ידעתני בטרם יצרתני - ריה"ל

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב.

 

הערה: מערך זה אמנם הוא חלק משיעורי ספרות, אך הזיקה שלו לשיעורי מחשבת היא בלתי נמנעת. לכן, נתייחס לנושא זה בקצרה ונשתדל להתמקד בפן התוכני והספרותי של הפיוט.

 

פתיחה:

שלב א': סרטון הדמייה לעובר במעי אימו. מעין אולטרא סאונד (אורך: 4:29)

(ניתן לצפות גם באופן חלקי.)

מה התחושות שעולות מצפיה בסרטון זה? התרגשות, התפעמות, סקרנות, הכרה בגודל ה' – ה' נמצא בפרטים הקטנים. ה' משגיח עלינו עוד בטרם נולדנו, קרבה והשגחה אלוקית מדהימה.

לפיוט שנלמד קוראים "ידעתני בטרם יצרתני".

 

שאלות לחשיבה לתלמידים:

-מה הייתי רוצה לומר למי שמכיר אותי עוד לפני שנוצרתי?

-מה הייתי רוצה לומר או לבקש ממנו?

-איזו מערכת יחסים תיווצר ביני לבין ישות שמכירה אותי משלב כ"כ מוקדם?

-          התלמידים ישתפו זא"ז במליאת הכיתה.

 

שלב ב': המורה תציג את המשפט הבא: שירת ימי הביניים עוסקת בלחם ובמים של החיים.

מה משמעות המשפט?

ד"ר אריאל זינדר טוען כי שירת ימי הביניים עוסקת בלחם ובמים של החיים. כלומר, בדברים הפשוטים והבסיסיים שמניעים את כולנו. במקרה של פיוט זה – זו התלות המוחלטת שלנו בה' וחוסר היכולת להתקיים ללא נוכחותו בחיינו.  (מבוסס על הרצאתו של ד"ר אריאל זינדר בכנס מורי חמ"ד תמוז תשע"ה בבניני האומה ירושלים)

 

(בכיתות בהם זה מתאים אפשר לעסוק בשאלה - האם ישנם דברים נוספים שאין לנו יכולת אמיתית להתקיים בלעדיהם? אנו רוצים לכוון את תלמידינו שיגיעו למסקנה שא"א ללא נוכחות של ה' בעולם.)

השאלה המתבקשת היא: האם יש באמת לנו אפשרות להתקיים לולא נוכחות ה' בחיינו?

 

כדי לענות על שאלה זו נלמד את הפיוט הבא.

 

                                    ידעתני בטרם תצרני   / ר' יהודה הלוי

יְדַעְתַּנִי בְּטֶרֶם תִּצְּרֵנִי                           וְכָל עוֹד רוּחֲךָ בִי תִּצְּרֵנִי

הֲיֶשׁ לִי מַעֲמָד אִם תֶּהְדְּפֵנִי                   וְאִם לִי מַהֲלָךְ אִם תַּעְצְרֵנִי

וּמָה אֹמַר וּמַחְשָׁבִי בְיָדְךָ                       וּמָה אוּכַל עֲשֹׂה עַד תַּעְזְרֵנִי

דְּרַשְׁתִּיךָ בְּעֵת רָצוֹן עֲנֵנִי                        וְכַצִּנָּה רְצוֹנְךָ תַּעְטְרֵנִי

הֲקִימֵנִי לְשַׁחֵר אֶת דְבִירְךָ                      וְאֶת שִׁמְךָ לְבָרֵךְ עוֹרֲרֵנִי

 

 

תוכן הפיוט:

 

בית א': יְדַעְתַּנִי בְּטֶרֶם תִּצְּרֵנִי    וְכָל עוֹד רוּחֲךָ בִי תִּצְּרֵנִי

הבית מבוסס על פסוק מירמיה: "ויהי דבר ה' אליי לאמור: בטרם אצורך – בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם – הקדשתיך, נביא לגויים נתתיך" (ירמיהו, א 4-5).

הדובר-הפיטן בשיר מתאר את מערך הכוחות שלו מול הקב"ה- הדובר פונה אל ה' בלשון נוכח – דבר שמגביר את תחושת הקרבה ביניהם.

'אתה הקב"ה מכיר אותי עוד בטרם יצרת אותי (רש"י מפרש "יצרת" מלשון צורה)– עוד לפני שנתת לי צורה , עוד לפני שהפכתי לחומר, לעובר במעי אימי- אתה כבר הכרת אותי.

