קידושין לט' ע"ב: שכר, עולם הזה, עולם הבא

פתיחה

לימוד המשנה והגמרא בדף לט מעלה שאלות יסוד בעולמנו. מה מקומו של השכר ועונש בעולמנו  הרוחני? מה היחס בין שכר בעולם הזה המופיע בתורה לבין השכר בעולם הבא המודגש חז"ל? שאלת צדיק ורע לו העולה באופן חד ובולט בסוגייה! עד כדי גרימה לכפירה של אחד התנאים וכן שאלת מהו הטוב שאליו אנו מצפים.

 בשאלה זו ניתן לפתוח את השיעור: מה אני מאחל לעצמי או לאדם אותו אני מעריך ביותר? פתיחת דיון על מהו טוב אמיתי, טוב גשמי וטוב רוחני...

מהלך הלימוד

דף מקורות

סוגיית הגמרא מעט מורכבת למי שאינו מורגל בכך, אך היא פותחת שתי גישות עיקריות ביחס לגמול: שיטת המשנה בהסבר רבא- שכר בעולם הזה ובעולם הבא גם יחד, מול שיטת רבי יעקב הסובר שאין שכר אלא בעולם הבא.

ניתן לראות ששיטת רבי יעקב התקבלה על ידי הרמב"ם וההולכים בדרכו שהם בעצם סוברים שאף אם יש שכר בעולם הזה הוא לא משמעותי כל כך- הוא גשמי ואינו נחשב אצל בעלי הדעת. שכר בעולם הזה מטרתו היא רק תת הזדמנות לעבודה נוספת שתוביל לעולם הבא. מייצג של גישה זו הוא הרמח"ל בספר מסילת ישרים פרק א

יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד): העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א): היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.

ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, (תהלים צ), בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם.

לעומת זאת שיטת משנתנו התקבלה על ידי ריה"ל המדבר על כך שהשכר בעולם הזה אינו שכר חומרי בלבד, אלא הוא ביטוי לנוכחות שכינה בעולם, עד למעלת הנבואה בעולם הזה. שכר כזה הולם את פשט התורה, מוכח במראה עיניים, ואף משלב בין הגשמי והרוחני.

שילוב בין השיטות ניתן לראות בדברי המהרש"א ובדברי הרב קוק המחלקים בין יחיד וציבור ובין תקופות היסטוריות שונות – כל אחד על פי דרכו.

השיעור אינו ממצה את הנושא ואת השיטות הרבות שיש בנושא זה אך הוא מרחיב את הפתח אותו פתחה המשנה והגמרא לכדי דיון אמוני משמעותי וחשוב בחיי אדם מאמין.

להרחבה

תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ו מעשר עני. ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה - אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות.

יבמות מז

הגמרא מביאה את האמירה הנאמרת לגר ומשקפת את המצב בזמן הזה- בעולם הזה אין רוב טובה ואין רוב פורענות. אך הגמרא רומזת למצב אחר שבו היה ניתן לקבל רוב טובה בעולם הזה... ואולי בעצם המחלוקת בין המשנה לרבי יעקב היא בשינוי התקופות.

כיוון זה מפתח הרב קוק במאמרו למהלך האידאות בישראל אורות עמוד קי

הרב קוק מבחין בין תקופה בה אדם חש ביתר שאת את עוצמת הציבור אז דובר יותר על שכר ועונש בעולם הזה לבין תקופת הגלות בה עוצמת הציבור פחתה וממילא הודגש השכר האישי- עולם הבא.

העדרותו של השכר בעולם הבא מתוך התורה שבכתב עורר דיונים רבים- דעת הרמב"ם היא שהשכר בעולם הזה נועד להקל על האפשרות להשיג את העולם הבא, אך לפי הכוזרי השכר בעולם הזה- התגלות, שכינה והצלחה חומרית- מספיק, ודאי ומשכנע, כך שאין צורך לדבר על עולם הבא- שלא ניתן לראותו ב"מראה עיניים"
מוגבלות חישוביו של בן אנוש מופיעה בדברי הרמב"ם :

הלכות תשובה פרק ג ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות.

מורכבות נוספת קיימת בשילוב הענישה והשכר בעולם הזה ובעולם הבא:

אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: למה צדיקים נמשלים בעולם הזה? לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו - כולו עומד במקום טהרה, כך הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו העולם הבא, שנאמר: +איוב ח+ והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד; ולמה רשעים דומים בעולם הזה? לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה, נקצץ נופו - כולו עומד במקום טומאה, כך הקב"ה משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה, כדי לטורדן ולהורישן למדריגה התחתונה, שנאמר: יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות.

מסכת קידושין דף מ:

שבת נזכרת כמעין עולם הבא בעולם הזה, וכך יתכן למצוא איזון בין שיטת משנתנו לשיטת רבי יעקב. חויית השבת וההתעלות שבה היא כשכר עולם הבא בעולם הזה, והיא רמז לשכר לעתיד לבא. וכך גם מקובל לפרש את ברכת החכמים זה לזה בפרידתם: "עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העולם הבא..." (ברכות יז)

מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא

יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה

כָּל הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ

יִזְכּוּ לְרוֹב שִׂמְחָה

מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ

יֻצָּלוּ לִרְוָחָה

פְּדוּתֵנוּ תַצְמִיחַ

וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה

וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו...

רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב