אני מקשיב לאחר

שיעור שני  - הקשבה:

מבקשים שתי מתנדבות ומושיבים אותן בשני צידיו של שולחן . כאשר ההוראה היא – להשיג כמה שיותר הורדות ידיים.

מתחילה תחרות עם מאמץ גובר משני הצדדים שבאופן ספונטני יש עידוד מהקבוצה, נותנים לעניין מס' דקות סופרים את מס' הפעמים.

לאחר הסיום שואלים אם הייתם מקבלות 100 שקל לכל הורדה הייתם מצליחות יותר? כמה יותר?

בלי להסביר מחלקים את המשחק הבא כאשר הכיתה מחולקת לזוגות.

הנחיות למשחק האלכסונים:

1. על כל אחד מהמשתתפים לסמן בתורו × או O בתוך המשבצות.

2. על המשתתפים למלא במהלך המשחק את כל 16 הריבועים.

3. כל משתתף צריך ליצור מקסימום "קשרים" אלכסוניים בין הסימנים שלו.

                 קשרים אופקיים ואנכיים אינם נחשבים.

                 בשונה מאיקס מיקס דריקס, במשחק זה אין בהכרח צורך ליצור שלשות.

                 כל חיבור אלכסוני בין שני סימנים זהים נחשב ל"קשר".

4. יש להמנע מדיבור במהלך המשחק.

בסופו רושמים על הלוח את התוצאות של כל זוג.

רב הזוגות ינסו לחסום האחד את השני והתוצאות ינועו בסביבות 5-6 ופחות.

לעיתים ישנם זוגות שעולים על העיקרון שברגע שלא נחסום כלל אלא נמלא את הלוח לסירוגין נקבל את התוצאה הגבוהה ביותר ובכך נמלא את הוראות המשחק בצורה הכי טובה

כנ"ל בהורדות הידיים ההוראה היתה להשיג כמה שיותר הורדות ידיים, אם היינו מקשיבים ומשתפים פעולה – נותנים לזוג לנסות שוב ולגלות שאם לא מפעילים כח כלל אלא לסירוגין מורידים ידיים נגיע לתוצאה גבוהה בהרבה ממה שהגענו אליה ונרוויח הרבה יותר (במקרה של הכסף).

דנים בכך שבחברה שלנו זה כל הזמן הישרדות זה או אני או אתה, וכך מגיעים לוויכוחים בטונים גבוהים, אי אפשר להקשיב לשני כי זה מאיים עלי אולי הוא צודק במשהו, אנחנו מגיל קטן מאז 'טום וגרי' ודומיהם מחונכים לתחרותיות. האם זה חייב להיות כך? האם כך נהגו בית הלל?

טוב שהכיתה תעלה דוג' למה קורה להם כשהם מתווכחים – האם אפשר להקשיב?

התחלנו לדבר על כך שבעברית "לנצח" כוונתו שני דברים , לנצח במלחמה מצב בו צד אחד מכניע את הצד השני. ויש מובן אחר והוא לנצח על תזמורת או על מלאכת בית ה' וכוונתו לתת לכל כלי לכל נגן ועובד את מקומו וליצור הרמוניה נפלאה – צריך לעבור מניצחון לניצוח.

שלב ראשון כשיעורי בית הוא לא להגיב כאשר מתחיל וויכוח אלא לבקש זמן לחשוב על הדברים – החשיבות היא בעיקר בלהתנסות בכך שלא קורה כלום אם לא לי יש את המילה האחרונה.

בזמן החשיבה שהתאפשר לנו אין לתדלק את הכעס שלנו בחזרה על העמדות שלנו. אלא לנצל את הזמן

בלחשוב מה אני צריכה באמת מהחבר שלי, ולחשוב מה החבר שלי באמת צריך?

זאת תחילתה של ההכנה לשיחה ביננו

נתנו דוגמא וניתחנו מקרה היפוטטי של זוג שכנים שכלב של אחד נשך את אזנו של החתול של השני.

האחד דורש מהשני כסף על תיקון הנזק לחתולו ובעל הכלב לא מוכן הוא טוען שמי שלא שומר על החתול שלו ונותן לו להכנס לחצר השכנים בו הוא יודע שיש כלב זו בעיתו. הדברים מתדרדרים מהר לתגרות ידיים וכו'

וביחד ניסינו לגלות את הצרכים האמיתיים  של שני הצדדים היה מעניין ונפלא.

הבנות העלו : שזה לא יקרה לחתול שלי שוב

                   הכסף לתיקון

                   שיבין את הצד שלי,

                   שנחזור ליחסי שכנות טובים.

מצד בעל הכלב הן העלו:  שיבינו את הצד שלי-

                                   שזה לא יקרה לי שוב כל הסיטואציה הזו היתה מאד מעיקה.

                                   שנחזור ליחסי שכנות טובים. וכו'

בקיצור ראינו שישנם דברים משותפים רבים כאשר מדברים על צרכים ולא על עקרונות, ואפשר להגיע להסכמה ללא מריבה, נתרגל זאת בהמשך.

ש.ב:

לנסות לחשוב על הצרכים האמיתיים, בסיטואציות שונות.