נוסף על החשיבות הגדולה שמעניק הסיפור לשמירת הלשון, הוא מעלה עוד מספר נקודות חשובות בנוגע למפגש שלנו עם הזולת. בשיעור נעמיק בתשומת לב בהנחות היסוד שאנחנו ממהרים להניח לגבי מי שאינו דומה לנו, ונבקש להיפתח להזמנה שבו - ללמוד מכל אדם, באמת ובקשב.
נתלה בכתה תמונות של דמויות בעלי אפיונים מובהקים.
(שוטר, חרדי, זמרת, חברת כנסת, קבצן, וכו'.)
נבקש מהתלמידים להסתובב בכתה, לבחור דמות אחת, ולכתוב עליה כל מה שהם יודעים עליה לדעתם, מדמיונם, ע"פ השאלות המנחות הבאות:
וכן הלאה.
בתום מילוי השאלות, נבקש מהתלמידים "להיכנס" לדמות אותה בחרו, וכמה מתנדבים יתבקשו לשחק בהצגה לא מתוכננת מראש. כלומר, נזמין שתי דמויות להציג בפנינו באלתור, כיצד נראה מפגש ביניהן (שוטר וחרדי, קבצן וחברת כנסת, וכו').
כדי לסייע להיכנס למשחק התפקידים, אפשר לשאול שאלות כמו:
ועוד.
בתום התרגיל, נתכנס וננתח את ההתרחשויות.
נזמין את התלמידים לשמוע סיפור שעוסק בשאלות הללו בדיוק, ומתוכו ננסה להשיב עליהן מחדש.
נקרא יחד את הסיפור,
(כבר במהלך הקריאה נתעכב על מילים וביטויים קשים, שכן הסיפור כתוב באופן מעט סבוך, וחשוב להנהיר אותו ולוודא הבנה מצד הכתה)
מַעֲשֶׂה בְּרוֹכֵל אֶחָד שֶׁהָיָה מְחַזֵּר בָּעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְצִפּוֹרִי
וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: מִי מְבַקֵּשׁ לִקַּח סַם חַיִּים?
הָיוּ הַכֹּל מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים אֶצְלוֹ,
וְאוֹמְרִים לוֹ: תֵּן לָנוּ סַם חַיִּים.
הָיָה רַ' יַנַּאי יוֹשֵׁב וּפוֹשֵׁט בִּטְרַקְלִינוֹ,
שָׁמַע שֶׁמַּכְרִיז: מִי מְבַקֵּשׁ סַם חַיִּים?
אָמַר לוֹ: בּוֹא וַעֲלֵה לְכָאן וּמְכֹר לִי.
אָמַר לוֹ: לֹא לְךָ וְלֹא לְשֶׁכְּמוֹתְךָ.
סִרְהֵב בּוֹ וְעָלָה אֶצְלוֹ.
הוֹצִיא לוֹ סֵפֶר תְּהִלִּים וְהֶרְאָה לוֹ פָּסוּק: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" (תהילים לד, יג);
מָה כָּתוּב אַחֲרָיו: "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע" (שם שם, יד).
אָמַר רַ' יַנַּאי: אַף שְׁלֹמֹה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כא, כג).
אָמַר רַ' יַנַּאי: כָּל יָמַי הָיִיתִי קוֹרֵא אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא פָּשׁוּט,
עַד שֶׁבָּא רוֹכֵל זֶה וְהוֹדִיעַ.
נשכתב בעל פה את הסיפור יחד מחדש, תוך שאילת שאלות כמו:
כעת נבקש מהתלמידים להתחלק לזוגות, ולצייר יחד, מתוך קריאה מלאת תשומת לב, את תמונת המפגש הראשוני בין הרוכל לר' ינאי.
בתום המלאכה, נבקש מהמעוניינים להציג את ציורם, תוך הסברים על מערכת היחסים בין הרוכל ובין ר' ינאי בתחילת הסיפור.
נבקש להתעכב מעט על נקודת אפיוניי הדמויות:
מקצוע הרוכלות לא נבחר כאן סתם, אלא הוא מייצג תרבות מסוימת מאד, שנחשבה נחותה וקלוקלת. אדם הלוקח את סחורתו ממקום למקום, פוגש אנשים מזדמנים, אוסף סיפורים רבים על הבריות ומפזר אותם לכל עבר. הדמיון הלשוני בין רוכל ורכילות אינו מקרי, והוא מופיע כרקע מקדים וכהנחת יסוד שלנו לגבי הדמות הזו.
לעומתו, ר' ינאי, מתואר כיושב בטרקלינו, ועוסק בתורה. הוא תלמיד חכם, ועשיר, וממוקם בקומה עליונה. העליונות שלו מתבטאת כאן לא רק במיקומו הפיזי, אלא גם בתחום העיסוק שלו ובמעמדו הכלכלי. ישנם עוד סיפורי על ר' ינאי בהם הוא מאופיין כמתבדל ומתנשא, וייתכן שגם הם עומדים כאן ברקע.
בסוף הסיפור מתהפכות היוצרות, הרוכל מלמד את ר' ינאי תורה ור' ינאי מודה שחידש לו חידוש של ממש, ודווקא בתחום שמירת הלשון- בו נחשד מאד הרוכל מתוקף מקצועו ודימויו החברתי.
נשלח את התלמידים הביתה עם משימה הפנמתית:
נבקש מכל תלמיד לצלם את עצמו, ולהדפיס את התמונה.
כשהתמונה תהיה מונחת לפניו, עליו להקדיש זמן להתבונן בתמונתו במבט חיצוני, כאילו הוא אדם זר אותו הוא פוגש לראשונה, ואז להשיב על אותן שאלות שנשאלו לגבי הדמויות בתחילת השיעור:
אחרי שישיב על השאלות הללו (נדגיש: על סמך התבוננות בתמונה בלבד, כאילו הוא אינו מכיר את עצמו כלל). יתבקשו התלמידים לעבור לשלב ב' של התרגיל בבית ולחבר פסקה (5-7 משפטים) על אחת השאלות הבאות.
נבהיר כי תוכן הפסקה יישאר אישי, והם לא יצטרכו לשתף בה את הכתה:
בשיעור הבא, לא נקרא את התרגילים עצמם, אך נערוך דיון קצר על חוויית ההתבוננות מבחוץ על עצמם, ועל ההתמודדות עם הפער בין החוץ, שלעיתים מקרין משהו אחד, ובין הפנים שלנו, המכיל דברים מפתיעים ונפלאים.