עד כאן בלשון עבר.

בצלע ב' עובר הדובר ללשון הווה: ומאז שנוצרתי – מזמן שנפחת בי נשמה, אתה נוצר – שומר אותי.

קיים כאן צימוד שלם: " תִּצְּרֵנִי" –" תִּצְּרֵנִי". קישוט ימי-בינימי המדגיש את הקשר בין היצירה הראשונית לבין השמירה התמידית. כלומר, הקשר בין הנברא לבורא הוא קבוע וקרוב.

 

בתים ב –ג': הֲיֶשׁ לִי מַעֲמָד אִם תֶּהְדְּפֵנִי   וְאִם לִי מַהֲלָךְ אִם תַּעְצְרֵנִי

                 וּמָה אֹמַר וּמַחְשָׁבִי בְיָדְךָ   וּמָה אוּכַל עֲשֹׂה עַד תַּעְזְרֵנִי

הדובר מציג בבתים ב' וג' ארבע סיטואציות היפותטיות של קושי בהתמודדות בים החיים. ארבעת הסיטואציות מנוסחות באופן של שאלות רטוריות. אמצעי ידוע בשירת ריה"ל.

בכל השאלות בולטת הניגודיות.

-הֲיֶשׁ לִי מַעֲמָד אִם תֶּהְדְּפֵנִי?        

כיצד אוכל לעמוד באופן יציב ובטוח – אם אתה הודף – דוחף ומנסה להפילני. האם אוכל לשמור על העמדה והמקום שלי? התשובה היא כמובן שלילית.

-וְאִם לִי מַהֲלָךְ אִם תַּעְצְרֵנִי?

האם אוכל ללכת ולהתקדם אם אתה תנסה לעצור אותי?! גם כאן התשובה השלילית ברורה.

-וּמָה אֹמַר וּמַחְשָׁבִי בְיָדְךָ?           

כיצד אוכל להתבטא ולהביע עצמי – אם מראש כל מחשבותי ידועות לך?!

גם כאשר יש לי מחשבות שונות ולדעתי אני בעל חופש בחירה – עלי לדעת שה' מאפשר לי בחירה חופשית מתוך מס' אפשרויות שהוא רוצה. לכן, אין זו בחירה חופשית באופן מוחלט.

-וּמָה אוּכַל עֲשֹׂה עַד תַּעְזְרֵנִי?

האם אוכל לפעול ולעשות דבר מה לא עזרתך?! האם ניתן אפילו להרים את ידי לולא תיתן פקודה לכך שזה יקרה?

כמו שאומר פתגם חסידי ידוע שאין אדם מזיז ידו למטה מבלי שה' יכוון זאת מלמעלה.

בדומה לכך ניתן להביא את המופיע בבראשית רבה, י: "א"ר סימון אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל, הה"ד (איוב לח') "הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ" וגו',  (משטרו) לשון שוטר ". (כלומר: העולם מתנהל ע"פ חוקים שקבע הקב"ה שהוא ה"שוטר" של העולם – מנהל את משטרו בעולם ואין התנהלות מתוך מקריות או אנרכיה ח"ו)

 

לסיכום הבית: אם נעיין בכל השאלות המופיעות בשיר נראה כי בולטת בהן הניגודיות. השאלות הללו חסרות ערך כי התשובה עליהן ברורה. אם לא תחמול, תשמור ותאהב אותי לא אוכל להתקיים!

השמירה התמידית של הקב"ה, האהבה שלו כלפינו היא מחויבת המציאות, אחרת לא נוכל להתקיים בעולם. המסקנה היא שאנו תלויים בה' באופן מוחלט.

 

הפעלה: ניתן לחלק לתלמידים דף ועליו משורטטים על 3 מעגלים – זה בתוך זה. (כללי – לאומי ואישי)

במעגל החיצוני -לבקש מהם להציע אירועים בעולם כלליים – אוניברסליים שבהם רואים את "יד ה'" ואת התלות שלנו בו – למשל – יכולת נשימה בגופינו ובגוף בע"ח, מחזור הדם בגופינו, מחזור המים, התפתחות האנושות וכד'.

מעגל השני – הלאומי יעלו התלמידים אירועים היסטוריים לאומיים של עמ"י שהם ניתן היה לראות את הכוונת יד ה' ואת שליטתו בעולם – למשל- הצלתו של אברהם אבינו ראש האומה, מכבשן האש, נס פורים –שהביא להצלת עמ"י שעמד בפני כליה וכן תהליכי אתחלתא דגאולה שאנו רואים בדורות האחרונים.

