הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהלאחר שדוד ביסס את ממלכתו בירושלים, הגיעה העת לביסוסה כמרכז רוחני ודתי. בפרקנו מתוארים המעשים והניסיונות של העלאת ארון ה' לירושלים. נלמד גם על מות עוזה במהלך ההעלאה הראשונה ועל יחסה של מיכל לאחר ההעלאה השנייה, ודרכם נגלה שקרבת אלוקים דורשת התבטלות גמורה לרצון ה'. ההתבטלות לה' ולדברו היא המשמעות הפנימית החורזת את מאורעות הפרק כולו. ננסה לגלות היכן היא מופיעה והיכן נדרשת בחיינו וללמוד מדוד מלכנו את סודה.
יש להזכיר לתלמידים איפה היה ארון ה' מאז חורבן שילה, ואת קורותיו בקצרה (שילה-אבן העזר- אשדוד- גת- עקרון- בית שמש- קרית יערים בית אבינדב)
1. קריאה משותפת של פסוקים א- טו
הבנת פשט הכתובים אפשר לארגן לפי: האירוע, התקלה, העצירה, התיקון
2. שאילת שאלות:
המורה ישאל: מה אתם מרגישים כלפי האירוע הזה? מה דוד מרגיש? (יש לשים לב: 'ויחר לדוד' לפי פרשנים רבים במשמעות של עצבות ולא כעס)
המורה יכוון את התלמידים להעלות שאלות משלהם: ניתן לשאול את השאלות באופן של שאלות הפונות לה', לדוד, לעוזה, לבנ'י המשתתפים, ולכתוב אותן על הלוח לפי הנמענים השונים.
3. 
עבודה בזוגות: מציאת תשובות דרך מקורות שהמורה ייתן ודרך השוואה בין שני אירועי ההעלאה.
כל זוג יבחר מקור לקריאה ויחפש על אילו שאלות יכול לתת מענה. בנוסף, מספר זוגות יכולים לערוך עבודת השוואה בין שני האירועים ולהסיק מההשוואה מסקנות. לחלופין את משימת ההשוואה ניתן לתת לכיתה כולה.
• הצעה למקורות: רש'י, אברבנאל, רד'ק, מלבי'ם, דברי הימים א, טו. ראה בנספח.
• משימת ההשוואה:
א. ציירו את שתי ההעלאות על פי הכתוב.
ב. ערכו השוואה בכתב תוך התייחסות לקריטריונים הבאים: צורת נשיאת הארון, תיאור מעשי דוד וישראל, כלי הנגינה בכל אירוע. ניתן להוסיף קריטריונים.
ג. הסקת מסקנה: מתוך הנחה שההעלאה השנייה מהווה ניסיון לתיקון הראשונה- מה השינוי הבולט ביותר בין שני אירועי ההעלאה? מה ניתן להסיק מכך לגבי הסיבה למות עוזה?
4. 
איסוף:
בסיום העבודה בזוגות – כל זוג מציג את תשובותיו ומסקנותיו מהמקורות ומההשוואה.
כדאי להתייחס לכך שהאירוע בפרקנו מזכיר את חטא נדב ואביהוא בחנוכת המשכן, גם שם בשיא הדבקות בא העונש באופן חד ומסייג את הקרבה אל הקודש. [בכיתות מסויימות ניתן יהיה לתת משימת השוואה לבית]
המורה יסכם מתוך דברי התלמידים ובעזרתם את הלקח העיקרי מאירוע העלאת הארון.
ניתן להיעזר בדבריו של הרב יעקבסון 'חזון במקרא' כרך א: "הלקח המשותף ששני הסיפורים באו להורות לדורם ולדורות זה הוא: דרך עבודת ה' אינה תלויה ב'כוונה רצויה' (כפי הגדרת ריה'ל) שהיא בוודאי היתה גם במעשה נדב ואביהו וגם בהתנהגות של עוזה, אלא בציות לדבר ה' ורק עשיית המצוה בדרך ובאופן שציווה ה' זהו 'מעשה נרצה' בעיני השי'ת".
5. קריאת הפסוקים טז-כג.
בפסוקים כ-כב ניתן לבקש משני תלמידים או תלמיד והמורה להמחיז את הדו-שיח בין דוד למיכל.
