הקשבה ושמיעה

שמיעה

א. התחלתי במטודה של נושאים אקטואלים ויש צד האמור ליצג את הבעד ואת הנגד, נתתי כל פעם רק לאחד מכל דילמה להציג את טיעוניו ורק אח"כ קראתי לבני זוגם להציג את טיעוניהם – וכמובן לומר לפני כן מה היו הטיעונים של השני.

ב. שאלתי אותם לאחר המטודה – למה בקשתי מכל אחד לחזור על דברי השני  - והם ענו – כדי לבדוק אם הוא שמע – ואז שאלתי למה זה חשוב לשמוע את השני – עלו תשובות יפות – א-כלי נשק כדי להפילו – ב – להגיע באמת לאמת ולא להישאר רק במה שאתה חושב.

(זה היה כניסה נהדרת לגמרא של הלל ושמאי כי לכאורה יש כמה סיבות למה הלכה כמותם – ושאלתי אותם האם יש קשר בין הסיבות והם אמרו שכן – מי שעלוב ונח – לא מתעקש בגלל הכבוד להשאר בעמדתו ויש לו נכונות להקשיב לאחר.)

עברנו משם להלל ושמאי עם השאלות

כתוצאה מזה הבנו שיש מספר מצבי שמיעה, ומתוך כך נגשנו למקור ממשלי ו פירוש הגר"א עליו

עד כאן זה מופיע במערך. – היתרון בכך שזה גישה מאוד טבעית לאחר התהליך שביצענו ולא גישה מלאכותית של פתיחת שיעור בלי שיש  לך מושג לאן אתה נכנס.

אני חושב שאת המצבים של הגר"א ניתן לציין – כשמיעה מלשון להיות ממושמע – אך לא בהכרח להסכים באמת

שמיכה – כהבנה טכנית – כמו להבין אנגלית ולא להבין סינית

ושמיעה מלשון משמעות.

לאחר מכן תוספת שלי – להתמקד בפסוקים ממשלי ולנסות לשאול אותם מה הקשר בין הפסוק הראשון לשאר הפסוקים – יש כאן התפתחות בפסוקים - אמירה שאם השמיעה היא אמיתית – שמיעה שהיא משמעותית (המילה מאותה שורש) אז נוצר חיבור של חיים לתורה – תורת חיים – ואז גם נוצרת אהבה לדבר – כי זה לא חיבור של ציות או הבנה טכנית – אלא שמיעה משמעותית. – זה חיבר אותם למהלך של פגישה בין עולמות פנימיים – ולא בין פוזות – גם בין חברים וגם בין בני זוג – שנגענו בנושא זה בשיעורים האחרונים.

רבי  שמעון בר יוחאי – נקרא כך כי  הוא יודע לשמוע – הוא מתבונן על העומק ולכן הוא אבי תורת הזוהר והסוד.במערה הוא לא ישב עם ש"ס אלא העמיק בתורה אותה כבר ידע – היה עסוק בשמיעה, לא בראיה – גם טכנית – חשוך במערה.

 גם בפסיקה ההלכתית שלו הוא מסתכל על מה שמאחרי הדברים – הוא דורש טעמא דקרא – כמו לא תחבל בגד אלמנה – דוקא אם היא עניה אבל לא עשירה-  הוא אומר שדבר שאין מתכוין – פטור עליו בשבת – וגם סובר שכל העומד ל.... כ.... דמי – כמו כל העומד ליקצר – כקצור דמי – כל מה שאמור להיות במצב אחר – כאילו הוא כבר שם.

אמרתי להם שגם כשמגיעים ליום הזיכרון אמרה לי פעם מורה לאחר הסרט על רועי קליין שמפריע לה שתמיד לאחר שמתים אומרים דברים טובים, אמרתי לה שא – גם בחייו הוא היה מיוחד, ב – שיש כאן אמירה אמיתית שרוצה עוד שאנשים חיים לראות את הטוב שבהם ולא לחכות שימותו. – דהינו להעמיק – לשמוע באמת את מה שמתרחש

סיימתי בשיר – כמו רקפות – שנכתב ע"י בנה של נעמי שמר – שבדיוק קורא את הקריאה הזו – שהיופי הזה כבר נמצא פה רק צריך להסתכל לעומק – מאחרי הסלעים.