וכדי שהתלמידים יחפשו את החיבור שלהם לתלות שלנו בה': במעגל השלישי – התלמידים יחשבו על אירועים אישיים שבהם ניתן היה ניתן לראות בבירור את המעורבות האלוקית ואת התלות שלנו בו.

נבקש מהתלמידים לשתף במה שליקטו במעגלים החיצוניים ומי שירצה ישתף גם במעגל האישי-הפנימי. (כדאי למורה המלמד בכיתה לחשוב מראש על סיטואציה – אישית אך לא מדי... שיוכל לשתף בה את התלמידים, הדבר יצור פתיחות וזרז לשיתוף)

 

בית ד': דְּרַשְׁתִּיךָ בְּעֵת רָצוֹן עֲנֵנִי  וְכַצִּנָּה רְצוֹנְךָ תַּעְטְרֵנִי

לדרוש – לבקש, לחפש. ה' אני מחפש אותך ורוצה להתקרב אליך, ומבקש שתהיה לי עת רצון ותענה לבקשה – לתפילה שלי ותתקרב ותשמור עלי. בבית זה הדובר הוא האקטיבי.

בצלע השנייה הדובר מבקש שה' יגן עליו או יעטר את ראשו ברצון ה'. המילה "צינה" פרושה מגן ושריון וכמו שהוא מגן ושומר על האדם כך הרצון של ה' ועבודת ה' תקיף ותגונן עליו. המשמעות המטאפורית של ביטוי זה היא שהדובר כל כך אוהב את ה' והוא לוקח את רצון ה' (המצוות) ו"מניח על ראשו כמו כתר" – דבר שמביע חשיבות וערך.

שיבוץ: "כי אתה, תברך צדיק:  ה'-כצינה, רצון תעטרנו." (תהילים ה', יג')

 

בית ה': הֲקִימֵנִי לְשַׁחֵר אֶת דְבִירְךָ             וְאֶת שִׁמְךָ לְבָרֵךְ עוֹרֲרֵנִי

הקימני- פועל שמבליט את חלקו של הקב"ה במערכת היחסים הזו.

ההתקרבות אל ה' – מצריכה פעולה של התעוררות מצידי אך ה' הוא המפעיל אותי.

[רעב"א בפירושו על הפס' בתהילים ה', יג מפרש:..."וי"א תעטרנו -מהבנין הקל, כמו עוטרים אל דוד.

והנכון שהוא מבנין הנוסף על דרך: יעשרנו המלך, שהוא יעשרנו והוא יוצא לשנים פעולים והפעול באמת הוא רצון, כי הקב"ה מעטיר רצון את הצדיק הרי שהצדיק פעול במקצת מאת הקב"ה, שהוא עטור מן הרצון, אך את הרצון הוא פעול לבדו באמת.]

רעיון העולה כאן הוא שאני וה' שותפים יחד בעניין ההתקרבות זה אל זה.

בבית זה נמצא שיאו של השיר. הפייטן מבקש לתאר לנו את ההתמסרות המוחלטת שלו לקב"ה. אך המיוחד כאן שיש בינו לבין ה' לא רק קשר כי אם גם דמיון!

 

רעיון דומה לבקשה לקרבה אלוקית מופיע בשירו של אמיר גלבוע:

גדולים מעשי אלוהי/ אמיר גלבוע

 

גְּדוֹלִים מַעֲשֵי אֱלקַי, הוּא בָּא עִמִּי

בְכָל הַמּוֹרָאוֹת וּבְכָל תָּאֵי הַבֶּכִי.

רוֹאֶה עִמִּי בַּתּוּגוֹת וּבוֹטֵחַ בְּשִמְחָתִי

יוֹם אֶחָד כִּי תָבוֹא לִהְיוֹת קַיֶּמֶת
אֶל תָּמִיד. גְּדוֹלִים מַעֲשֵי אֱלקַי

לְמִן יוֹם בּוֹ הִכַּרְתִּיהוּ. אוֹדְךָ אֱלקַי

הִנֵּה בָּאָה שִמְחָתִי. הִנֵּה בָּאָה וְיוֹרְדָה עָלַי.

 

הדובר חש שה' מלווה אותו בכל דרכי חייו, בשמחה ובעצב. הדובר רוצה לחוש את הקרבה התמידית של הבורא ומסתבר שעצם הרצון להתקרב יוצר את הקרבה ביננו.