לחשוב יחד: באיזה טון יש לקרוא את דברי מיכל? יש לכוון את התלמידים לבסס את דעתם מתוך הפסוקים (הנימה כפי הנראה קרובה לציניות, לגלוג. ניתן למצוא לכך סימוך ב'נשקפה בעד החלון' המבטאת ריחוק ועליונות, 'ותבז לו')
6. מציאת ביטוי מנחה:
האם תוכל למצוא ביטוי החוזר בדברי דוד למיכל? הסבר כיצד הוא מדגיש את עמדתו ותפיסתו את המלכות? (הביטוי הוא 'לפני ה', מדגיש את הביטול של המלך וכבודו כלפי ה'. כדברי חז'ל על ענוותנותו של דוד: 'מלכות לית ליה מגרמיה כלום'=אין לה כלום משלה) - מצא בפרק עוד הופעות של הביטוי הזה ונסה להסביר מה משמעותן בהקשר הנוסף (הביטוי מופיע עוד 3 פעמים: בתיאור שתי העלאות הארון השונות. אולי עוד ראייה לכך שהכוונה של דוד וישראל היתה רצויה עוד מלכתחילה, רק מעשיהם בהעלאה הראשונה לא היו מותאמים לכוונה זו)
*ביטוי זה הוא 'ביטוי מנחה'- מבטא ומגלה את לב הפרק ומהותו:
העמידה לפני ה' וההתבטלות לדברו.
7. 
הצעה להפנמה:
מדרש רבה סדר במדבר פרשה ד: ..דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהּ שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הָיוּ מְבַקְּשִׁין כְּבוֹד עַצְמָן וּמַנִּיחִין כְּבוֹד שָׁמַיִם, וַאֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵּן אֶלָּא מַנִּיחַ כְּבוֹד עַצְמִי וּמְבַקֵּשׁ כְּבוֹד שָׁמַיִם... 'אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ '(תהלים), כְּשֵׁם שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לְהִתְגַּלּוֹת לִפְנֵי אִמּוֹ, כָּךְ שִׁוִּיתִי נַפְשִׁי לְפָנֶיךָ שֶׁלֹא נִתְבַּיַּשְׁתִּי לְהִתְבַּזּוֹת לְפָנֶיךָ לִכְבוֹדְך (תהלים קלא,ב): 'כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי', כְּהֵן יָנוֹקָא דְּנָפֵק מִמְּעֵי דְאִמֵּיהּ [=כמו תינוק היוצא ממעי אימו] וְאֵין בּוֹ רוּחַ גַּסָּה לִינוֹק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, כֵּן הֲוַת נַפְשִׁי עָלַי, שֶׁאֵינִי מִתְבַּיֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה אֲפִלּוּ מִקְּטַנֵּי יִשְׂרָאֵל.
אָמַר רַבִּי אֲדָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה שִׁוִּיתָ עַצְמְךָ לַגָּמוּל, חַיֶּיךָ כְּשֵׁם שֶׁאֵין לַתִּינוֹק הַזֶּה עֲווֹנוֹת, כָּךְ אֵין לְךָ עֲווֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב, יב, יג) גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִנְהֹג גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא צָרִיךְ לְהִתְבַּזּוֹת עַל כְּבוֹדוֹ.
מה עומד בעומק המחלוקת בין דוד למיכל לפי המדרש?
משימת כתיבה- התבוננות פנימית:
היזכר באירוע בו היה קונפליקט (פנימי או חיצוני) בין הכבוד שלך לכבוד שמיים.
מה הרגשת? כיצד פעלת באירוע זה? איזה מן הצדדים הכריע את הקונפליקט?
דמיין שדוד המלך פוגש אותך לאחר האירוע שקרה לך.
כתוב מה היה אומר לך על האופן שבו פעלת? השתמש באחד מהביטויים של דוד בדו-שיח שלו עם מיכל.
8. 
סיכום- מהו המסר לדורות אותו הפרק רוצה ללמדנו מתוך קורות דוד בהעלאת הארון ועם מיכל?
ראינו בפרק זה כיצד ההתבטלות לדבר ה' נדרשת גם במחיר שכבוד האדם עומד בסכנת פגיעה (כמו דוד המפזז ונראה כאחד הריקים) וגילינו מהעבר השני, שגם כאשר אדם מתקרב אל הקודש ונראה שכל מעשיו יהיו רצויים מתוך מניע זה- דווקא אז נדרשת עירנות והישמרות שלא לעבור על דבר ה' מתוך בערת ההשתוקקות לקרבתו (כמו מעשה עוזא). הביטוי המנחה בפרקנו הוא 'לפני ה'', ואנו מקווים שנשווה את ה' לנגדנו תמיד ומתוך ההכרה שאנו תמיד עומדים לפניו נכוון את מעשינו לפי דברו ונתפלל שיהיו רצויים לפניו.
רמב"ם יד החזקה – הלכות לולב פרק ח
(טו) השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה וכן דוד מלך ישראל אמר (שמואל ב' ו') ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר (שמואל ב' ו') והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה''.
מה הקשר לפי דברי הרמב'ם בין שמחה לענווה? הסבר כיצד דוד המלך משמש דוגמה לדברי הרמב'ם.
מקורות:
שיתוף
הדפסה
ייצוא