הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהאחד הנושאים החשובים שעלו בסוגיא זו זהו כח הדיבור וההקפדה על מילים ועל משמעותם . הרב צבי יהודה מרחיב על כוחו של הדיבור ועל האדם בתור "רוח ממללא"
בעקבות "האדם המדבר"- מדבר טוב על חבריו
בפעילות זו ננסה לאמוד את כוחן של מילים, את החשיבות של שימוש מושכל בהן ואת הקושי כשאי אפשר להשתמש בהן.
נעלה לדיון נושא בוער בכיתה. לפני שניתן את רשות הדיבור לתלמידים נאמר שלכל תלמיד יש רק 25 מילים כדי לומר את דעתו [ צריך למנות את אחד התלמידים שיספור לכל אחד את מילותיו ויעצור אותו, אפילו באמצע משפט, אם עבר את המכסה ] .
אחרי סבב בכיתה נשאל את התלמידים איך הרגישו? האם המגבלה גרמה להם לשקול את המילים שלהם ביתר זהירות ?
עכשיו לימוד דברי הרב צבי יהודה מקבל משמעות הרבה יותר חזקה
בחירת הנושא מאוד חשובה , שתהיה מוטיבציה לתלמידים לדבר . כדאי גם לשים לב מה קורה לתלמיד שלא ניצל את כל המילים ומרגיש צורך לומר סתם עוד כמה מילים רק כי יש אפשרות .
כשהייתי תינוקת פטפטנית הייתי. ממש מקימה ועד לשכיבה לא פסק פטפוט מפי. היה זקן אחד בשכנותי. אמר לאותם שהיו שמחים על פטפוטי, חבל על תינוקת זו, אם היא מבזבזת כל דבריה בילדותה, מה ישתייר לה לזקנתה. נפל עלי פחד ויראתי שמא למחר אני אילמת. לימים ירדתי לסוף דעתו של הזקן, שלא יוציא אדם בזמן מועט מה שנקצב לו לכל ימי חייו. הרגלתי עצמי לבדוק כל מלה אם צריכה שתיאמר ונהגתי קימוץ בדיבור. ומתוך שנהגתי קימוץ בדיבור נשתייר לי אוצר של דיבורים. האריכו לי שנותי עד שאגמור אותם הדברים שקצובין לי. (ש"י עגנון, תהלה)
עניין זה אינו מוזכר בגמרא אולם מופיע בכמה ספרים של רבותינו האחרונים גדולי החסידות. למשל רבי אלימלך מדינוב כותב: "קיבלנו מרבותינו בפסוק: 'נפשי יצאה בדברו', שיש שיעור לאדם כמה ידבר כל ימי חייו, ואם ירבה לדבר שלא במקום מצווה, הנה ממעט החיות... וזה: נפשי יצאה בדברו. וכל שכן הוא בדבר, חס וחלילה, דברים אסורים, לשון הרע ורכילות וכיוצא" (דרך פקודיך, ל"ת לד).
כן כתוב בעוד כמה ספרים, כגון ספר 'דרכי צדק': "לא ירבה דיבורים שלא לצורך, כי הדיבורים בזמן חיי האדם קצובים מן השמים ולמה לו לקצר חייו בדיבורים שאינם של מצווה, ואין צריכים לו כלל, כמאמר שלמה המלך עליו השלום בשיר השירים: ונפשי יצאה בדברו. נפשי שנתתי באדם יוצאת בדברו". כיוון שדיברת הרבה, תם זמנך.
המסקנה היא שעל האדם מוטל להתאמץ ולהיות "אחראי גדול על כל מוצא שפתיו" (אורות הקודש ג, עמ' רעו), לא לדבר סתם הבלים, ובוודאי לא לדבר לשון הרע ושקרים.גם מי שלא הזכיר את היסוד הזה של תקציב-מילים לכל החיים, יודה שהאדם חייב למלא את חייו בתוכן ולא לעסוק בפטפוטים בעלמא, וקל וחומר לא בדיבורים אסורים. אלא יש להקדיש את כל כוחות הנפש לדברים טובים, לעבודת ד' ולחסדים. אומנם יש גם דיבורים של חסד כלפי הזולת הנראים כפטפוטים, כאשר לאמיתו של דבר הם מיועדים לחזק אותו.
על האדם להיות אחראי לכל מה שהוא אומר ועושה ולמלא חייו בתוכן. יש אומרים שגם צעדיו של אדם ספורים מראש, על-פי הפסוק באיוב: "וכל צעדי יספור" (איוב לא), ומברכים: "המכין מצעדי גבר", ונגזר מן השמים כמה צעדים יש לו לצעוד. לכן עליו לדאוג שכל צעדיו יהיו טובים ויקרים, לדבר מצווה.
ובכלל, יש לחוס על כל דיבור. דיבור הוא דבר יקר מאוד, וחבל לבזבזו על הבל. גם כל צעד יקר וכן כל כוח אנושי אחר, בהיותו נעוץ בנשמה, בצלם א-לוקים שבאדם, אין לבזבזו לשווא, אלא רק לתועלת, לדברים טובים ולעבודת ד'.
שיתוף
הדפסה
ייצוא