 

 

מבנה הפיוט:

 

בית א'- פתיחה

בית ב' – ג' קומפליקציה – מובע ע"י שאלות רטוריות

בית ד' מפנה

בית ה' שיא

הפייטן מציג את הנוכחות של ה' בחייו ואת ההבנה שאדם לא יכול להתנהל בעולם ללא עזרה אלוקית. בסיום ההבנה הזו מניעה אותו לפעולה – לחפש את ה' ולהתפלל אליו.

 

סוג השיר:

זהו שיר קודש  שמשמש כפיוט רשות ל"ברכו" – בתפילת שחרית של שבת לפני ברכות קריאת שמע.

רשות: פיוטי הרשות נקראים כך, משום שמעיקרם הם שירי רשות- נטילת רשות לפני תפילה מקהל המתפללים. בפיוטים מסוג זה נוטל החזן רשות מן הציבור לשמש שלוחם לפני הקב"ה. פיוטי רשות רבים נכתבו בימי הביניים בספרד. פיוטים אלו הם לרוב יצירות קצרות ותמציתיות ברמה פיוטית גבוהה והם משמשים לרוב פתיחה לתפילות מסוימות. למשל: רשות לנשמת, רשות לברכו, רשות לקדיש ועוד.

(סיום השיר רומז על תפקידו – ניתן לזהות זאת ע"פ השרשור " וְאֶת שִׁמְךָ לְבָרֵךְ עוֹרֲרֵנִי" ומיד: "ברכו את ה' המבורך".)

 

 

פעילות להפנמה:

מומלץ לקיים פעילות זו במרחב אחר. בפעילות זו יש לחלק לתלמידים חוטים מסוגים שונים (צמר, סריגה, תפירה, ניילון, ברזל, תיל...) ולבקש מהם לקרוא שוב את השיר, וליצור בעזרת החוטים יצירה שתביע את הקשר של הדובר בשיר עם הקב"ה כפי שהם מבינים אותו. גם בחירת החוטים וגם האופן בו הם מסדרים/ קושרים/ מלפפים וכד' אותם, תבטא את הרעיונות של התלמידים. בכיתות בהן הדבר מתאים, אפשר גם להציע לתלמידים ליצור את הקשר שלהם עם הקב"ה.

בזמן עבודת התלמידים ניתן להשמיע שירים שעוסקים בקשר התלותי של האדם בה'. למשל: ישנו ביצוע חדש לשיר "אני העבד" שכתב עוזי חיטמן.

וכן שירו של שלומי שבת – אין עוד מלבדו

 

לסיום:

ניתן להביא בפני התלמידים את הקטע המוכר הבא:

משל העקבות

לילה אחד חלם האדם חלום..

הוא חלם שהוא הולך על שפת הים, מטייל עם אלוקיו

מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו.

בכל תמונה שהבזיקה בשמיים

הבחין בשתי זוגות עקבות רגליים שהיו בחול.

זוג אחד שלו והשני של אלוקיו.

כשהבזיקה תמונת חייו האחרונה מולו,

הביט האדם לאחור על העקבות שבחול.

הוא הבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של עקבות

לאורך הדרך, הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות האומללות

והעצובות של חייו חזר הדבר על עצמו.

פנה האדם לאלוקיו ושאל:

אלוקים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך,

תלך איתי לכל אורך הדרך, אך הבחנתי כי בתקופות הקשות

ביותר של חיי, צעדתי לבד.

איני מבין מדוע בזמנים שהזדקקתי לך ביותר, עזבת אותי

ענה לאדם האלוקים:

בני היקר, אוהב אותך ולעולם לא אעזבך, באותן תקופות שבהן היה רב סבלך,

כשאתה רואה רק זוג אחד של עקבות, לא היו אלה עקבותיך,

היו אלה עקבותיי שלי עת נשאתי אותך בידיי"

 

 

הרחבה:

1.      ניתן להאזין לביצוע הפיוט בנוסח יהודי תימן, במסורת יהודי תימן נהוג לשיר פיוט זה בחתונה.

אפשר לדון עם הכיתה – מה הקשר בין תוכנו של הפיוט לבין המאורע שבו הוא מושר?  מדוע הצמידו את הפיוט הנ"ל העוסק בתלות בה' למעמד החתונה?

 

2.      הביצוע המקורי של השיר "אני העבד"  של איציק קלה: