר ואויב מכפיש שייכותנו לעיר.. מכפיש אהבתנו הנוראה לעיר דוד.. "הביטויים הללו מזכירים לנו את הפסוק: "איש צר ואויב המן הרע הזה" (אסתר ז'/ ו'). כל המלכים, והאויבים שמערערים על הקשר הנצחי שבין עמ"י לירושלים, דומים להמן שרצה להשמידנו, כלומר אהבתנו לירושלים, היא אהבה קיומית.

 

ב.      "נביא אוהב תלה על צווארה ספירים, נופך וכדכד", כאן יש ארמז לפסוקים מספר ישעיהו: "עניה סערה לא נוחמה, הנה אנוכי מרביץ בפוך אבנייך, ויסדתיך בספירים, ושמתי כדכד שמשותייך, ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ" (ישעיהו נ"ד / י"א – י"ב)הנביא האוהב ישעיהו, מבטיח לירושלים החרבה כי תבנה באבנים טובות ויקרות. יש כאן גם רמז לאבני החושן ספיר ונופך, ואולי יש בכך רמז לרצון לבניית המקדש בירושלים.

 

5.      הזרה: ה"הזרה" (דה-אוטומטיזציה), הפיכת המוכר לבלתי מוכר. על ידי לשון פיגורטיבית וטכניקות אחרות, מציגה השירה את העולם כזר. בכך היא משחררת את האופן המורגל בו אנו קולטים את הדברים, מרעננת אותו, ומחזירה לדברים את חיותם.(ויקיפדיה).

 

הדוברת בשיר מעבירה לנו את תחושותיה לא באופן ישיר, אלא באמצעות ישויות אחרות כגון: החתן והכלה שמבקשים רחמי שמים , הכלבים והחתולים שנבהלים, ובדרך השלילה הצמחים שלא מרגישים דבר וממשיכים לצמוח כהרגלם.

א.      "גם חתן וכלה רחמי שמים מבקשים שלא יתפורר האופק" - החתן והכלה מתחילים בניין חדש, וכן מסמלים את הגאולה (עוד ישמע בהרי יהודה...בונים חורבה מחורבות ירושלים) ויחד עם זאת מזכירים את חורבנה בחתונתם, כלומר גם הם פוחדים שמא "יתפורר האופק" וירושלים לא תבנה מחדש...

ב.      "כלבים וחתולים נבהלים" – בעלי החיים מרגישים אם יש רעידת אדמה או אסון המתרגש לבוא, יש להם חושים מיוחדים לכך.

ג.       "רק בפרחים המתיקות לא נסוגה פסיעה מן המוות" – רק הפרחים ממשיכים לצמוח כרגיל, אפילו על שפת התהום.(בדומה לשירו של ביאליק "על השחיטה": "השמש זרחה, השיטה פרחה, והשוחט שחט).

 

6.      אנאפורה:

מקום של אש

מקום של בכי

מקום של טירוף

 

זו אינה עיר רגילה אלא מקום בפני עצמו, מקום מיוחד במינו. כל אחד מהביטויים הללו יכול להתפרש בצורה חיובית או שלילית:

 

מקום של אש- זו גם כותרת השיר. זו יכולה להיות אש המלחמות, הפיגועים, ושאר האירועים הקשים שאנו חווים בירושלים, ומאידך זו יכולה להיות אש  של קדושה, אש התמיד של הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש, או אפילו אש ההתלהבות מירושלים המצויה בכל אחד מאתנו, ירושלים היא "כאש עצורה בעצמותינו".

 

מקום של בכי – זה יכול להיות בכי של עצב על כל החיילים שנפלו כדי להגן עליה, וזה יכול להיות בכי של שמחה על שחרורה. (כמו בכיים של הזקנים שזכו להיות בבניין ביהמ"ק הראשון, ולראות גם בבניין ביהמ"ק השני ובכו – מעצב על כך שהיה פחות מפואר מהראשון, או משמחה על שזכו לראות שוב בבניינו?)

 

מקום של טירוף:  מטורף הוא אדם לא רגיל, ירושלים היא עיר לא רגילה, גם לחיוב כי היא מיוחדת ומשמעותית מאוד לכל יהודי, אך דווקא בגלל זה יש גם חרדה גדולה מפני מאבק עיקש שיש ליהודים בכל הדורות עליה. (החל מחוסר היכולת לכבוש את היבוסי...ועד היום...)

 

ה.     לסיום ולהפנמה:

 כל תלמיד יצטרך להביא לשיעור הבא: קטע עיתון, שיר, סיפור משפחתי או היסטורי, תמונה, וכד', הממחישים את היותה של ירושלים מקום כל כך מורכב ובעייתי, מקום של קדושה עצומה מחד, ומאידך מקום של מלחמות ומאבקים, ולהסביר את בחירתו.

דוגמא: המאבק סביב הר הבית.

 

אפשרות אחרת: להשתמש בתרגיל כתיבה יוצרת שהציע המשורר יונדב קפלון בספרו "ראיתי והנה", בו הוא מציע לערוך רשימה של כל המשתתפים בשיר (המודעים כמו החתן והכלה, המלך הזר, הנביא וכו', והבלתי מודעים כמו החתולים, הכלבים, הפרחים, ,וכו') ולכתוב בשמם מונולוג עם הכותרת "לחיות במקום של אש". לאחר מכן לכתוב את "דברו של עץ הזית", שעונה לאחד מהם. (ראה בבליוגרפיה).

 

ביבליוגרפיה:

1.      הערות לשיר מתוך אתר "ספרות ממ"ד:

2.      חוברת למורה: "כמתכונת מולדתי" א"י בשירה ובאומנות, בהוצאת ת"ל, עמ' 69-71.

3.      "ראיתי והנה" / יונדב קפלון, בהוצאת "בית אב", תרגיל מס' 46, עמ' 111-112.