היחס לתלמיד חכם - אבות פרק ו' משנה ג'

רקע: 

העולם שלנו בנוי באופן מהותי מכך שהרבה מהלמידה שלנו מתרחשת לא מתוך ספרים בלבד, אל אדרך מפגש עם מתווכים שמדברים ומלמדים אותנו את משמעות המילה הכתובה מעבר לכך, לימוד הוא במקרים רבים תוצאה של המפגש עם האדם שמלמד, תכונותיו, התנהגותו וחייו, ולא רק תוכן 'נטו'. בעולם התורה דמות זו היא בדרך כלל מה שמכונה ה"תלמיד חכם". בשיעור זה נבקש לעסוק דרך לימוד המשנה ביחס שאנחנו נקראים לפתח בתוכנו כלפי הדמויות שמלמדות ומתווכות בינינו לבין הכתובים. נשים לב לכך שהמשנה מתייחסת בסופו של דבר לא רק לתלמידי חכמים אלא לכל מי שלימד אותנו דבר מה, כך שלמעשה בסופו של יום מבקשת ממנו להתייחס בכבוד עמוק לכל אדם, באשר יש בו בחינת מורה שלנו.

מקורות:

1. משנה, מסכת אבות, פרק ו', משנה ג'

הלומד מחברו:

פרק אחד, או הלכה אחת, או פסוק אחד, או דבור אחד, או אפילו אות אחת - צריך לנהג בו כבוד.

שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, וקראו רבו אלופו ומיודעו, שנאמר: "ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי"(תהילים נה,יד).

והלא דברים קלו חומר.ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחבירו פרק אחד, או הלכה אחת, או פסוק אחד ,או דבור אחד, אפילו אות אחת-  על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד!

ואין כבוד אלא תורה שנאמר: "כבוד חכמים ינחלו" (משליג,לה),"ותמימים ינחלו טוב" (משלי כח, י),ואין טוב אלא תורה, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (משליד,ב).

הצעה למהלך שיעור:

א.      פתיח: נפתח בסבב עם התלמידים בו נבקש מכל אחד מהם לומר בקול רם שם של דמות שהוא מעריך ומכבד ואת הסיבה שגורמת לו לכבד דווקא אותה. במידה ולתלמידים קשה להגיד את שם הדמות, אפשר להסתפק בשאלה מה גורם לך לכבד אותו. סביר להניח שיהיה גיוון בדמויות השונות, אבל מרחב גורמי ההערכה יסתובב סביב שאלות של מוסר, חסד ועשיית טוב. כדאי להצביע על הנתון הזה, או על הסיבות השונות האחרות שיצופו בכיתה ולומר שיש בכך אמירה חשובה על סולם הערכים שלנו שכן האדם שאותו אנחנו בוחרים לכבד, מספר לנו מה הם הערכים שבהם אנחנו מאמינים (כמובן שבמידה והדמויות המוערכות יהיו באזורים אחרים לגמרי של ערכים, כדאי לנסות לחשוב, איך לומר את האמירה הזו באופן שיהיה בה מן הביקורת, אך באופן מרומז)

ב.      לימוד: נפתח את לימוד המשנה בתזכורת קצרה מי הדמויות שמוזכרות בה: דוד המלך ואחיתופל שהיה יועץ של המלך, אך עבר לצד אבשלום בעת שזה מרד בדוד. נשאל את התלמידים באיזה ביטויים נראה להם שהיה מתאים שיכנה דוד המלך את אחיתופל ועם התשובות שלהם, ניגש לקרוא יחד את המשנה.

המשנה מורכבת מעקרון ואחריו הוכחה של קל וחומר מדוד המלך ואחיתופל. כמו שניתן להבין כבר מקריאה ראשונה, דוד המלך בוחר לכנות את אחיתופל הבוגד בשמות כינוי נפלאים בניגוד למה שהאינטואיציה שלנו היתה חושבת. הראשונים על אתר מסבירים שדוד המלך למד מאחיתופל רק שתי הלכות: שיש ללמוד תורה בחבורה ויש ללכת לבית המדרש ביראת כבוד ובכל זאת נהג בו כבוד גדול בכינויים שהוא מכנה את אחיתופל בפרק תהלים המזכיר אותו. מיחסי דוד ואחיתופל, לומדת המשנה בקל וחומר שבוודאי כל אדם שמלמד אותנו פרק, הלכה, פסוק, דיבור או אות אנחנו מחויבים לכבדו.

ג.       תרגיל בקבוצות: המשנה קובעת שההתנהגות המתאימה ביחס לאדם שלימד אונתו דבר מה היא שיש "לנהוג בו כבוד", אך לא מסבירה ומפרטת כיצד נראה הכבוד שבו יש לנהוג. המצב הזה משאיר לעיתים את הכבוד כגינונים חיצוניים שעשויים לבוא לאבסורדים כמו להתחצף לרב אבל תוך כדי דיבור בגוף שלישי, לרכל על הרב אבל להקפיד לכנות אותו הרב.. נבקש מכל קבוצה לנסות ולחשוב מה הם המעשים שהם היו מגדירים לציור היישומי של ההוראה הפתוחה במשנה שיש לנהוג בכבוד. נבקש מכל קבוצה לתאר את שכתבה. במידה ומתאים, ניתן לערוך השוואה בין ההלכות בשולחן ערוך, יורה דעה בסימנים: רמ"ב, רמ"ג, רמ"ד או מקיצור שולחן ערוך או מערוך השולחן (ניתן למצוא בקלות בויקיטקסט באינטרנט) ולבחון מה ההנהגות שהוגדרו בהלכה ואנחנו לא חשבנו עליהם ומה ההנהגות שאנחנו הצענו בנוסף לאמור בהלכה.

ד.      כתיבת מכתב: נבקש מכל תלמיד לחשוב על תלמיד חכם שהוא מעריך ומכבד ולכתוב לו מכתב שמביע את ההערכה והכבוד שהוא רוחש לו. כדאי כהקדמה לכתיבת המכתבים לחזור אל הנקודה בה פתחנו את השיעור, שם הבנו שהשאלה את מי אנחנו מכבדים, מספרת לנו גם על עולם הערכים שלנו ובבחירה לכבד תלמיד חכם יש משהו שמספר לנו על מקומה של התורה בחיים שלנו. הבנה זו כדאי שתשב גם היא בראש ובלב בעת כתיבת המכתב שכן היא יכולה לעורר את הכתיבה להיות ממקום שמעריץ את הדמות למקום שמכיר גם בתביעה האישית שההערכה זו יוצרת לנו כלפי עצמנו.

ה.    יצירה: הניסוח של החלק הראשון של המשנה הוא ניסוח מזמין ומעניין: "הלוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת". נבקש מכל אחד לכתוב על דף את שדות הלמידה השונים שהמשנה הזכירה: פרק אחד, הלכה אחת, פסוק אחד, דיבור אחד, אות אחת. נבקש מכל תלמיד לבחור לכל כותרת כזו תוכן ספציפי שהוא למד ממישהו ושהוא מרגיש שהיה לו משמעותי ולכתוב אותו מתחת לכל אחת מהכותרות הללו. בשלב השני נביא לכיתה צבעים שונים ומגוונים ונבקש מכל אחד לעצב בצבע מסוים כל אחד מהטקסטים שהעתיק לעצמו בכותרות השונות. הצבע יבטא את מה שהאדם ממנו למדנו את הטקסט הוסיף ותרם וצבע בשבילנו את המילה הכתובה שבו.

תרגיל זה מזמין להפנמה נוספת של מגוון הדמויות שלמדנו מהם תורה בחיים וגם יחדד את עושר המרחב שהמילה "תורה, מכילה בתוכה. נבקש מתלמידים המוכנים לשתף את הכיתה בצבעים בהם בחרו ובסיבה לכל צבע – לעשות זאת.

תשומת לב

היחס לתלמידי חכמים בעולם שלנו הוא עניין מאתגר שמותקף לא אחת מכיוונים רבים: הן מצד הקושי לקבל את התורה כעומדת בראש סולם הערכים שלנו וממילא לכבד את התלמיד חכם והן מצד סיפורים קשים שאנחנו פוגשים מידי פעם על התנהגות לא הולמת של מי שחשבנו בו שתלמיד חכם הוא. דווקא בגלל אתגרים אלו, חשוב לנו לעסוק בנושא ולנסות ממקום בריא וטוב לפתח את היחס המכבד ומבקש ללמוד מתלמידי החכמים שלנו.